דאגות ולחצים

ישנם בני אדם, שהרבה מן הבעיות שיש להם, הם כמו "מוציאים אותן" מחוץ לכל פרופורציה. הם עושים מכל "נמלה פיל".

לא פעם מדובר באנשים שחווים כל חוויה בהגזמה, כלומר מעבר למה שהיא באמת. על מנת לנטרל את התחושה הזו, חשוב לשים לב לשפה שבה אנחנו משתמשים. חשוב להפסיק להשתמש בביטויים מוגזמים כמו "זה איום ונורא", "זה מגעיל", "אני שונא את זה", "אני הולך להתפוצץ", "אני מת מרעב", "אני לא יכול לסבול את זה אפילו לרגע אחד" וכדומה. כתוב בספר משלי: "דאגה בלב איש ישחנה". ישחנה, הכוונה יכופף אותה, יכניס אותה לפרופורציה. ואם נחזור לכל התיאורים האלו , ראשית כל, הם לא נכונים כי ההיסטוריה האנושית מלמדת אותנו שאנשים הצליחו לשרוד כמעט כל מצב נפשי,  קשה ככל שיהיה. הם הצליחו לעמוד בפני סבל נפשי וגופני אדיר! הווה אומר שהאדם הוא יצור מסתגל והוא מתרגל למצבים אפילו הקשים, ויכול להתמודד איתם . וחוץ מזה חשוב לדעת שלמילים יש השפעה עלינו וכמו שהמילים מבטאות את מה שקורה בתוכנו המילים משפיעות על מה שקורה בתוכנו.

לדוגמא, אם אדם אומר אני צריך לשטוף כלים. האם הוא ישטוף אותם? לא בטוח. וגם אם כן אז לא מיד. אבל אם הוא אומר לעצמו אני רוצה לשטוף כלים, מתאים לי לשטוף כלים, בא לי לשטוף כלים, זה כבר יוצר תחושה אחרת במח שלנו. למה?  בגלל שהמילה "צריך"  מחוברת אלינו במח לדבר שהוא לא כל כך נח. לעומת זאת המילים אני רוצה, בא לי, מדברות אל הרצון שלנו ויש יותר סיכוי שזה יניע אותנו.   הנה לנו דוגמא שהמילים שאנחנו משתמשים בהן משפיעות על התת-מודע שלנו. מה שישפיע על רמה ואיכות התפקוד שלנו. כעת בואו ונחזור לאותו אדם שמרגיש שהוא חווה כל חוויה בהגזמה מעבר למה שהיא באמת. הוא עושה מנמלה פיל ולכן אחד הכלים שהוכיח את עצמו כמי שיכול לעזור לאנשים להתמודד עם חוויות בפרופורציה הנכונה ולא להוציא כל דבר מחוץ להקשרו זה להפסיק להשתמש במילים קיצוניות אלא במילים יותר ניטרליות כמו "זה קשה אבל אפשרי", "זה לא נעים אבל זה נסבל" וכדומה.  חשוב שברגעי השגרה, נשים לב לסגנון הדיבור שלנו עם הזולת וגם עם עצמנו, לדיאלוג הפנימי שלנו עם עצמנו.   המלצה:

מהיום, לזהות כל יום שלוש סיטואציות ביום שבהן אנחנו מבטאים את עצמנו בצורה פרופורציונאלית.