לא רק תבלין: הכוסברה

המן שירד לאבותינו במדבר מתואר (שמות ט"ז, ל"א) "כזרע גד לבן". אכן, קשה להאמין שהכוונה דווקא לצמח שנקרא כן בימינו אנו. במשנה מוזכרת הכוסברה פעמים רבות, ומתוך כך אנו למדים כי אבותינו השתמשו בה שימוש תדיר. בתלמוד נאמר: "דאכלא כוסברתא הוו לה בני בשרני". כלומר, אשה האוכלת כוסברה, בניה שמנים ובריאים (כתובות ס"א).

הכוסברה גדלה כשיח בר, ומקום גידולה באגן הים התיכון. בארצנו היא מצויה בשפלה ובגליל. לכוסברה טעם אופייני חריף, וריחה העז נודף למרחקים. ריח זה נודף בעיקר כשמוללים את העלים. לכוסברה עלים וזרעים (פירות), ושניהם כאחד מצוינים לאכילה, לתבלין ולרפואה. עיקר השימוש בכוסברה הוא כתבלין, ויש בו כח רב לעורר תאבון. בני עדות המזרח, ובעיקר התימנים, מרבים מאד באכילתה, מערבבים אותה בסלטים, ומשתמשים בה כמרכיב עיקרי בהכנת מאכלים חריפים ומתובלים.

הכוסברה עשירה בשלל ויטמינים ומינרלים כגון: ברזל, אשלגן, בטא-קרוטן, ויטמינים מקבוצתB, ויטמין C, ויטמין K וויטמין E. תכונותיה הרפואיות: משקיטה הקאות, מפיגה גזים המצטברים בכלי העיכול, מצוינת לטיפול בדלקות פה, חניכיים, ועיניים. יעילה מאד למחלות כבד, מרגיעה כאבי ראש ומחזקת את פעילות הלב. כמו כן, היא טובה לאשה בחדשי הריונה המתקדמים, וכן בחדשי ההנקה.

כוסברה מבושלת יעילה לכאבי גב. לדלקות עיניים יש לטבול צמר גפן בתמיסת כוסברה חמה ויניחוה על העין כשהיא סגורה.

הכוסברה נאכלת טחונה חיה, מבושלת, וכן כשתייה בצורת תה. התה מרגיע ומשמש לטיפול בעיות מערכת העיכול והמעיים.

הכוסברה נמצאת גם בתעשיות השונות. תעשיית השיכר משתמשת בעלים, וכמוה גם תעשיית החומץ. תעשיות הקוסמטיקה משתמשים בשמנה המיוחד.

על הכוסברה מברכים "בורא פרי האדמה".