החייבים והפטורים מערלה

א. צמח שגזעו כלה, אף שחוזר וגדל שוב מן השורשים הקיימים, כגון צמח הבננה, תות שדה וכיו"ב, דינו של צמח זה כירק ולא עץ, ואין נוהג בו דיני ערלה.  אמנם כלל זה קיים רק אם הצמח בטבעו כך, שכלה גזעו ועולה חדש משורשיו, אך כל שגוזמים אותו בידיים, אפילו שיש הכרח לגזמו, עדיין מין אילן הוא.

ב. צמח שפירותיו הולכין ונעשים גרועים משנה לשנה, אינו אילן אלא ירק (מהר"ם אלשיך).

ג. צמח שגזעו חלול אינו עץ אלא ירק (הרב המני"ח בשו"ת הלק"ט. אמנם כתבנו בספר "חלקת השדה" שאין לסמוך על טעם זה בלבד אלא בצירוף סימנים נוספים).

ד. צמח שאינו מתקיים יותר משלש שנים, אין דינו כעץ אלא כירק (הבינת אדם ועוד).

ה. צמח שנותן את פריו בתוך שנה מזריעתו ע"י גרעין (ולא על ידי ייחור), סימן שהוא ירק ולא עץ.להלן נתייחס לחלק מהצמחים המסופקים מבחינה הלכתית:

בסוגי הפירות הבאים הגם שמצאנו ספיקות הלכה, למעשה נוהג בהם ערלה:  צבר (סברס, ויש מקום להחמיר גם בעלי צבר – ´נפוליטיס´), פיטאיה.

בסוגי הפירות הבאים לכל הדעות – הלכה למעשה - אין נוהג בהם ערלה: בננות. תות שדה. עגבניות. חצילים. במיה. קני סוכר (הגם שדינם כעץ, יש להקל בהם לגבי ערלה). נענע, תה,  פלפל חריף (– הרוב המוחלט של הסוגים – ראה סעיף הבא).

בסוגי הפירות הבאים עיקר הדין להלכה שאין נוהג בהם ערלה: פפאיה, פסיפלורה, פלפל סודני.

בסוגי הצמחים הבאים הלכה למעשה אין דין ערלה: עלי קאת, עלי גפן, הדס לריח, עלי הורד (הנאכלים).

צמח הפטל - אין בידי הכרעה ברורה עדיין (יש בו כמה מינים ובחלקם עדיין אין הכרעה ברורה), ומכל מקום המיובא מחו"ל, מותר באכילה, כדין כל ספק ערלה בחו"ל.