"תל אביב היא עיר קדושה, כי פה השקר מונח ברחוב"

יום אחד, לפני עשר שנים, עזרא בראוטמן התיישב על ספסל, שם שלט, והקים את משרד החיוך. מאז, השר לא התחלף. יום יום הוא יושב על אותו ספסל ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב, בשעתיים שלפני השקיעה. המטרה: חיוך. האמצעים: אף של ליצן, מגבר, מדבקות, בקבוק מים. אבל קשה לאמוד את כמות האור שהוא הפיץ בעולם, מאז אותו יום. אלפי אנשים חולפים על פניו מדי יום, ילדים גדלים לו מול העיניים. "כמה משלמים על הסטיקר?" שואל מישהו. "לרקוד, לשיר, לקפוץ, לחייך", מציע עזרא אלטרנטיבות.

עזרא בראוטמן נולד ברומניה ("רומנים זה עם שמח, לרוב כי הם שיכורים. אני יהודי, אז אני שמח גם ככה"), והפך למסעדן שפעל 21 שנים בגרמניה. בשנת 92' הוא חזר לארץ והקים את "בסטה לה פסטה" המיתולוגית בפרישמן דיזנגוף, ליד המשכן הקודם של תיאטרון הקאמרי. "רציתי לשמח אנשים, לתת לאנשים אוכל. שמנו שלט: 'אם בהכל מאסת – אז פסטה!'"

איך התקרבת?

"אני חושב שבת"א אפשר להתחזק בצורה לא נורמלית. אדם רואה את השקר כל יום, חי בתוכו, וכשאתה יודע מה אתה לא רוצה, כבר עשית את עיקר הדרך. כי מי יכול להיתפס לשקר כזה? צריך להיות אינפנטיל כדי לקנות את זה. אני יושב פה על הספסל, רואה אנשים רצים מהסנטר לאלנבי ובחזרה, הלוך וחזור, שנים אני רואה אותם רצים. היצר הרע אומר לנו, רוצו לשם, ואז הוא אומר, רוצו בחזרה. חז"ל אמרו, איך נקרא ליצר הרע? נקרא לו 'היום תעשה כך, מחר תעשה אחרת'. אתה פה? אז רוץ לשם. בעברית זה נקרא ריפוי בעישוק. היצר רוצה שתהיה רץ, נודד, בטיולים, עסוק, ככה אין לך זמן לחשוב על החיים שלך.

"פה כולם שכחו את החיוך. כולם רצים. לכן העמדתי את הדוכן כאן, באמצע הכל, ברחוב שמקשר בין הצפון לדרום. ככה אדם חייב לעצור. בנאדם רץ כבר עשר שנים, פתאום הוא רואה אותי, ואולי באה מחשבה, אולי אני צריך לעצור לרגע? וככה זה מתחיל.

עזרא בראוטמן

"תל אביב היא עיר קדושה, כי פה השקר מונח ברחוב. לכן קל מאוד להחזיק באמת. בערים דתיות כולם נראים דתיים, וקשה להבחין מי באמת דתי ומי לא. כאן אפשר לראות את השקר, איך אנשים חיים, ומתוך זה רואים את האמת לאמיתה. ובשעה שנכנסת שבת, אין מאושר ממני. פתאום שקט ברחובות.

"כל היהודים טובים", הוא מוסיף. "ואם פגשת יהודי רע, זה יהודי שרע לו. דבר איתו, ספר לו שגם לך יש בעיות, ואז הוא נפתח, ואתה רואה, איזה יהודי רע? שום רע. המלבי"ם אומר שבזמן בית המקדש השלישי, יהיה לכל אחד בית מקדש בתוכו. שכנתי בתוכם. כל אחד יסתובב ברחוב ככה, בית מקדש מהלך. ואתה יכול להיות בית מקדש כבר היום, אין בעיה: מתנקה, מיטהר, מוציא שנאה מלבך, תמיד שמח, מתבודד ומדבר עם השם. אם אתה שמח הקב"ה עושה משכן בתוכך. אין לך מה לדאוג".

איך התחילה הדרך מבסטה לה פסטה לכאן?

"השגחה, כמו כל דבר אחר. סגרתי את הפסטה, העבודה הייתה קשה מדי. מכרנו פסטה בערך במחיר של מדבקה, צלחת בעשרה שקלים, אלה היו זמנים אחרים, מחירים אחרים, עשיתם עלי חגיגה. יום אחד באתי לכאן, לקינג ג'ורג', לקנות איזה מכשיר חשמלי. היו לי ביד מדבקות שקיבלתי ממישהו, ובנאדם שעמד לידי בתור אמר, אתה לא יודע כמה זמן אני מחפש כאלה מדבקות. נתתי לו, ראיתי את העיניים שלו מבריקות, יצאתי מהחנות, וראיתי את הספסל הזה מולי. פתאום הכל התחבר לי בראש. זה היה לפני עשר שנים. מאז אני פה".

