עד מתי אפשר לומר הלל?

א. בְּחַג הַפֶּסַח אֹמְרִים הַלֵּל שָׁלֵם וּבִימֵי חוֹל הַמּוֹעֵד אֹמְרִים הַלֵּל בְּדִלּוּג. מִי שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לוֹמַר הַלֵּל בַּבֹּקֶר - יָכוֹל לְאָמְרוֹ כָּל הַיּוֹם עַד הַשְּׁקִיעָה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפָּסוּק: "מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ" (מִזְּרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ עַד שְׁקִיעָתָהּ), "מְהֻלָּל שֵׁם ה'" (אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶת הַהַלֵּל).

ב. בְּחֹדֶשׁ נִיסָן מַתְחִילָה תְקוּפַת הָאָבִיב. וְלָכֵן, קֹדֶם תְּפִלַּת מוּסָף שֶׁל הַחַג הָרִאשׁוֹן הַחַזָּן אוֹמֵר "תִּקּוּן הַטָּל", וּמַתְחִילִים לוֹמַר בְּמוּסָף: "מוֹרִיד הַטָּל" בִּמְקוֹם "מַשִּׁיב הָרוּחַ". וְיֵשׁ לָשִׂים לֵב לֹא לִטְעוֹת בָּזֶה, כֵּיוָן שֶׁאִם טָעָה וְאָמַר "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם", וְהִמְשִׁיךְ בִּתְפִלָּתוֹ אִם סִיֵּם מְחַיֶּה הַמֵּתִים - יַחֲזֹר לְאַתָּה גִבּוֹר, אוּלָם אִם סִיֵּם בִּרְכַּת אַתָּה קָדוֹשׁ - יַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה.

ג. אִם הִסְתַּפֵּק בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה אִם אָמַר "מַשִּׁיב הָרוּחַ" אוֹ "מוֹרִיד הַטָּל". כָּל עוֹד שֶׁלֹּא עָבְרוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם - צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, (אִם גָּמַר כְּבָר בִּרְכַּת אַתָּה קָדוֹשׁ). אוּלָם יֵשׁ עֵצָה לְהִמָּנַע מִזֶּה. אִם יֹאמַר תִּשְׁעִים פַּעַם אֶת הַמִּשְׁפָּט: "מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהוֹשִׁיעַ מוֹרִיד הַטָּל", - אָז אַף אִם יִהְיֶה לוֹ סָפֵק - לֹא יִצְטָרֵךְ לַחֲזֹר, אֶלָּא יַמְשִׁיךְ בִּתְפִלָּתוֹ. וְעֵצָה זוֹ חֲשׁוּבָה הִיא מְאֹד שֶׁבְּכָךְ נִמְנָעִים מִלְּהִכָּנֵס בְּסָפֵק בְּרָכוֹת לְבַטָּלָה. וְעַל כֵּן מֻמְלָץ לַעֲצֹר עַכְשָׁיו בְּאֶמְצַע קְרִיאַת הַחוֹבֶרֶת וְלוֹמַר אֶת הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה תִשְׁעִים פַּעַם.

ד. נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה", חֲכָמֵינוּ קִבְּלוּ בְמָסֹרֶת שֶׁהַשַּׁבָּת הַמֻזְכֶּרֶת בַּפָּסוּק הַזֶּה - הַכַּוָּנָה הִיא לְחַג רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח. וְלָכֵן, מַתְחִילִים לִסְפֹּר סְפִירַת הָעֹמֶר מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח, דְּהַיְנוּ: מִתְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁל מוֹצָאֵי חַג רִאשׁוֹן (הַיּוֹם בָּעֶרֶב), עַד חַג הַשָּׁבֻעוֹת.

