מלכי בוקסנבוים: "מקווה שאבא, אברהם רביץ, גאה בי מלמעלה"

כשמלכי בוקסנבוים מדברת על הבנות שלומדות אצלה ב"מורשת אברהם", אי אפשר לפספס את המבט שלה בעיניים. ברגע אחד הן מתמלאות בזיק של שמחה, והשפתיים נמתחות כמעט מעצמן לחיוך רחב. למעשה, כבר מהאכפתיות, הדאגה העמוקה, והאהבה שניכר שהיא רוחשת להן, אפשר בקלות להתבלבל ולחשוב שהיא מדברת על הבנות הביולוגיות שלה. אז אמנם הן לא, אבל נמצאות בכל רגע נתון קרוב קרוב, עמוק בתוך הלב.

את עמותת "מורשת אברהם" הקימה בוקסנבוים לראשונה לפני כחמש שנים, כשמטרתה להוות בית לכל בת חרדית שמסיימת את לימודיה בסמינר, אולם עדיין לא נישאה, וזקוקה למסגרת אינטרנית. בבעלות העמותה דירה ייחודית הממוקמת בשכונת בית וגן שבירושלים.

לדברי בוקסנבוים, נראה שהדירה היא רק מענה שהוא כעין טיפה בים, לצורך מסתמן שהולך וגובר בעולם החרדי בכלל. "מרבית המסגרות החברתיות והלימודיות היום שמיועדות לבנות חרדיות, הן עד גיל שמונה עשרה, או מקסימום עשרים, ושם זה נגמר. ומהרגע הזה, שבו בת מסיימת את ההתקשרות עם המסגרת החינוכית שלה – נוצרת בעיה. כי כידוע, בעולם החרדי המסגרת חשובה לכל החיים. אצל בנים למשל יש מסגרת קבועה של ישיבה, כולל, בית כנסת, ותמיד יש איזשהו מקור לשייכות עבורם. אבל אצל בנות אין את זה.

"ואז נוצר מצב שיותר ויותר בנות מסיימות לימודים לפני החתונה, והצורך בשייכות ובחברה נותר ללא כל מענה. בהיעדר מסגרת, הדרך של בת כזו להיחלש מבחינה רוחנית – היא קצרה מאוד. הלא אם גם כהן גדול לא יכול להאמין בעצמו, אז מה ישמור אותן? גם במשפחה הכי טובה זה קשה.

"לכן, היה חשוב לנו ליצור סביבת מגורים שהיא כמו משפחה, באווירה טובה אבל שמתחשבת בצרכים של בת בגיל הזה, שמשלבת מצד אחד עצמאות, יוזמה אישית, ניהול עצמי ותכנון, ומצד שני מקום שתומך, מגן, מקנה מעטפת של סגנון, התנהלות ושמירה גם מבחינה רוחנית, מבחינה חברתית ורגשית. ובעיקר תחושה שהיא לא לבד, אלא נמצאת בסביבה טובה ואיכותית".

"החלטתי למנף את הכאב עם מותו של אבא, לעשייה"

את הרעיון לפרויקט הגתה בוקסנבוים לאחר מותו של אביה, ח"כ הרב אברהם רביץ, שמתוקף אהבת ישראל היוקדת שפיעמה בו הקדיש את חייו למען כלל ישראל, ובפרט למאבק למען עולם התורה. משך כל חייו, שרר בין השניים קשר מיוחד של אב וביתו, ובוקסנבוים, שהיתה קשורה אליו במיוחד, שאבה כל העת רבות מאישיותו ומורשתו. ולמרות הכאב הגדול והחלל שהותיר, שאיש לא יכול למלא עבורה – מהר מאוד ננסכה בה תחושה עמוקה שמשהו מכל העשייה האדירה שלו היא חייבת להמשיך, והחליטה למנף את הכאב - לעשייה.

