שעבוד מצרים

1. כבר בברית בין הבתרים, בישר הקב"ה לאברהם על גזירת השעבוד: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום... ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".

2. סבלם של בני ישראל במצרים ארך 210 שנים, והחל עם פטירתו של יעקב אבינו. אז החלו המצרים בצעדיו הראשונים של השעבוד.

3. קושי השעבוד העיקרי היה ב-86 השנים האחרונות (סדר עולם, ג).

4. בני ישראל עבדו במצרים ´עבודת פרך´. עבודת הנשים הוטלה על הגברים, ועבודת הגברים – על הנשים. כך, הנשים אולצו לשאוב מים, לחטוב עצים ולאסוף יבולים בשדות (מדרש תנחומא, ויצא ז).

5. עבודת הבניין היתה קשה מנשוא. על כל עברי היה מוטל ללבן 400 לבנים בכל יום (שם עולם יד). כמו כן, הם אולצו לבנות על קרקע חולית, וכל מה שבנו שקע בתוך האדמה (מדרש הגדול שמות א, יא).

6. המצרים נהגו בעבריים בהשפלה. הגברים העבריים עבדו עבור נשות מצרים, והנשים העבריות שירתו את הגברים המצריים (תנא דבי אליהו רבה, ז). כמו כן, על ראשי העבריים הוצבו אבוקות כדי להאיר למצריים (מדרש הגדול שמות י, כא).

7. כמו כן, כשרצו המצרים לחרוש את שדותיהם, היו משתמשים ביהודים במקום בהמות, כדי שלא לעייף את בהמותיהם (מעם לועז, וארא יג).

8. כאשר יצאו ממצרים, היו רבים מבני ישראל נכים ופגועים מבחינה גופנית, בשל העינויים האיומים שסבלו בשנות השעבוד (במדבר רבה ז, א).

9. כאשר היו שומעים הילדים המצריים תינוק עברי בוכה, היו מזעיקים את אבותיהם, והללו היו משליכים את התינוקות הזכרים ליאור (ילקוט שמעוני שמות קפב).

10. המצרים שרפו את ילדי העבריים בתור קרבנות לאלוהיהם. פרעה חלה בצרעת, וכדי להתרפא היה רוחץ בדמם של 150 תינוקות בני ישראל בערב, ועוד 150 בבוקר (שמות רבה א, מא).