ה. לְפִי הַקַּבָּלָה - נָשִׁים אֵינָם סוֹפְרוֹת סְפִירַת הָעֹמֶר, וְאִשָּׁה שֶׁרוֹצָה בְכָל זֹאת לִסְפּוֹר - אִם הִיא סְפַרָדִיָּה אֵינָהּ רַשַּׁאִית לְבָרֵךְ עַל סְפִירָתָהּ.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר (מִשְׁלֵי יב', א'):

"אֹהֵב מוּסָר - אֹהֵב דָּעַת, וְשׂוֹנֵא תוֹכַחַת - בָּעַר"

תְּנַסּוּ לְהִזָּכֵר מָה קָרָה לָכֶם בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנִּסִּיתֶם לְהָעִיר לְמִישֶׁהוּ עַל דָּבָר לֹא טוֹב שֶׁעָשָׂה, זוֹכְרִים אֵיךְ הוּא הֵגִיב? לֹא נָעִים, נָכוֹן? עַכְשָׁו, נַסּוּ לְהִזָּכֵר מָה קָרָה לְאָדָם שֶׁהֵעִיר לָכֶם בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה? אֵיךְ הִגַּבְתֶּם? גַּם לֹא נָעִים... וְהַשְּׁאֵלָה: לָמָה? לָמָה אַף אֶחָד אֵינוֹ יָכוֹל לְהָעִיר לְאַף אֶחָד? אֲנָשִׁים הַיּוֹם אוֹהֲבִים רַק מַחְמָאוֹת, שֶׁיְּפַרְגְּנוּ לָהֶם כַּמָּה הֵם טוֹבִים, וַחֲכָמִים וּמֻצְלָחִים וְכָל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים, וְאִם מְנַסִּים לְהַשְׁחִיל בֵּין הַשְּׁבָחִים אֵיזוֹ מִגְרָעָה קְטַנָּה שֶׁיֵּשׁ לְתַקְּנָה - הֲרֵי שֶׁמִּיָּד הוּא מִזְדַּקֵּף וְאוֹמֵר: "סְלִיחָה, לְכָל אֶחָד יֵשׁ חֶסְרוֹנוֹת - זֶה לֹא אוֹמֵר כְּלוּם!" כַּנִּרְאֶה שֶׁתְּכוּנָה זוֹ לֹא נוֹבַעַת מֵעֹדֶף חָכְמָה.. כִּי הֶחָכָם מִכָּל אָדָם מְלַמֵּד אוֹתָנוּ אַחֶרֶת. בּוֹאוּ נִשְׁמַע מָה הוּא אוֹמֵר:

אֹהֵב מוּסָר - אֹהֵב דָּעַת! אָדָם שֶׁרוֹצֶה לִגְדֹל, לָדַעַת יוֹתֵר, וּלְהִתְעַלּוֹת יוֹתֵר - צָרִיךְ לֶאֱהֹב אֶת הַמּוּסָר. מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת הַמּוּסָר - הוּא זֶה שֶׁאוֹהֵב אֶת הַדַּעַת. כִּי בְרֶגַע שֶׁמִּישֶׁהוּ מֵעִיר לְךָ, הֲרֵי שֶׁהוּא מֵסֵב אֶת תְּשׂוּמַת לִבְּךָ לְדָבָר שֶׁלֹא הִבְחַנְתָּ בּוֹ, וְזֶה יָכוֹל לַעֲזֹר לְךָ! וְשׂוֹנֵא תוֹכַחַת - בָּעַר! אָדָם שֶׁשּׂוֹנֵא הֶעָרוֹת - הוּא נִשְׁאַר בָּעַר וְלֹא יוֹדֵעַ. כִּי הוּא לֹא יִלְמַד לְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ, וְיִתְרַגֵּל לְכָל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁבּוֹ.

מְסֻפָּר שֶׁהַגָּאוֹן מִוִּילְנָא הָיָה מְשַׁלֵּם לְאָדָם מְיֻחָד שֶׁיִּמְצָא חֶסְרוֹנוֹת בְּהִתְנַהֲגוּתוֹ וְיוֹכִיחַ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם!! לָמָה? כְּדֵי לְהַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר. הַיּוֹם, יֵשׁ לְכָל אֶחָד תּוֹכָחוֹת בְּחִנָּם! הַהוֹרִים מוֹכִיחִים אֶת הַיְּלָדִים, הָאִשָּׁה מוֹכִיחָה אֶת הַבַּעַל, הַבַּעַל מוֹכִיחַ אֶת הָאִשָּׁה, וּלְצַעֲרֵנוּ גַם הַיְּלָדִים מוֹכִיחִים אֶת הַהוֹרִים... מָה שֶׁנִּשְׁאַר לָנוּ זֶה רַק לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹכָחוֹת בְּאַהֲבָה. בְּהַצְלָחָה!