בשנת התקצ"ד זכה רבינו בעל החתם סופר לחגוג את יום הגיע בנו רבי שמעון סופר למצוות שמחת בר המצווה, והעליה לתורה נערכה בשבת פרשת ויחי.
באותה שבת, שאל החת"ם סופר את תלמידיו ואת שאר משתתפי השמחה האם הם יודעים מה היא המצווה הראשונה בה מתחייב אדם מיד בכניסתו למצוות?
ענו תלמידיו כי בוודאי המצווה הראשונה היא קריאת שמע, שכן מתחייב בה האדם מיד בצאת הכוכבים כשהוא נהייה בן 13.
החתם סופר השיב להם בשלילה, ואמר כי המצווה הראשונה שאדם אדם מתחייב בה בכניסתו למצוות היא מצוות השמחה. מצוות השמחה שהאדם שמח בקבלת עול המצוות. קיום המצווה בשמחה היא המצווה המקדימה לקריאת שמע, והיא מצווה מחויבת "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב", ועל כן המצווה הראשונה היא מצוות השמחה.
(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)מחידושי החתם סופר בשבת בר המצווה של בנו רבי שמעון
"וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם, בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים; גַּם, בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה--יֻלְּדוּ, עַל-בִּרְכֵּי יוֹסֵף". (בראשית נ', כ"ג)
במגן אברהם סימן רכ"ה סעיף קטן ד' מובא בשם הילקוט חדש שצריך לעשות סעודה ושמחה ביום שהבן נכנס לגיל י"ג שנה יום אחד, ממש כמו יום חתונתו, וזה נדרש בזוהר חדש בראשית על הפסוק: "צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה--בָּעֲטָרָה, שֶׁעִטְּרָה-לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם, שִׂמְחַת לִבּוֹ". (שיר השירים ג', י"א).
יש לשאול מדוע דווקא אמו שמחה בבר מצוותו ולא אביו, כמו שכתוב: "שֶׁעִטְּרָה-לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ". יש לתרץ כי נכון שהאב שמח שבנו החכם נכנס למצוות, אך מנגד הוא מצטער שהוא נפטר ממצוות חינוך בן הגון כזה, והרי פליט בן ליש בכה על מצווה שנפטר ממנה (סנהדרין י"ט), והרמב"ן (פרשת נשא) אמר כי נזיר מביא קורבן על מצווה שיצא ממנה.
על כן אין שמחת האב שלמה בבר מצוות בנו, אך האם בוודאי תשמח שמחה שלמה – כי היא לא מחויבת במצוות חינוך.
בברכת שבת שלום