"הרגשתי שאני רוצה לעשות משהו לעילוי נשמתו", היא מתארת. "זאת היה הרגשה כזאת של 'מה אני כבר יכולה לעשות?, הוא עשה כל כך הרבה, מה אפשר כבר לעשות כדי להמשיך אותו?', הרגשתי שאי אפשר בכלל להתחיל במשהו, הוא היה איש כל כך גדול, ואנחנו כל כך קטנים. בהתחלה חשבתי לפתוח איזה גמ"ח או מפעל של תהילים, אבל בסוף החלטתי, בעידודו של בעלי שתמך מאוד, לעשות משהו שעדיין אין ונצרך מאוד. בסוף, אחרי הרבה מחשבה, הבנתי שהתחום הזה של ליווי בנות חרדיות אחרי הסמינר מאוד נצרך וחסר, והחלטתי להתעסק בו".

טריגר נוסף לכך היה העובדה שמדובר בנושא שהיה קרוב לליבו של אביה, שכבר כחבר כנסת פעל עבורו, ובין היתר, הקים מסגרות משפחתיות עבור בנות חרדיות שאינן מתגוררות בביתן. פרויקט שלדאבון הלב נגנז כמעט ברובו כבר בחייו, מפאת חוסר תקציב. "זה היה מדהים ונתן מענה אמתי ומדויק לבעיה אמתית", היא מתארת, "וכשזה נסגר מפאת חוסר מימון, ראיתי שזה מאוד כאב לאבא שלי, כי כל החיים זה היה תחום שהיה קרוב לליבו".

"מנסה תמיד לחלום רחוק ולהאמין שאפשר יותר"

בחייה האישיים, מלכי בוקסנבוים, 40, היא אם לשמונה המתגוררת בשכונת בית וגן שבירושלים. לפרנסתה היא עוסקת כבר שנים בניהול מסגרות פורמאליות ובלתי פורמאליות שונות, כשברקורד שלה השכלה רחבה וניסיון רב בתחום החינוך וניהול פנימיות, שמסייעים לה רבות בפעילותה.

עבור הבנות, אותן בוקסנבוים בוחרת בקפידה, השהות בדירה של עמותת "מורשת אברהם" הינה מסובסדת, בין היתר על מנת לאפשר להן לחסוך לקראת חייהן העתידיים. ואם חשבתם שמדובר בדירת רווקות עליזה – טעות בידכם. המקום מתוכנן בקפידה, תוך חשיבה מתמדת על טובתן של הבנות והכנתן לקראת בניה של בית יהודי.

כך, מצד אחד, זוכות הבנות לחיי חברה עשירים ומושקעים, כמו בילוי משותף בכל ראש חודש וטיול ארוך בחופשת הקיץ, ולאחרונה גם טיסה לחו"ל פעם או פעמיים בשנה (אחד היעדים הבולטים הוא מסע למחנות ההשמדה בפולין, מתוך מטרה לחזק את הזהות היהודית שלהן) מצד שני, לצד תנאי החיים הנעימים שהבנות זוכות להם - יש גם חובות וציפיות בהן הן נדרשות לעמוד. כך למעשה, כל בת שמגיעה לדירה – מנותבת מיד למסגרת תעסוקתית ולימודית כלשהי. בנוסף לכך יש להן זכות שהיא חובה להשתתף בשני מפגשים שבועיים, שמשלבים חיזוק בתחום התורני, כמו הלכות, נושאים עמוקים בהשקפה, מוסר, הכנה לשידוכים, בית יהודי ועוד, לצד פיתוח של כישורי חיים שונים. כחלק מכך, מקפידה בוקסנבוים לשלב בתכנית פעילויות התנדבותיות שונות למען הקהילה, וגם הרצאות שונות מפי מרצים ואנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה והייעוץ, סדנאות של בישול ואפיה, תקשורת, ואפילו של תיקונים קלים בבית. "הכל עד הדברים הכי קטנים", היא מתארת. "כל מה שאפשר כדי להכין אותן לחיים האמתיים".

"בעיני, בנות שלא צומחות מספיק זה בנות שלא ניתנה להן הזדמנות להתמודד בעצמן ולא האמינו ביכולות שלהן", היא מסבירה. "הרבה פעמים, אנחנו כהורים או כמחנכים עושים דברים במקום הילדים שלנו, מתוך צורך להגן עליהם מהעולם, אבל בעיני זה לא נכון לפעול כך. העולם הוא קשה ודורש התמודדות היום בכל תחום, שחשוב להכין אותם אליה".

