הפרעת קשב? אל תרוצו לריטלין

כשכריסיטיאן בן החמש נזרק מגן הילדים בגלל התנהגות אימפולסיבית והיפראקטיבית, ההורים שלו ידעו שהם צריכים לעשות משהו. כריסטיאן אובחן עד מהרה כלוקה בהפרעת קשב וריכוז, אבל ההורים התלבטו לגבי הטיפול התרופתי שהומלץ להם. בסופו של דבר, הם החליטו לרשום אותו תחילה לתכנית טיפול התנהגותי.

ההחלטה הזו נתמכת על ידי ממצאיו של מחקר שמתפרסם בימים אלה בכתב העת לפסיכולוגיה Journal of Clinical Child & Adolescent Psychology: המחקר, שנערך על ידי האוניברסיטה הבינלאומית של פלורידה, גילה כי על אף שתרופות רווחות להפרעות קשב וריכוז מוכיחות יעילות לא פעם, הן יעילות הרבה יותר כאשר הן משמשות כקו שני של טיפול, בעוד הקו הראשון הוא הדרכה התנהגותית.

טיפולים התנהגותיים מהסוג אליהם נרשמו הוריו של כריסטיאן מתמקדים בהרעפת תשומת לב חיובית על התנהגות טובה של הילד (למשל, ציות מיידי להוראה) במקום להתמקד, כמקובל, בהתנהגויות השליליות. בנוסף, הילד מקבל הזדמנות לצבור נקודות על התנהגות טובה ולהיות מתוגמל בפעילות אהובה או פרס.

הוריו של כריסטיאן סיפרו לעיתונות כי הטיפול ההתנהגותי הצליח במידה כה רבה שכריסטיאן יכול היה לחזור לגן הילדים, שכן התנהגותו הייתה כבר סבירה ונשלטת הרבה יותר. בהמשך, אמנם, הוא נזקק לתרופה כדי להתרכז בחומר הלימודי, אך בזכות הטיפול ההתנהגותי, נרשם לו מינון נמוך מהרגיל – שהספיק לגמרי.

"ממצאי המחקר שלנו, לפיהם תרופות לקשב וריכוז יעילות יותר אחרי טיפול התנהגותי ובדרך כלל נרשמות אז במינונים נמוכים יותר, מוכיחים שיש לשקול מחדש את הנוהג המקובל לסמוך על תרופות כטיפול קו-ראשון ולעיתים קרובות כטיפול יחיד עבור ילדים עם הפרעות קשב וריכוז", כותבים עורכי המחקר.