זוגיות ושלום בית
קבלת החלטות בכלכלת המשפחה
אחד הנושאים החשובים במערכת היחסים הזוגית הוא כיצד לנהל את כלכלת המשפחה? שאלה קודמת שיש לשאול, האם בכלל יש ניהול או שהעניינים הכספיים זורמים מתוך הרגל?
- דני ארגמן
- כ' חשון התשע"ד
אחד הנושאים החשובים במערכת היחסים הזוגית הוא כיצד לנהל את כלכלת המשפחה?
שאלה קודמת שיש לשאול, האם בכלל יש ניהול או שהעניינים הכספיים זורמים מתוך הרגל?
ישנם כמה דפוסי התנהגות-זוגיים בתחום ניהול הכספים.
לכל אחד מהדפוסים יש את המאפיינים הייחודיים לו,
ואת הרווחים והמחירים שלו...
נבחן כמה מהם.
מודל ראשון: "טאבו"
- "לא רוצה לדבר על זה!", הנושא הכלכלי נפיץ, כל אימת שהוא עולה לדיון, באחת הוא מופסק ולא מתאפשר לא דיון מכובד ולא תהליך משותף של קבלת החלטות .
מצב זה נובע לפעמים מפחד שבן הזוג ישתלט על הנושא הכספי,
או מפחד לחשוף ידיעות שעד כה היו מוסתרות ממוזערות וכדומה,
או מרצון לשמר את הסטאטוס קוו שעתה עומד לזכותו.
או שבכלל אחד מבני הזוג שומר מרחק מכל נושא טעון שמייצר אווירת כבדות ככל נושא שאין עליו הסכמה.
בהתנהלות כזו משיגים אמנם יציבות רגעית, אבל אין להתכחש לכך שהמשקעים רק הולכים ונצברים ולא הולכים לקראת רגיעה בעתיד.
מודל שני: "שנינו ביחד וכל אחד לחוד"
זהו מצב בו אין ניהול מודע של הכספים, אלא כל אחד זורם עם עצמו ומוציא הוצאות לפי צרכיו האישיים ולפי ראות עניו בעניינים המשפחתיים, אין תיאום בנושא ההוצאות וסולם עדיפויות, אין שיקוף של המציאות הכלכלית בהווה גם לא תכנון לעתיד.
קורה גם שיש לכל אחד חשבון בנק משלו, משכורת, כרטיס אשראי, ורשימת חובות משלו.
ישנה כאן בעצם קואליציה משותפת שרוצים לא להגדיר ולא לנהל, לא דברו על כך במפורש אבל ישנה הסכמה משני בני הזוג.
זהו מצב בו ישנה העדפה להדחיק ולא לדעת באמת את המציאות הכספית בחשבון הבנק, (כשמושכים כסף בכספומט לוחצים על אפשרות "משיכה ללא פתקית"...)
לשני בני הזוג ישנם רווחים מחוסר הארגון הזה, למשל: שקט תעשייתי, פטור מלקיחת אחריות, שחרור מידיעת המציאות הקשה ועוד,
לא מדברים על זה,כל לא מגיעים לקונפליקטים,כך גם לא מגיעים למקומות לא פתורים בזוגיות וכדו.
אבל לפריבילגיה הזו יש גם מחיר ובבא הזמן הוא יגיע...
בינתיים כל אחד זורם עם הוצאות לפי מה שנראה לו ומאפשר לשני לעשות זאת,
עד שמנהל סניף הבנק מתקשר...
לוקחים עוד הלוואה כדי להמשיך את השקט,
אבל בסופו של תהליך כזה מגיע המחיר
וככל שהוא מתאחר לבא או יותר נכון ככל שמאחרים אותו יותר כך המחיר ילך ויגדל.
מודל שלישי: זוגיות הלוקחת אחריות.
מצב בו בני הזוג מקבלים החלטה משותפת ומודעת שמנהלים וביחד את העניינים הכספיים,
ראשית, לומדים ביחד את המצב הכספי, ומתוך כך מתוודעים למצב ההכנסות וההוצאות,
כך יש להם את הכלים להתנהל באופן מושכל ומתוכנן,
מציבים סולם עדיפויות,
מתכננים ומחליטים מה מוציאים בחודש זה ומה דוחים לחודש הבא ועל מה מותרים לגמרי,
ובתוך כך גם מפנים כסף להרחבת השכלה, לשיפור תנאי הדיור, לנופש זוגי נוסף ולא מסתפקים בתירוץ שאין זמן וכסף...
אמנם יתכן מצב שיש בו חלוקת תפקידים או חלוקה לגזרות,
למשל,קבלו החלטה כל הוצאה עד סכום מסוים יכולים להוציא מבלי להיוועץ אחד בשני תחילה,
או למשל החלטה משותפת שכל הוצאות הילדים: מתנות, ביגוד דמי כיס וכד באחריות האם, היא תחליט איזו הוצאה נצרכת ואפשרית בחודש זה ואיזו תדחה לחודש הבא ואיזו תדחה בכלל. אבל ככלל ההחלטות מתקבלות ביחד.
דפוס התנהלות מאתגר זה דורש עבודה משותפת הקשבה שיתוף ושקיפות כמו גם הסרת חששות ופחדים שגורמים לא אחת להדחיק את המציאות העגומה הצידה משל היה כאילו כך יסתדרו העניינים מעצמם.
רוב האנשים מאמצים את שלושת המודלים הללו גם יחד, המודל הנפיץ,מודל השקט התעשייתי והמודל המשתף- ההבדל הוא במינון, עד כמה דומיננטי כל מודל בהתנהלות שלנו!
ככל שנותנים יותר מקום לשיתוף ולאמון כך יכולים להגיע להתנהלות מוצלחת ונעימה המביאה תועלת מרובה הן לכלכלה והן לזוגיות.