כשהכל נגמר – הכל מתחיל

היום עזרא משמש גבאי בבית הכנסת של האדמו"ר מואסלוי ברחוב בן גוריון. בימים ההם בפינת פרישמן הוא ואשתו פתחו גם מכבסה, ובמקום טלוויזיות שמו ספרי יהדות. "בינתיים, כשמכבסים, שיקראו". המון אנשים התקרבו דרכם, משפחות קמו. הם מארחים מתקרבים, מחפשים ומשוטטים לסעודות שבת בביתם שברחוב ריינס. עזרא מספר שאורח אחד נשאר חמש עשרה שנים ברצף, עד היום, ואפילו התחתן בביתם. "אני בית חב"ד של בנאדם אחד. אשתי אומרת שאני ילד רחוב. בהתחלה זה היה לה קצת קשה, אבל עם הזמן היא הבינה שזה מי שאני, שכל המאה קילו האלה באו לעולם רק בשביל לצאת לרחוב".

הוא יושב עם אף אדום וערימה של מדבקות צבעוניות. "אל תצטער – זה שייך לאחר", "חיוכים=שידוכים" (נחטף ואזל מהמלאי), "כשהכל נגמר – הכל מתחיל". מה זאת אומרת? "אלוהים ברא את העולם עגול", הוא מסביר. "הכל הוא ברא עגול, גם את הראש שלך והראש שלי, וגם את האף הזה. רק בני האדם המציאו את המרובע. כל הבריאה עגולה. ולכן אין שום דבר שנגמר, אין כזה דבר נגמר. ברגע שדבר נגמר, הוא מתחיל מחדש. הכל זה מעגל".

עזרא דובר גם אנגלית, גרמנית, יידיש ורומנית, וכך נוצרה על הספסל שלו סוג של לשכת תיירות. "הצלחתי ברוך השם לשכנע המון תיירים לעלות לארץ". "בואו לישראל, כי כאן אלוהים קרוב", הוא אומר להם. "פה זו שיחה מקומית".

ההתאקלמות בארץ, אחרי שנים ארוכות באירופה, לא הייתה קלה. "חזרתי מגרמניה מלא ציונות ואמוציות", הוא מספר. "הגעתי במעבורת עם המכונית וכמה חפצים לנמל חיפה, וכל הדרך בכיתי מרוב התרגשות, לבוא לארץ ישראל. אבל השם חשב אחרת. התאכזבתי. הפינה שם לא הייתה סימפטית. הייתי בייאוש, לא ידעתי מה לעשות. אמרתי לאשתי, אני חושב לחזור לחו"ל. אני לא מוצא את עצמי פה. אני מרגיש לא טוב, אני מרגיש שפספסתי את המטרה שלי".

צדיק נסתר, שעד היום עזרא לא יודע בוודאות את זהותו, שינה את נקודת מבטו. אותו אדם הגיע לחנות להכין שלט, ושמע שעזרא רוצה לעזוב את הארץ. "אני לא אשכח את העיניים שלו. אפור כחול לא מהעולם הזה. הוא הסתובב אלי ואמר: 'אתה אור, אור ואור ביחד לא רואים. אור וחושך רואים. אתה צריך להיות פה'". הפגישה החד פעמית עם אותו אדם, השאירה את עזרא בארץ, והתחילה את המסע שלו לעבר חיים של עבודת השם.

זמן קצר לאחר מכן הגיע לידיו ספר ליקוטי מוהר"ן, ואז, הפיגוע הנורא בקו חמש ברחוב דיזנגוף. האירועים הותירו עליו את חותמם. "הפיגוע היה ביום רביעי. ביום שישי אחרי העבודה, התיישבתי עם סיגריה וקפה, כמו חילוני טוב. לקחתי את ליקוטי מוהר"ן והתיישבתי לקרוא. אשתי אמרה לי אחר כך שהיא שמעה אותי אומר וואו, מה, כמו בנאדם שלא אכל שנים ומוצא אוכל. לא ישנתי בלילה, בלי חוכמות. במוצאי שבת סיימתי את הספר. כבר הייתי עם כיפה על הראש".

מה זה תשובה? להיות נאמן

מכל מי שחולף על פני הדוכן שלו, עזרא מבקש דבר אחד: חיוך. "אני בדעה שכל אדם לפי יכולתו, אם זה השכנים שלו, ברחוב, באוטובוס, יכול לקדש את השם – וזה באמצעות חיוך. הדרת פנים של יהודי, זה בשביל הקב"ה. אדם שלא מחייך, שיהיה תלמיד הכי גדול בעולם – החיוך זה לקדש את השם באמת. תמיד להיות בסבר פנים יפות".

איך זה באמת, שאתה תמיד מחייך?

"הסיבה לכך היא שאני לא צריך כלום. מה שיתנו לי, אני אגיד תודה, אני מלא. אני רואה אנשים בפנים שתמיד חסרות, ואני חושב, יש לי הכל: תורה, שולחן שבת, ארץ ישראל, הדברים שזכיתי להם בשנים האחרונות. אין לי שום חוסר. אני אדם מלא.

