האביונים - בני אדם כמונו, כמוכם

קו העוני, נצרכים, מסכנים, נזקקים.

כל מיני שמות וכינויים יש להם.

אנחנו מתרגלים להביט בהם כעל משהו שנמצא אי שם במקרה הטוב, וכנתונים וסטטיסטיקות במקרה הפחות טוב.

אבל "הנתמכים" או איך שלא תקראו להם, הם בני אדם. כמוני, כמוך.

לפעמים זה בן משפחה שלנו, ממש קרוב, שכן, חבר טוב. כאלה שאנחנו לא חולמים מה באמת קורה להם בבית.

בעולם המודרני על שלל המצאותיו כמו הטלפונים החכמים ואפליקציות חברתיות שונות, הרגשות שלנו מתחילים להיעלם. מרוב שהתרגלנו להתחבא מאחורי מכשירים, בפגישות אנושיות, אחד על אחד, אנחנו מפתחים סוג של תחפושת, הגנה. משדרים שהכל בסדר, תראו איזה חיוך גדול.

לפעמים, החיוך הזה מסתיר לילות של בכי ודמעות, כאבים ומה לא. זה שהם לא מספרים לכם, לא אומר שהם לא צריכים.

ובשקט בשקט, הם מתקשרים למוקד הידברות, ונותנים לדמעות שלהם להשתחרר. "אנחנו צריכים", הם אומרים, "אין לנו עכשיו. בבקשה, תוכלו לעזור?".

הם לא אשמים בזה. כל אחד וסיפורו האישי. הרבה פעמים הם היו  אנשים מצליחים שנפלו מכל מיני סיבות. עוד לא דיברנו על כך שלא תמיד מלאך המוות שואל לפני שהוא פוגע.

וכשהם מבקשים, אנחנו מעבירים לכם את הבקשה:

בפורים, יום אחד בשנה, יום שבו ביהדות שמים את הנתמכים במרכז, אנחנו מקשיבים להם, נותנים להם, אפילו כשלא קל.

אתם איתנו, נכון?

הרב יצחק לסרי על מעלת הנתינה בחג הפורים:

לתרומת זכר למחצית השקל עבור פעילות הידברות לשנת תשע"ט לחצו כאן.