בישולים של הבנות

מה ההבדל בין מורשת אברהם לבין מסגרת של פנימייה?

"בנות שסיימו פנימייה מקבלות פה הזדמנות לחיים עצמאיים, יש להן כאן מרחב ומצע הרבה יותר אישי של גדילה. הן יכולות לבשל, לקנות, לגלות אחריות. יש בת, למשל, שביום שהיא התקבלה לכאן היא קיבלה מפתח של הדירה וכל כך התרגשה, שהיא החזיקה אותו חזק ביד, ואז התקשרה לכל החברות שלה שרק יכלו להגיע, פתחה להן שולחן, העמידה סירים ובישלה כמויות של אוכל וכיבוד. יום אחרי זה, היא הלכה לחנות וקנתה כל מיני דברים כדי לקשט את הבית החדש שלה. זאת הייתה עבורה הפעם הראשונה שהיא הרגישה בבית, עד הניואנסים הכי דקים, וזה היה מאוד מרגש.

"הייתה פה גם בת אחרת שהיא עולה חדשה, לגמרי לבד בארץ, שלא הייתה לה פה משפחה ואף אחד שיכול לדאוג לה, והיא הייתה צריכה המון עזרה ותמיכה. וליווינו אותה, הלכנו איתה לחפש עבודה. מכיוון שהיה לה כבר מקצוע שלמדה בעבר, יצרנו לה בבית דפוס כרטיסי ביקור ודאגנו כל העת להשפיע ולהיות שם בשבילה עד שהיא הסתגלה. זה היה ממש מאמץ יומיומי, היה צורך לדרבן אותה כשהיא למשל היתה מתראיינת למיליון מקומות ולא מתקבלת ונותרת חסרת מוטיבציה בלי כוח לקום בבוקר. היה צריך לשקף לה את ההישגים והיכולות הגבוהות שלה, ובעיקר, כמו שאני עושה עם כל בת שמגיעה לכאן - לתת לה  להתמודד, ללמד אותה לדחוף את עצמה טיפה מעבר למה שאפשר. לעזור לחלום קדימה לאן אפשר להגיע, לחשוב בגדול ותמיד ללכת רחוק ולהאמין שאפשר יותר. אלה דברים שאני מאוד מאמינה בהם".

למי התכנית מיועדת בעצם? לכל בת חרדית שרוצה לקחת בה חלק?

"בפירוש לא. התכנית מיועדת רק לבנות שיש להן כוחות ורצון להשקיע ולעבוד כדי לרכוש כלים לבניה עצמית. הבנות אצלנו מדובר בבנות איכותיות, שרוצות לשמור על המשמעות של החיים שלהן, שרוצות לבנות, ששומרות על המכובדות שלהן. וכמו שהמקום הזה מעניק – הוא בהחלט גם דורש, כאמור. הבנות חייבות להיות בשיעורים, לנהל יחד את הבית, ללמוד להסתדר עם כולן, ולא לחגוג כל היום".

איך בנות מגיעות לכאן?

"בעיקר מפה לאוזן, דרך אנשים שכבר מכירים. בשנתיים הראשונות ספרתי את הפניות והיו לי יותר מ-500, היום זה כבר פי כמה יותר. אם היה לי תקציב, תוך חודש הייתי פותחת עוד עשר דירות לקבוצות של בנות מתאימות. כל יום אני מוצפת בפניות. מתי שאני רק עונה לטלפונים - אנשים מתקשרים לגבי זה. מתסכל אותי שאני נותנת מענה כל כך מצומצם בזמן שאני רואה כמה הצורך הולך וגדל".

