מה גורם לחקלאים בישראל להישאר ערים בלילות?

גניבת צאן, בקר, טרקטורים ומכונות השקיה, היא אחת הבעיות הקשות שעמן מתמודדים חקלאים בישראל. מדי שנה נרשמים כ–400 מקרי גניבה באזור הצפון, וההערכה היא שהמספר האמתי גבוה יותר ואינו מדווח. בדרום המצב אף קשה הרבה יותר, והחקלאים מדווחים על "מערב פרוע". על פי החקלאים, הנזקים כתוצאה מהפשיעה החקלאית נאמדים במיליוני שקלים בשנה.

"במשך השנים הפשיעה החקלאית עברה שינויים רבים", אומר שורץ, אחד החקלאים בשיחה ל-themarker, "זה התחיל מכמה גנבים מקומיים, שמתגוררים בסמוך ליישובים חקלאיים יהודיים וערביים, ונוסעים 100 או 200 מטר במשאית קטנה, גונבים טרקטור או כמה עשרות כבשים, שוחטים אותם מיד או מוכרים אותם".

ברבות השנים התחום השתכלל, בשל קשיי החקלאים להצר את צעדיהם של הגנבים: אברוצקי, חקלאי נוסף שסובל מהגניבות, מרחיב בנושא: "לבעל עדר ברמת הגולן עם שטחים עצומים אין דרך להגן על העדר שלו. הגנבים הבינו את זה ומבחינתם זה רווח נקי ומהיר, כמעט בלי סיכון. לפני כ–15 שנה התחילו לצוץ כנופיות מאורגנות. במקום משאית קטנה, מגיעים כמה כלי רכב מסודרים, עם אחד שפותח ציר ואחר שמשקיף שלא מגיעים כוחות משטרתיים. הם פועלים כמו כנופיה מאורגנת לכל דבר, עם כל האמצעים, כמו טלפונים חכמים שמוחלפים ואמצעי הגנה שונים. במהלך השנים התופעה התרחבה, והפגיעה בחקלאים היתה קשה. בצפון היו בתחילת שנות ה–2000 כ–1,000 גניבות בשנה".

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

נוסף על כך, פרמיית הביטוח על הבקר והאמצעים החקלאיים היא גבוהה מאוד, וחלק גדול מהחקלאים העדיפו שלא לשלם. כך נוצר מצב שבמקרה של גניבה, החקלאים היו חסרי אונים: פשטו את הרגל או סגרו את העסק. למרות הלובי החקלאי החזק, שום דבר לא עזר".

פולנסקי מספר כי הגנבים אלימים מאד: "הוריתי לאנשי הצוות שלי לא להתערב אם קורה משהו כזה כשהם שם, כי מי שנכנס בצורה כזאת אלימה הוא מסוכן. בסרטונים של מג"ב הם נראים פורצים בכוח מחסומי דרך של מכוניות".

החקלאים מציינים כי הם חשים שלמשטרה וגם למג"ב יש דברים חשובים יותר להתעסק איתם, ונושא גניבות הבקר אינו מטריד אותם. הענישה לגנבי הבקר, שהייתה בעבר מאסר לחמש שננים, הינה כיום 3 חודשים בלבד. עונש זה אינו מרתיע מספיק.