כתבות מגזין
המתנדב הצעיר ביותר נחשף: "אפילו בשלג הלכנו לבקר אותן"
הוא מגיע לבתיהן של קשישות, מנגן להן בסקסופון, פותר איתן תשבצים, ולא מוותר על הביקורים אפילו בשלג. הכירו את שמעיה בן ה-10, המתנדב הצעיר ביותר ביד שרה
- מיכל אריאלילמעקב
- ח' כסלו התשפ"ז||
משה טייכלר, מנהל אגף בית וקהילה ומנהל מחוז שרון ביד שרה"אני יוצא פעם בשבוע לבקר את ה'סבתות שלי'. אני מדבר איתן, מצייר להן, משחק איתן, עושה איתן כל מיני דברים...". כך מספר בגאווה שמעיה בן העשר, שקיבל השבוע תעודת הוקרה כמתנדב הצעיר ביותר ביד שרה.
כפי שניתן להבין, ה"סבתות" עליהן שמעיה מדבר הן קשישות שהוא מבקר בקביעות יחד עם אמו חנה. "זה לא סתם שהוא קיבל השבוע את תעודת 'המתנדב הצעיר ביותר ביד שרה'", אומרת אמו, "כי הוא באמת מתנדב כבר מאז שנולד. הוא מגיע לביקורי בית אצל קשישות מאז שהיה בן כמה שבועות, לא מוותר וכמעט לא מפסיד".
שמעיה (כתינוק) ואמו, בביקור שגרתי אצל אחת הקשישותמתנדב מגיל אפס
הסיפור המרגש הזה החל לפני כעשר שנים, עוד לפני ששמעיה נולד. חנה התנדבה במערך להפגת בדידות של יד שרה בירושלים, ונהגה לבקר בקביעות בביתה של קשישה בודדה, לשוחח עמה ולארח לה לחברה. כשהתקרב מועד הלידה, חששה הקשישה שהביקורים ייפסקו. "היא ממש דאגה שלא אמשיך להגיע", נזכרת חנה. "אמרתי לה: מה פתאום? אני לא עוזבת אותך. גם אחרי הלידה אמשיך לבוא". ואכן, היא עמדה בהבטחתה. זמן קצר לאחר הלידה היא חזרה לבקר את הקשישה, הפעם עם שמעיה בעגלה.
"ההתנדבות שלי היא בערך פעם בשבוע", מספר שמעיה. "כשהייתי ילד קטן ביקרנו את סבתא רחל, ואחר כך הביאו לנו סבתא אחרת. אני הכי אוהב להגיע לסבתות לפני חגים, זה הכי מיוחד, ותמיד הן מכינות אוכל טעים ומסדרות את הבית".
מה אתה עושה כשאתה מבקר אותן?
"יש המון דברים שאנחנו עושים ביחד. למשל, אני מקליט את עצמי מנגן שירים בפסנתר או בסקסופון ומשמיע להן. אני גם משחק איתן לפעמים בדמקה, פותר תשבצים, קורא עיתונים. יש המון דברים, והזמן עובר ממש מהר".
לא היית מעדיף לשחק עם ילדים בני גילך?
"האמת היא שכן, זה יותר כיף, אבל גם כיף לי לעזור להן, ואני מרגיש שאני עושה בזה משהו טוב. פעם אחת הייתי חולה, ולא הגעתי להתנדבות. אמא הלכה לבדה, ואז הרגשתי שאני ממש מתגעגע. עד היום אני מתגעגע לסבתא רחל, ואוהב להסתכל על התמונות שלנו יחד".
הבובות שסרגה סבתא חנהממשיכים לבקר, גם בשלג
חנה מעירה: "סבתא רחל, שביקרנו במשך שנים רבות, הייתה אהובה על שמעיה במיוחד, אך יש לו גם סבתא ביולוגית, אמא שלי, ששמה רחל. רק שהיא מתגוררת בפלורידה, ובפועל אנו מבקרים אצל הסבתות בארץ הרבה יותר מאשר אצל הסבתא בחו"ל.
"הדבר המדהים הוא שבקיץ האחרון טסנו לבקר את סבתא רחל באמריקה - זו הייתה תקופה שבה היא לא הרגישה טוב, והייתה בהתאוששות אחרי תקופת אשפוז בבית החולים. באופן אישי, לא היה לי קל נפשית ופיזית להיות לידה במשך ימים שלמים. אבל שמעיה הדהים את כולנו: הוא התייחס לסבתא בסבלנות אינסופית, אפילו שהוא כמעט לא מכיר את השפה שלה, ואפילו שזה היה מתיש, יום אחרי יום. למדתי ממנו כל כך הרבה, וזה גם המחיש לי את הערך הרב שהוא מקבל בביקורי הבית שהוא עושה. הוא לא רק עוזר לסבתות, אלא הן בהחלט גם מעניקות לו".
חשבתם פעם להפסיק עם ההתנדבות הזו?
"לרגע לא חשבנו להפסיק", היא משיבה. שמעיה מוסיף: "אנחנו לא מוותרים, אפילו בשלג הלכנו לבקר אותן".
מיהן הקשישות שזוכות לביקורים שלכם?
"לחלקן אין משפחה כלל", עונה חנה. "לאחרות דווקא יש, אך הן מרגישות לפעמים לבד ורוצות לשוחח דווקא עם מישהי שאינה קרובת משפחה. כבר שנים שאני מתנדבת בכך, ועם הזמן הפכתי לחברה ממש טובה שלהן".
למרבה הצער, במשך השנים נפרדו חנה ושמעיה מכמה מה"סבתות" שהלכו לעולמן, והחלו לבקר קשישות אחרות. "זה היה מאוד לא קל", היא מציינת, "הרי מדובר בנשים שהיינו איתן בקשר קרוב ממש. רק כמה ימים קודם לכן שמעיה הביא לאחת מהן יצירה מיוחדת שכל כך שימחה אותה. כשקורים דברים כאלו זה קשה ואנחנו נופלים, אבל מהר מאוד נזכרים שיש עוד נשים רבות שמחכות שיבואו לבקר אותן, אז אנחנו ממשיכים הלאה".
אתה מבין שזה דבר נדיר שילד בגילך מתנדב?
"בכלל לא", משיב שמעיה, "זה דווקא נראה לי רגיל מאוד. גם ילדים אחרים יכולים לעשות את זה, אם הם רק ירצו, ואני לגמרי ממליץ".