תרומות ומעשרות בשבת

לא-פעם קורה שקרובי משפחה מזמינים אותנו לשבת, ואין אנו יודעים האם כל הפירות נרכשו ממקום עם השגחה מוסמכת, או שמא הפירות נקנו בשוק ויש ספק אם הופרשו מהם תרומות ומעשרות.

במקרה כזה, אם קרובי המשפחה לא ייפגעו, יש לעשר לפני כניסת השבת מכל התבשילים והמאכלים שעתידים להיאכל בשבת. אולם אם קרובי המשפחה יראו במעשה זה פגיעה בכבודם וכדומה, יכול להתנות מערב שבת וביום השבת להפריש תרומות ומעשרות בצנעה, עיקרי דין הפרשת תרו"מ בשבת ונוסח התנאי כדלקמן: 

א. אין מפרישין תרומות ומעשרות בשבת וביום טוב. אולם תיקנו חז"ל שאם יאמר אדם נוסח הפרשה בלשון תנאי בערב שבת ויו"ט, יוכל להפריש גם בשבת ויו"ט (וניתן לומר נוסח זה פעם אחת על כל שבתות השנה).

ב. נוסח התנאי מועיל על טבל ודאי אם הוא נמצא ברשותו, ועל דמאי - אפילו אינו נמצא ברשותו.

וזה הנוסח שאומר בערב שבת ויו"ט:אחד ממאה שאני עתיד להפריש יהיה טבל. והיותר מאחד ממאה שאני עתיד להפריש יהיה תרומה גדולה בצד צפונו על הכל. אותו אחד ממאה שאמרתי שישאר טבל עם שאר הכמות הראויה בצד צפונם של הפירות יהיו מעשר ראשון. אותו אחד ממאה שהתניתי שיהיה מעשר ראשון יהיה תרומת מעשר על הכל. ומעשר שני יהיה בדרומם של הפירות, ויהא מחולל הוא וחומשו על פרוטה ורבע במטבע שיחדתיו לחילול מעשר שני.  ואם צריך מעשר   עני  יהיה מעשר עני בדרומם של הפירות:

ג. באמירת הנוסח בערב שבת, עדיין לא חלים דבריו בפועל. ובשבת, קודם האכילה, יפריש ויאמר את הנוסח הרגיל, ובטבל ודאי יברך קודם ההפרשה.

ד. התרומות מוקצים בשבת ויו"ט, על כן יניחם במקומן קודם ההפרשה. ומכל מקום, גם לאחר שהפריש, כל עוד והתרומה בידו, יכול לטלטלם ולהניחן במקום שירצה. אך לאחר שהניחן שוב אסור לטלטלן כדין מוקצה.

ה. שכח להפריש תרומות ומעשרות  מערב שבת, ושקעה השמש, ועדיין הוא זמן בין השמשות - 13 דקות וחצי אחר השקיעה - כל שהוא לצורך כבוד השבת או לצורך מצווה - מותר להפריש תרו"מ.

 ו. מי ששכח לעשר בערב שבת וגם לא התנה תנאי קודם השבת, יכול להקנות בשבת את הפירות שרוצה לתקן, למי שעשה תנאי מערב שבת, והוא יעשר עבורו, שכיון שזיכה לו את הפירות הרי הם כשלו, ועצה זו מועילה גם בפירות שהם טבל ודאי. ואם אינו מוצא אדם שעשה תנאי, אין תקנה לפירות אלו בשבת.

ז. אם אינו יכול להביא את הפירות לבעל התנאי, מכל סיבה שהיא, אין צריך בעל התנאי לילך לביתו של בעל הפירות, אלא יזַכה בעל הפירות, על ידי אדם אחר שהוא גדול ובר דעת, את הפירות לבעל התנאי, ומאידך בעל התנאי ימנה את בעל הפירות שליחו להפריש עבורו מפירותיו תרומות ומעשרות, ופירות אלו בכלל, כיון שזיכה לו. ויכול בעל הפירות להפריש תרומות ומעשרות, מהפירות שהקנה לבעל התנאי, כדין שלוחו.