תהילה א. / אבני דרכים

אבני דרכים / תהילה א. 

פסעתי בדרכים. ריח של בוץ,

שמש ביישנית ליטפה פניי. 

מנחמת על הדרדר והקוץ,

אבני הנגף סיכלתי ברגליי.

מלמטה הביטו בי אבני הדרכים,

מבטם מבוייש. רגש של חוטאים.

ואני ידעתי - כולנו אחים,

גם אם הדמיון אינו מתאים.

צילום: shutterstock

פגשתי אבנים לרוב,

הכרתי מכל הגדלים והצורות.

גם מרחוק וגם מקרוב,

ומשותף לכולם - אבנים יקרות.

לעיתים מלוכלכים הם. זקוקים לניקוי,

ליד מלטפת, למילה מחממת.

לעיתים מזוהמים. נצרכים לחיטוי,

לחיבוק רך, לנשיקה מנחמת.

כי כולנו אבני חן,

אם רק נשכיל להתבונן:

מעבר לסתם אבן מופקרת,

מסתתרת נשמת יהודי זוהרת.

עריכה: שירה כהן 

להצטרפות למדור השירה של הידברות, שלחו לנו פרי עטכם במייל shira@htv.co.il