"כל הוצאה כלכלית – נושפת בעורפינו"

במרוצת הזמן שחלף מאז הקמת המקום התגוררו בו עד כה במצטבר כחמישים בנות, שזכו לסיוע עד הפרטים הקטנים, כמו הכוון תעסוקתי, טיפול וייעוץ אישי, שידוכים, מלגות ואפילו הכנסת כלה במקרה הצורך. "כולן זכו לעבור פה תהליך משמעותי", היא מתארת בעיניים נוצצות. "בשלוש השנים האחרונות התחתנו פה כבר 17 בנות, ובע"ה עוד יתחתנו. מדהים לראות איך במרוצת הזמן, המענה הזה, שניתן בתוך החיים עצמם, כמו גם היציבות והחום שהמקום הזה נותן - מביאים את הבנות להיות מסוגלות להשקיע ולהפיק את המקסימום מעצמן. יש לנו פה צוות של מתנדבים שזמין להן 24 שעות ביממה, שבת, חג, תמיד. מכל הלב. יש כאן בנות שהגיעו להישגים שכנראה לא היו מצליחות להגיע אליהן בחיים באופן אישי. בנות שפתחו עסקים עצמאיים, שמתעסקות בתחומים הפרא-רפואיים, בעבודה סוציאלית, חינוך ועוד".

ולמקרה שתהיתם, למרות היותה עמותה על שם הרב רביץ זצ"ל, עמותה ללא כוונות רווח, עד היום היא אינה נתמכת בידי שום גוף כלכלי או ממשלתי, מה שנראה כמו נקודה רגישה מאוד אצל בוקסנבוים. היא מתמודדת מדי חודש עם קשיים כלכליים כדי להמשיך ולהחזיק את המקום לרווחת הבנות. "כל הוצאה קטנה פשוט נושפת בעורף", היא מתארת בצער. "נוצר קושי כלכלי מאוד גדול, שאנחנו לא רוצים להפיל על הבנות. לכן, אני ובעלי טסים ומכתתים את רגלינו לחו"ל כמה פעמים בשנה, ונקרעים בין ההיעדרות ממקום העבודה האישי, לבין אחזקת המקום וגיוס תרומות, מה שלצערי גם פוגע בזמינות וביכולת שלנו לתת מענה והתייחסות ראויה שהבנות זקוקות להם. אנשים צוחקים כשאני מספרת שאני טסה לחו"ל וחושבים שאני יוצאת לנופש, אבל האמת היא שאיסוף תרומות זה תהליך קשה ומשפיל, וזה גם החלק הכי מתסכל בכל העבודה.

תמונה משבע ברכות לאחת הבנות בדירה

"באופן אישי, אני תמיד קונה לדירה של העמותה לפני שאני קונה לבית שלי, מכרטיס האשראי הפרטי שלי. יש זמנים שאני צריכה לחלק את המשכורת שאני מקבלת, בין לפרנס את בני ביתי ולתת מהכסף שאין לי. כי אני יודעת שאנחנו נסתדר איכשהו, אבל כשזה מגיע לבנות – אני חייבת לדעת שיש להן מספיק אוכל, שיש מספיק חימום בחורף, ושבאופן כללי נעים ונוח להן לגור שם.

"ושלא יובן לא נכון, אני באמת שמחה ומרגישה בת מזל על הזכות הזאת שניתנה לי", היא מדגישה נחרצות, "אני משתדלת להשקיע את מרבית זמני וכוחי כמה שאני רק יכולה, כדי להקשיב ולעזור לבנות בכל מה שניתן. אבל אני גם מאמינה שכל אדם בא לעולם כדי לתת לאחרים, כל אחד ממה שהוא בורך בו. יש אנשים שמה שהם בורכו בו ברוך ה' זה כסף, ולכן כסף צריך לתת מי שיש לו כסף. אני גם מרגישה, שאנחנו עושים משהו שאמור להיות לו תקציב, שאנחנו מממנים משהו שהמדינה צריכה לממן, או אם לא המדינה – אז לפחות עם ישראל. תמיד מרגש אותי לגלות שמי שקצת תורמים לנו, הם אפילו אברכים קשי יום עם משפחות ברוכות ילדים, שתורמים אפילו סכום סמלי, העיקר לזכות להיות חלק מהדבר המשמעותי הזה. וזה מאוד מרגש אותי".

