מרתק: הטקטיקה המעניינת של הצמח ש"סופר" עד חמש

צמח דיונאת הזבובים נראה ממש כאילו תלשו אותו מסרט מצויר. בקצה של כל עלה ישנם שני חצאים פתוחים, שבכל אחד מהם זיזים דקים הנראים כמו שיניים. בתוך העלה מסתתרות כמה שערות זעירות, שהן למעשה האחראיות על הפעלת המלכודת. לפעמים חרק יכול לגעת באחת מהן, והעלה יישאר פתוח. בשביל לגלות את הסיבה, יש להבין תחילה מה קורה בתוך העלה ברגע שנוגעים בו.

הצמח ש"סופר" עד חמש לפני שהוא מעכל את הארוחה

השערות שבתוך העלה נקראות שערות חישה. חישה היא היכולת להבחין שמשהו קרה. כאשר השערה מתכופפת מספיק, התאים בעלה מגיבים. הם יוצרים אות חשמלי קטן שעובר בתוך העלה.

אחרי אות אחד, המלכודת בדרך כלל נשארת פתוחה. אחרי שני אותות חשמליים, המלכודת נסגרת על החרק. כשהוא מנסה להשתחרר, רגליו נוגעות שוב בשערות שבתוך העלה ונוצרים עוד אותות. החוקרים מצאו שחמישה אותות בסך הכול, כולל השניים שסגרו את המלכודת, הספיקו כדי להפעיל את מנגנון העיכול של העלה.

במחקר שנעשה בשנת 2020 ראו החוקרים שאחרי הנגיעה הראשונה עולה כמות הסידן בתאי העלה, ויורדת בהדרגה לאיטה. אם הנגיעה השנייה מגיעה לפני ירידת הסידן, היא מעלה את כמות הסידן עוד יותר, והמלכודת יכולה להיסגר. כשהחוקרים חיכו כחצי דקה בין הנגיעות, הנגיעה השנייה כבר לא הספיקה לסגירה.

מה קורה בספירה החמישית?

דמיינו צרצר שנלכד בתוך הצמח. כשהוא מנסה לצאת, הרגליים שלו נוגעות שוב בשערות שבתוך העלה. המגע הזה יוצר עוד אותות, גם כשהמלכודת כבר סגורה.

במחקר מ-2016 החוקרים נגעו בשערות בעצמם ובדקו איך העלה מגיב לכמויות שונות של אותות. אחרי חמישה אותות הם ראו שהעלה מתחיל לייצר חומרים שעוזרים לפרק את הטרף. כאשר המלכודת נסגרת סופית על החרק, היא מפרישה נוזל שמפרק אותו בהדרגה. כך הצמח יכול לספוג ממנו חומרי הזנה.

דיונאת הזבובים גדלה בטבע באזורים לחים בקרוליינה הצפונית ובקרוליינה הדרומית שבארצות הברית. האדמה שם דלה בחומרי הזנה. כמו צמחים ירוקים אחרים, הדיונאה משתמשת באור השמש כדי לייצר סוכרים, ומהחרקים היא מקבלת חומרי הזנה שקשה לה להשיג מהאדמה. העלה מפרק את החרק לאחר שטרף אותו, וסופג ממנו את החומרים האלה.