מומחים עונים: מה עושים עם הפרעת קשב וזעם גיל שנתיים

אני אמא לילד בן 11 שאובחן עם הפרעות קשב, נוטל טיפול תרופתי וטופל פסיכולוגית במשך מספר חודשים. הוא קם באיחור, נוטה לשכוח ציוד בבית בשל קשיי התארגנות, ויוצא בסערה מהבית לא לפני שאנחנו, ההורים, כועסים עליו כדי שהוא ואנחנו לא נאחר. יש לו גם קשיים חברתיים, וחוויות הכשלון גורמות לו לתסכול ופגיעה בערך העצמי. איך אפשר לעזור לו?

ראשית, כדאי לתת לילד, ואולי גם להורים, הסבר פסיכולוגי-חינוכי על הפרעת קשב, מאפייניה והתסמינים שנובעים לא מ"אופי מקולקל" או מחוסר מוטיבציה, אלא מהקושי האובייקטיבי של הילד.

הפרעת קשב היא שונות נוירולוגית, שיוצרת פעילות יתר של האמיגדלה, שאחראית במוח על הפחדים והחרדות שלנו. הפעילות הזו יוצרת קושי בוויסות רגשי ולפעמים גם פיזי-תחושתי, וגורמת לפגיעה בערך העצמי. ללא טיפול מותאם, הפרעת הקשב עלולה לצרף אליה דיכאון, חרדה, אלימות ועוד.

טיפול קלאסי לעיתים מעמת את הילד עם כישלונות העבר, מה שמקשה עליו יותר. לעיתים נראה כי המטופל לא משתף פעולה ואינו מעוניין בטיפול, אבל יתכן שהוא פשוט מרגיש שלא רואים אותו ולא מבינים אותו. טיפול CBT יכול להקל על אנשים עם הפרעות קשב.

כדי לסייע בהתארגנות בבוקר, כדאי בתחילה לבנות איתו רצף פעולות, באמצעות הכנת לוח זמנים, שימוש ביומן או בלוח שנה, והכנה מראש של טכניקות לפתרון בעיות. (יפה איפרגן, MA, אשת חינוך ומטפלת CBT במחלקת "נפשי בשאלתי")

*

בתי החלה ללמוד בכתה א'. להפתעתנו, כשהתחילה השנה, היא התחילה מיד להתקשות. היה קשה לה לשבת, להתחבר למורה, היה קשה עם החברות. תחילת השנה עוברת עליה בקושי ולא בהנאה. איך נוכל לדעת מה הסיבה?

ראשית, טוב שאתם שמים לב לקושי של הילדה. אם מטפלים בקושי מיד, אפשר לעצרו לפני שיגדל ויתעצם.

אני מציעה להתחיל בקטן: לבדוק יחד עם המורה מי החברות של הילדה, איך המורה רואה את הילדה. האם הילדה מצליחה לתפקד בכיתה? האם היא מקשיבה? עושה מה שצריך?

ערכו השוואה בין הדברים שהילדה מספרת לאלו שהמורה מספרת עליה, כדי לקבל תמונה מלאה.

אם המורה מספרת שמשהו לא טוב, בדקו איתה מה לדעתה, למשל, הסיבה שאין לילדה חברות.

דבר נוסף שחשוב לשים לב אליו: הורים רבים וגם גננות מספרים לילדות העולות לא' שבכתה א' הכול נפלא ומתוק מדבש. הילדות מגיעות לכתה ומגלות שלא כך הדבר. אמנם ישנם דברים נחמדים, אבל מפה ועד להחליט שהכול כל כך מושלם - הדרך רחוקה.

ילדה שתדע שיש לה כתובת - אמא שלה - לפנות אליה, לספר לה כל מה שעובר עליה ולהתעודד, תצליח לעבור את שנות בית הספר בקלות רבה יותר.

יש סיכוי רב שאין לילדה כל בעיה, מלבד בעיית התאקלמות, וישנו סיכוי קטן שהילדה זקוקה לעזרה. אין צורך לדאוג, יש צורך לבדוק את הדברים לעמקם, ולבקש עזרה בבית הספר במקרה הצורך. (מנוחה פוקס, סופרת, מומחית תהליכי חינוך,יועצת זוגית ועומדת בראש סמינר לבנות "חדוות השם")

*

הבן שלי בן השנתיים חווה התקף זעם כשסירבתי לקנות לו משחק יקר בחנות הצעצועים. הוא התחיל לבכות, לצעוק ולהשתטח על הרצפה. כיצד נכון להתמודד עם סיטואציה כזו?

הגישה הנכונה משלבת בין אהבה וקרבה לילד לבין הצבת גבולות ברורים. כדאי לדעת שבמצבים מאתגרים חשוב לשמור על רוגע וביטחון עצמי. כאשר ההורה מגיב בשלווה, הוא משדר סמכות פנימית לילד. לדוגמה, אפשר לומר: "אני מבין שאתה רוצה מאוד את המשחק הזה, אבל כרגע אי אפשר לקנות אותו". בנוסף, כדי לחזק את הילד וללמד אותו להתמודד עם מגבלות, ניתן להסביר בצורה ברורה אך רכה. לדוגמה, לומר: "המשחק יקר מדי עכשיו, ואנחנו נשקול יחד משהו אחר שמתאים לנו". אם הילד מתקשה להירגע, אפשר להסיט את תשומת לבו למשהו חיובי, כמו להציע: "בוא נלך לראות את הצעצועים האחרים שיש כאן."

רגעים רגועים יותר בבית הם הזדמנות מצוינת לשיחה חינוכית, שיחות כאלו מפתחות אצל הילד כלים לפתרון בעיות ולעיבוד רגשותיו. חשוב לדעת כי מצבים יומיומיים כאלו יכולים לשמש ללימוד דחיית סיפוקים. לדוגמה, ניתן להכין יחד רשימה של צעצועים שהילד אוהב, ולהסביר שכאשר המצב יאפשר, נשקול את זה שוב. התנהלות כזו משמרת את כבוד הילד ומקנה לו כלים להתמודד עם תסכולים, תוך חיזוק ערכים של כיבוד החלטות ההורה והתחשבות במציאות. (סיגלית דהן, מאמנת זוגית והורית בשילוב פסיכותרפיה אינטגרטיבית יהודית)