הדו"ח הלא יאומן על בדיקת ווטסאפ בנהיגה

עוד בוקר שיגרתי, עם הקפה בפקקים של איילון בדרך לת״א. זמן טוב לעבור על הווצאפים מהלילה, כי אין זמן נוח מזה.

עם המזל שלי, שהוא רק שלי, מצד ימין שוטר על אופנוע מסמן לי לעצור. איך יוצאים מזה אני שואל..

אני עוצר בצד והוא מייד ניגש. ״מסמס בנהיגה״.. הוא שואל בציניות, כי הרי הוא בטוח בעצמו.

״אדוני השוטר אתה צודק, אך אני סטודנט..״ אמרתי..

״סטודנטים לא נוהגים לי על הונדה חדשה״ הוא משיב.

אני מייד מחפש את כרטיס הסטודנט ונזכר.. ״אדוני השוטר בשביל לקבל כרטיס סטודנט צריך להצטרף לאגודת הסטודנטים. זה כרוך בעלות של 15 שקלים בחודש, אותם 15 שקלים שרציתי כלכך לחסוך..״

מסתבר שהנסיון כשל ושמדובר בשוטר חדור מוטיבציה.

מייד עברתי לתוכנית החלופית, ״אדוני השוטר, אמא מאוד חולה (סליחה אמא) ואני נתמך בחבילות מזון על ידי עמותות..״

השוטר מסתכל במבט מעורר רחמים. זה עבד אני אומר לעצמי..

מיישר מבט בעיניו ומזהה כי נגעתי בליבו. אני סבור כי הוא עומד לוותר, אולי כי נגעתי בו בנקודה רגישה. אבל בינינו את מי זה בכלל מעניין..

שנייה לפני שזה קורה, איך לא, אני מנסה להפיג את המתח עם התלוצצות קלה

״אדוני השוטר, דו״ח כזה משלמים בתשלומים?!״

הוא מסתכל עלי במבט מאיים.. מסתבר שאותו זה לא הצחיק.

השוטר מניח את ידו על החלון והלב שלי מאיץ…..

״תביא לי רשיונות..״ הוא דורש בטון גבוה.

מגיש לו את כל המסמכים והשוטר ניגש לאופנוע שלו. אני ממתין דקות ארוכות. דקות ארוכות שבהן לא נשארו לי ציפורניים.

לאחר אותם דקות ארוכות הוא חוזר, ומנופף בידו השמאלית.. ״בבקשה בחור צעיר״ הוא אומר.. ומוסיף ״שיהיה לך יום טוב״.

אני לוקח את הדו״ח בתסכול עמוק.

דו״ח, רגע.. פתק?! הייתכן שקיבלתי פתק משוטר?! אני מביט המום.. כן זה פתק!

מחייך לעצמי ופותח……

״פעם אחרונה דביל״!!!!!! נכתב.

מר שוטר, אין ספק שעשית לי את היום, ואין ספק שזו תהיה בהחלט הפעם האחרונה!!!!!

יום טוב לכולם!

תודה לך, שוטר טוב-לב