אור רייכרט: "הכי מפחיד אותי שהשמאל יעלה לשלטון"

מאכל שמחזיר אותך לילדות.

"אימא שלי הייתה מוזיקאית ופחות בשלנית. אבל מרק העוף של אימא הוא עד היום הכי טוב שיש".

שלושה חפצים שהיית לוקח איתך לאי בודד.

"תנ"ך, לדרמן ותפילין".

מה הגילטי פלז'ר שלך?

"גפילטע מצנצנת. איכשהו, העברתי את האהבה הזו גם לבת שלי טליה. אני רוצה למסור לה מכאן שאני אוהב אותה, אבל שלא תעשה את זה ליד אנשים".

מה עוזר לך למלא את המצבר אחרי יום קשה?

"חיבוק מהילדים. אני הולך לכל אחד מהם, ולוקח בכוח חיבוקים (צוחק), ומתמלא".

מה אנשים לא יודעים עליך?

"בגיל 17 וחצי הייתה לי להקה שקראו לה '100 קמ״ש', ואני הייתי בה הזמר. זה היה מביך, ועם זאת היינו מבסוטים מעצמנו עד הגג. היא החזיקה מעמד שנה וחצי, ואפילו הוצאנו דיסק עם ארבעה שירים".

מה הכי מפחיד אותך?

"שהשמאל יעלה לשלטון. בעיניי, זה פתח להמון מוות של יהודים. השביעי לעשירי לא קרה מעצמו, ומה שהוביל אליו היו הסכמי אוסלו, בהם השמאל מסר את עזה לידי הערבים. שם זה התחיל".

מתי בכית בפעם האחרונה?

"אני בוכה פעם בכמה ימים בתפילה, כשאני מגיע לעומקים של בקשות. כשהתפילה מתחברת לנפש ולנשמה, זה מרעיד את ה'עסק'".

משהו שהיית רוצה לשפר בעצמך.

"קודם כל, להיות בפחות גאווה, ולדבר פחות לשון הרע. הייתי גם רוצה להגיע למצב של הבנה של הצד השני, ולדעת להפריד באופן מוחלט בין האדם לדעות".

הרגע הכי כן שהיה לך בדיבור עם בורא עולם.

"הפעם האחרונה שזכורה לי הייתה לפני יום כיפור. היה לי אז באמת יופי של שיח והשתפכות לפני הקב"ה. בעיניי אין את הרגע 'הכי' כן. החיים הם תהליך, וכל רגע בהם עומד בפני עצמו. לכל רגע כזה יש את האיכויות ואת המשמעויות שהוא נוגע בהן".

על איזה חלום עוד לא ויתרת?

"יש לי בערך 100-150 פרויקטים שממתינים לי על המדף. הם נמצאים שם, ויקרו ברגע הנכון - לא ויתרתי על אף אחד מהם. הבעיה היא שכל הזמן מצטרפים אליהם עוד רעיונות ועוד דברים. לא מזמן, למשל, התחלתי לעבוד על איזשהו ספר. אבל אז הגיעה תקופת הבחירות, ולא התאפשר לי לעבוד עליו. הספר הלך להמתין על המדף, למרות שהוא כבר 80% עשוי. אבל לא מוותרים על חלומות - שמים אותם על 'הולד'".

התכונה שאתה מעריך באנשים.

"מודעות עצמית".

עם איזה אדם, שכבר לא איתנו, היית רוצה לשבת לשיחה?

"רבי עקיבא. לפני 15 שנה ציירתי קומיקס שלם עליו, ובעקבותיו יצא לי לנבור בתוך כל מיני מדרשים וסיפורים שלא הרבה אנשים מכירים. זה יצר לי חיבור מיוחד עם הדמות שלו. קיבלתי תובנות עמוקות מהשינוי הגדול שעשה בגיל 40, מהגבורה האדירה שהייתה לו כרבו של בר-כוכבא, ומראיית העתיד. כל זה מתוך אהבת ה' מאוד גדולה".

איך היית רוצה שייזכרו אותך אחרי 120?

"כאבא טוב. כל היתר זה שטויות".

היצירה שלך שאתה הכי גאה בה.

"קודם כל, הילדים שלי. מעבר לכך, אני לא באמת יכול לבחור יצירה אחת, זאת שאלה קשה ליוצר. אבל אספר שלאחרונה השתתפתי בתחרות של כמה וכמה עמותות ימין, שהחליטו להעלות על נס את עניין בית המשפט העליון ואת השחיתות הגדולה בהתנהלות שלו. הם עשו הקאתון של 'אמנות מחאתית'.

"היצירה שלי הייתה פטיש של שופטים. ראש הפטיש היה מורכב מפח זבל ענק של 170 ליטר, והידית של הפטיש הייתה מצינור ביוב. מהצד של הביוב מלמטה נכנס עיתון הארץ, ומהפח 'נשפכו' פסקי דין. זכיתי במקום הראשון, ואני מבסוט ומאושר.

"במחשבה שנייה, אני הכי גאה בקורס קריאייטיב שאני מלמד היום בעולם של AI. בעולם של AI כולם יודעים לצייר וכולם יכולים להיות קריקטוריסטים ולכתוב כמה מילים, מה שנשאר זה רק רעיון. אז אני מלמד איך לחשוב נכון, איך להביא רעיונות טובים ואיך לייצר רעיון אמיתי. במשך שנה וחצי בניתי קורס, ויש כבר מחזור ראשון של בוגרים שהשתתפו ו'עפו' עליו".