הורים וילדים
המשפט המדויק שכדאי לומר לילד שלכם כשהוא מעביר ביקורת
פסיכולוגית מומחית חושפת את התגובה היחידה שמפרקת מגננות אצל ילדים, וכן מונעת עימותים מיותרים ומאפשרת לשקם את הקשר המשפחתי, גם אחרי שיחה קשה וכואבת
- יצחק איתןלמעקב
- ט' כסלו התשפ"ז||

הרגע הזה שבו הילד או הילדה שגדלו בוחרים להטיח ביקורת בבני המשפחה, מוכרת לכולנו, אבל לעתים היא יכולה להרגיש ממש כמו אגרוף בבטן. בין אם מדובר בטענות על בחירות שעשיתם, אמירות שנאמרו לפני שנים או תחושת חסך מתמשכת, האינסטינקט הראשוני של רוב ההורים הוא להיכנס מיד למגננה, להצדיק את עצמם או להזכיר לילד את כל מה שהקריבו עבורו. מומחים מזהירים כי התגובה הזו בדיוק עלולה להרחיק את הילד ולפגוע אנושות בסיכוי לקרבה עתידית.
לפי ניתוח מקצועי שפורסם לאחרונה במגזין הלייפסטייל Parade, פסיכולוגים מדגישים כי הורים וילדים בוגרים חווים לא פעם את אותה מערכת יחסים בדרכים שונות לחלוטין. ד"ר יסמין סעד, פסיכולוגית קלינית מוסמכת ומומחית ליחסים בינאישיים, מסבירה כי מה שהורה האמין שהעניק לילדו עשוי להיות שונה בתכלית מהחוזה הרגשי שהילד זוכר וספג בפועל. במקום להתווכח על הזיכרון או על כוונות טובות, המפתח טמון במעבר מהיר מהגנה עצמית לתיקוף רגשי.

כאשר הילד מעלה ביקורת קשה על ההורות שלכם, ד"ר סעד ממליצה להשתמש במשפט המפתח הבא: "טוב, זה כואב לשמוע. אני שמח שסיפרת לי, ואני יכול לראות איך מה שעשיתי השפיע עליך". במידה וישנו מרחב רגשי מתאים, להוסיף בפשטות: "אני אוהב אותך, ומעולם לא התכוונתי לפגוע בך". המשפט מורכב מחלקים מדויקים: הכרה בכך שחוויה כואבת התרחשה מבלי לעשות את השיחה לכבדה עוד יותר, מתן הלגיטימציה לילד לשתף מבלי לפחד על רגשות ההורה, והיכולת להפריד בין כוונת ההורה לבין ההשפעה האמיתית שהייתה לה על הילד.
המומחים מסבירים כי לאחר אמירת אותם משפטים, החלק החשוב ביותר הוא פשוט לשתוק ולהקשיב. הימנעות ממשפטים מכשילים כמו "עשיתי את הטוב ביותר שיכולתי", "אתה רגיש מדי" או "אני זוכר את זה אחרת לגמרי" מאפשרת להוריד את מפלס החרדה והכעס. רק לאחר שהמתח שקע, ניתן להתחיל בתהליך אמיתי של בניית מערכת יחסים בוגרת, מודעת ומכילה יותר.