(צילום: shutterstock)במגילת תענית (פי"ג) כתוב שבנוסף לצום י' בטבת, חסידים ואנשי מעשה היו נוהגים להתענות בט' בטבת מפני הצרה שהייתה באותו היום, אך לא נתפרש איזו צרה אירעה באותו היום.
לכאורה, ביום זה אכן הייתה צרה מפני שהרומאים צרו על חומות ירושלים בעת החורבן. אבל מתעוררת השאלה שצום י' בטבת נקבע מהסיבה הזאת. לא מסתבר שיקבעו שני ימי צום רצופים על אותה צרה.
גדולי ישראל מכל הדורות המשיכו לנסות ליישב את הקושיה:
יש אומרים שהסיבה לכך היא מפני שבח' בטבת הסתיים 'תרגום השבעים', תרגום התורה ליוונית על ידי שבעים מחכמי ישראל לאחר שנכפו על ידי תלמי מלך מצרים. בעקבות כך נגרם אבל קשה וקבעו צום צדיקים בט' בטבת. "והיה העולם חושך שלושת ימים", כלומר העולם חשך שלושה ימים מח' בטבת עד י' בטבת, ולכן החושך והאבל חלו גם על ט' בטבת (שולחן ערוך, אורח חיים תק"פ סעיף ב').
הרב אברהם אבלי הלוי גומבינר, (המגן אברהם) תירץ את הקושיה בכך שבט' בטבת נפטר עזרא הסופר. וציין שרמז לדבר נאמר בסליחה: "טרוף טורף בו הנותן אמרי שפר", הכוונה על עזרא הסופר (שולחן ערוך, אורח חיים סימן תק"פ).
הרב משה איסרליש (הרמ"א) כתב בספרו "מחיר יין" על מגילת אסתר שבט' בטבת נלקחה אסתר המלכה לבית אחשוורוש, ולכן קבעו בו צום.
הרב ברוך תאומים-פרנקל (הברוך טעם) כתב שבט' בטבת נהרג בירושלים שמעון הקלפוסי שהושיע את ישראל מצרה גדולה בזמן ה"פריצים".
הדעה הרווחת היא שגם לידתו של יש"ו הנוצרי היתה בט' בטבת, וזו הסיבה שחז"ל לא רצו לציין זאת במפורש מפאת רדיפת הנוצרים.
בט' בטבת אירעו פרעות גרנדה בהם נרצח רבי יהוסף הנגיד בן רבי שמואל הנגיד ועמו יותר מ-4,000 יהודים בעיר גרנדה שבספרד.