"אומרים לי, עזרא, זה בגלל שטיילת, שחיית הרבה שנים בחו"ל. אני אומר לא, אפילו אם תטייל אלף טיולים, תמיד יגידו לך, יש עוד מקום שלא ראית באיזו פינה באמריקה. מה חסר בכל זאת? דבר אחד, גאולה. לראות את בני ישראל ובנות ישראל שמחים, מבסוטים. אין לי שום בקשה אחרת.

"ואומרים לי, בכל זאת, אז אני מנסה לחשוב. אולי איזה מגבר חדש, מדבקות? אבל לא, לא חסר לי כלום. אתם יודעים מה זה להיות מלא? זה כשהקב"ה ממלא אותך. מתי הקב"ה ממלא אותך? כשאתה בשמחה תמיד. ואיך זוכים לשמחה? מדברים איתו. להתבודד ולדבר איתו. זה המרשם לשמחה. הוא עונה על כל השאלות שלך, רק תשאל. התשובה מופיעה כמו כדור בדולח, חלק, בום, פתאום. ככה אתה יודע שזה לא ממך, זה ממנו. אם אין דבר בעולם שאתה לא יכול לדבר עליו איתו, אז מה יש לך לדאוג?

"אני אומר, אתם מבינים? אין שום עצה אחרת. הקב"ה, כל מה שהוא רוצה, זה שיהודי ידבר איתו. הדיבור עם השם לא צריך להיות תופעת לוואי, זה צריך להיות העיקר. כל היום צריך להסתובב סביב זה. כמו שאישה כל היום עם בעלה בטלפון, ככה אנחנו צריכים להיות, כל היום בשיחה עם הקב"ה. אסור לפספס הזדמנות לדבר איתו, צריך להיות איתו כל הזמן, כי העולם הזה מפחיד בלעדיו. בלעדיו אני אבוד, אין לי  חיים, אני לא זז מילימטר בלי לשאול אותו. אחרת, איך היו לי כוחות להיות פה? חורף, קיץ, גשם, לא פשוט. אבל הקב"ה נותן כוחות".

אתה יושב כאן שנים, מקרב הרבה אנשים, וגם את עצמך. מה זה תשובה בעיניך?

"אני לא יודע מה זה תשובה. אני יודע דבר אחד, לנסות לעבוד את השם.

"מה זה לעבוד את השם? זה לא להתנדנד בתפילה ולא כלום. בעיני, כל מה שזה אומר, זה לעשות לו נחת מבוקר עד ערב. לעשות מעשים טובים, להביא אנשים לחייך, לאהוב את ארץ ישראל, זה הכל. מה יש לעשות יותר מזה? זה להיות דתי.

"או במילים פשוטות? להיות נאמן. מה אנחנו מחפשים? נאמנות. אנחנו רוצים שהבעל שלי יהיה נאמן, האשה שלי נאמנה, החבר נאמן, מנהל הבנק נאמן, האינסטלטור נאמן. תהיה נאמן לקב"ה. תן לקב"ה הרגשה שהוא יכול לסמוך עליך, שהוא יכול לבנות עליך".

בזמן שעזרא מקפל את הדוכן ומעמיס אותו על האופניים בדרך לבית הכנסת, פקח יורד מאופנוע וניגש אליו. "מה המטרה של הדוכן הזה?" הוא שואל. "להביא אנשים לידי חיוך", עזרא עונה בפשטות, והפקח נוסע.

· איפה תמצאו אותי? ימים א' עד ה', השעתיים שלפני השקיעה, ליד הכניסה לגן מאיר מרחוב קינג ג'ורג'. ימי שישי בצהריים, בריינס פינת בן גוריון.

המרשם / עזרא בראוטמן

קח או קחי חדר קטן, או פינה שקטה בגינה,

הוסף לזה כוס קפה או תה ריחני,

בשל את המחשבות על אש קטנה

תבל בשאלה הקלאסית, מי אני?

אוכל פשוט טעמו כדבש, וכך גם המזון לנשמה,

בואו לא נכנס לפלונטר חדש, ונצא מבעיה ישנה.

פותחים את הפה ואומרים: בורא עולם! תשמח אותי, כי אני עצוב.

למה אני לא שמח כמו כולם? ואני מרגיש כה ריק ועלוב.

הרקיע מזדעזע, השמיים רועדים!

צבאות השמיים באלפיהם צועדים

חלקים נושאים אור אינסוף ושמחה,

חלקם פרנסה, בריאות ואהבה.

הילד צלצל! הוא גילה את הסוד!

צריך לתת לו עוד ועוד.

אסור לאבד עמו את הקשר

לאחר שסוף סוף מצא את הגשר.

דברו חברים, שפכו את הלב!

צרות, בקשות וכל מה שכואב.

צחוק ובכי, הכל מתערבב,

יש עם מי לדבר, הו! איזה כיף!

על כסא רם ונישא יושב מלך הבריאה

הלא אנוכי נתתי לכם את הבחירה

שנים חיכיתי לכם ילדי

ועתה סוף לעצב, מספיק ודי!

וכל המרבה בבקשות הרי זה משובח!

"היכון לקראת אלוקיך ישראל!" (הנביא עמוס)