יהורם גאון: "הם חוזרים אל אלוקים, שממנו הם ברחו מזמן"

יהורם גאון, אייקן תרבות ישראלי, מעיד על עצמו "אני קודם כל יהודי, ורק אחר כך ישראלי". ומוסיף: "אם אין את הזיקה הזאת, שקודם כל אני יהודי, ואחר כך ישראלי - אז אין לנו את הזכות להישאר כאן"

"דברים שהרשימו כל כך בזמנו הופכים להיות מעייפים, והרצינות שבה התייחסו לכל מיני דברים הופכת להיות ציניות", אומר יהורם גאון בראיון שהעניק ל-ynet ול"אורות" לרגל קבלתו תואר "דוקטור לשם כבוד" מאוניברסיטת בר אילן.

בהשוואתו בין העבר להווה אומר גאון כי בעבר האנשים היו "בעלי חזון" ואילו הציבור של היום מנותק מחזון. "שרנו אלפי שנים: 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב', ושבנו... אם לא תמצא איזושהי רוח גבית, חזון חדש חברתי גדול שיפיח רוח חדשה באנשים שנמצאים פה, אז אנחנו בבעיה... כל עוד היינו בשעת בנייה של הבית הזה, הייתה בנו רוח גבית, היה בנו געגוע, ערגה, תפילות. והנה הבית קם, ועכשיו מה? איך מחזיקים את הבית הגבוה והעצום הזה?" גאון מסכם ואומר כי רק משמעות תעניק לעם את הרוח הגבית שחסרה לו כיום, לאחר שהוקמה המדינה.

יהורם גאון (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

בהשוואתו בין השירה של העבר לשירה של ההווה, מספר גאון כי "לאחר מלחמת ששת הימים יצאו אלבומים ושירים. במלחמות שאחר כך - פחות ופחות, שלא לדבר על מלחמת לבנון או על 'צוק איתן'. לא כתבו שיר להדר גולדין, ולא לעוז מנדלוביץ'", לדבריו, "אם לא יימצא חזון חברתי חדש, חזון חברתי גדול שיפיח רוח באנשים, אנחנו בבעיה". הפתרון, לדעתו, היא השיבה למסורת אותה זנחו אבותינו.

גאון מאמין. מאמין באלוקים ומאמין ברוח היהודית. לכן הוא סבור כי דווקא אובדן האלוקים הוא שהביא את החברה הישראלית לחיפוש ולריקנות בו היא נמצאת היום. "בתקופה החלוצית כל השירים היו שירי גבורה, ושירי אהבה, ושירים של ציונות, ולא מצאת שם את האלוקים בכלל. הם רצו לברוח מכל דבר שהזכיר להם את אבותיהם, מכל דבר שהזכיר להם את הגלות. זו טעות נוראה", אומר גאון, "אסור היה לדכא את כל הדברים שכל אחד הביא איתו מהבית, את כל היפעה, את כל הדברים היפים והמסורתיים שהיו איתו בבית".

היום, לדבריו, במעין תנועת נגד, אמנים "מוצאים את עצמם עושים סיבוב של 360 מעלות, וחוזרים אל אותו מקום שממנו ברחו, הם חוזרים אל אותו אלוקים ממנו הם ברחו מזמן, וזה ממלא את תוכן חייהם. כל זמר שני", אומר גאון, "פתאום חוזר ומדבר אל אלוקים".

הוא מעיד על עצמו כי מעולם לא עזב. הוא לא היה חלק מאותה תנועת התנתקות חלוצית: "כששואלים אותי מי אני, אני אומר שאני יהודי-ישראלי, וזה לפי דעתי אומר הכל. אני קודם כל יהודי ורק אחר כך ישראלי". ומוסיף בנחרצות "אם אין את הזיקה הזאת, שקודם כל אני יהודי, ואחר כך ישראלי - אז אני חושב שאין לנו את הזכות להישאר כאן".

הוא מוסיף: "שאלו אותי תמיד, מה עם לחזור בתשובה. אמרתי: אני לא צריך לחזור בתשובה, אני שם. אני כל הזמן שם בדרכי שלי".