"שואבת כל הזמן כוחות והשראה מאבא"

ולמרות הכל, אם עוד לא הבנתם עד כה - בוקסנבוים היא לא טיפוס שקשיים עושים עליו רושם. למעשה, שום דבר לא עוצר אותה בדרך לנתינה האינסופית שלה. כיום, היא כבר עסוקה במקביל בבנייתן של שתי תכניות חדשות נוספות, שאחת מהן היא מסגרת אקסטרנית לצעירות בעיר ביתר. "מפאת חוסר משאבים, החלטנו לפתוח מסגרת אקסטרנית, שכרגע עדיין נמצאת בהקמה. יש לנו קבוצות של עשרות בנות שמחכות להיקלט לתכנית כזאת. כרגע זה שלב של סינון וראיונות. העירייה הבטיחה מצידה להקצות מקום לפרויקט, והרעיון הוא שהתכנית תקלוט כמאה בנות, ובכל ערב תהיה תוכניה מתחלפת לעשרים בנות, שייהנו מארוחת ערב, שיעור ומקום כייפי שבו הן יוכלו להתייעץ בכל נושא אישי ולקבל מענה אמתי, מכל הלב".

התכנית השנייה עליה היא עמלה בימים אלה היא הקמת מערך תמיכה לזוגות בשנה הראשונה לנישואיהם. "מדובר בתחום שאינו מפותח דיו, אולם נדרש מאוד", היא מסבירה. "כל מי שעוסק בנושא של שלום בית והדרכת כלות מכיר בתופעה הזו. זוגות צעירים צריכים היום יותר הדרכה, כי יש כל כך הרבה חוסר התמודדות בחיי הנישואין שמביא להרבה גירושין.

"למעשה, מוסד הנישואין כבר הפך למקום פחות בטוח ומשמח, עד שהמון צעירים וצעירות חווים חשש וחוסר בטחון מהצעד הזה של להינשא. אנחנו רוצים להגיע למצב שההדרכה הזו תהפוך לנורמה, כמו הדרכת כלות וחתנים, ולא שזוגות יתחילו ללכת לייעוץ רק אחרי שמתחילות בעיות. השתלמות כזאת, בדרך יהודית, ברוח התורה ובצורה נכונה, תבטיח שלבני הזוג יהיו את הכלים לבנות קשר איכותי, דרכו יצליחו להקים בית יהודי אמתי, חם ומלא שמחה".

הרב וחבר הכנסת אברהם רביץ

תגידי, איך את משלבת את כל העשייה הזאת עם החיים האישיים?

"זה נהיה חלק מהחיים, כל הזמן טלפונים, ביקורים. היום כל דבר שאני מתכננת זה קודם כל הדירה, אפילו איפה נעשה את ליל הסדר. אני גם מאוד משתדלת שהילדים שלי לא ירגישו שזה בא על חשבונם. שזה יהיה בשמחה, שירגישו בזכות הזאת שנפלה בחלקנו. זה קל יותר, כי בעלי הוא שותף בכל דבר. הוא זה שתומך ובזכותו הכל קיים. בלי התמיכה שלו לאורך כל הדרך, לא היה מתקיים הפרויקט האדיר הזה.

"בנוסף, אני כל הזמן שואבת השראה וכוחות מאבא שלי. אני נזכרת כמה דברים הוא עשה למען עם ישראל, ולמרות העומס, אני תמיד מרגישה שהנתינה שלי קטנה לעומתו. אני כל כך שמחה שמקום כזה, שכאלה דברים גדולים נעשים בו, קרוי על שמו, ואני מרגישה כל הזמן שהזכויות שלו נמצאות כאן, ושבזכות זה שזה לעילוי נשמתו יש לנו הרבה סיעתא דשמייא.

"בסופו של דבר, אי אפשר להגיד שזה לא פוגע בכלל בזמינות שלי לחיים האישיים שלי, אבל זה מרגיש כאילו נוספו לי ברוך ה' עוד ילדים", היא צוחקת, "ואני מאמינה בכל לבי, שכאדם הוא טוב ועושה מה שה' רוצה ממנו - אז יש הרבה סיעתא דשמייא ורואים ישועות".

רוצים ליצור קשר עם מלכי בוקסנבוים? תוכלו לכתוב לה: moreshetavraham@gmail.com