איך פותחים דף חדש? פרק נ"א בתהילים סולל את הדרך לתשובה

בפרק נ"א בתהילים מתחנן דוד המלך למחילה וכפרה על חטא בת שבע.

חז"ל אמרו (שבת דף נ"ו) "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה". עוד אמרו (מועד קטן דף ט"ז) שלא היה דוד ראוי לחטא, אלא הדבר נגזר משמיים כדי להורות לחוטאים את דרך התשובה.

תקציר הפרק

וידוי: המשורר מתחנן למחילה: "חׇנֵּנִי אֱלֹוקים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי". לאחר מכן מתוודה על חטאיו: "כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדׇבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשׇׁפְטֶךָ".

בקשת היטהרות וסליחה: המשורר מבקש היטהרות וסליחה: "תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין", "הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי וְכׇל עֲוֺנֹתַי מְחֵה", בנוסף, הוא מבקש שה' יסייע לו לעשות שינוי מהותי בלבו וברוחו: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹוקים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי. אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קׇדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי".

קבלה לעתיד וסיכום: המשורר מקבל על עצמו מעשים טובים לעתיד. הוא מעוניין ללמד את הפושעים והרשעים את דרך ה' "אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ". לשם כך הוא מבקש מה' שיציל אותו מפני אותם רשעים שהוא יוכיח: "הַצִּילֵנִי מִדָּמִים אֱלֹוקים אלוקי תְּשׁוּעָתִי תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי צִדְקָתֶךָ". המשורר מבקש מה' שיפתח את פיו והוא יספר את תהילת ה': "ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ".

בורא עולם מזכיר שה' לא מעוניין בקורבן שבא לכפר על חטא, אלא "זִבְחֵי אֱלֹוקים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹוקים לֹא תִבְזֶה". כאשר ירושלים תהיה מפוארת יותר, וחומות העיר ייבנו, אז ה' יהיה מעוניין בזבחים, שהם זבחי תודה ולא כפרה: "הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם. אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים".

הפרק המלא

(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד.

(ב) בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע.

(ג) חׇנֵּנִי אֱלֹֹקִים כְּחַסְדֶּךָ; כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, מְחֵה פְשָׁעָי.

(ד) הרבה הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֺנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי.

(ה) כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד.

(ו) לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדׇבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשׇׁפְטֶךָ.

(ז) הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי.

(ח) הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת וּבְסָתֻם חׇכְמָה תוֹדִיעֵנִי.

(ט) תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין.

(י) תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ.

(יא) הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי וְכׇל עֲוֺנֹתַי מְחֵה.

(יב) לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹוקים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי.

(יג) אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קׇדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי.

(יד) הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי.

(טו) אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ.

(טז) הַצִּילֵנִי מִדָּמִים, אֱלֹקִים אֱלֹקֵי תְּשׁוּעָתִי: תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי, צִדְקָתֶךָ.

(יז) ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.

(יח) כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה; עוֹלָה לֹא תִרְצֶה.

(יט) זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה: לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹקִים, לֹא תִבְזֶה.

(כ) הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם.

(כא) אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל; אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים.

ביאור מילים קשות בפרק

"הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת" - הרי אתה חפץ שבכליות שלי אחשוב דברי אמת. המשורר מעיד שתוכו אכן טהור, וכי החטאים שלו אינם מגיעים מרצון פנימי לעשות רע, אלא רק בגלל פיתוי של היצר הרע.

"וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי" - ותלמד אותי את מה שסתום ממני ואינני מבין.

"זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה" - הקורבנות שציווית עליהן הן רוח שבורה ולב נשבר. ציווית על הקרבנות, כדי שבשעת ההקרבה אדם יחוש צער על החטא שלו. לכן, אין תועלת בהקרבת קרבנות ללא חזרה בתשובה וצער על המעשים.

5 עובדות מעניינות על הפרק

1. רבנו יונה כתב בספרו "שערי תשובה" על מזמור זה: "המזמור הזה יסוד מוסד לעיקרי התשובה". עוד מוסיף רבנו יונה ומצטט את דברי דוד המלך: "זבחי אלוקים לא תבזה. רוח נשברה. רוח נמוכה". הוא מדגיש: "למדנו מזה כי ההכנעה מעיקרי התשובה. ובהכנעה יתרצה האדם אל השם" (שערי תשובה פרק א', הלכה כ"ג).

2. פסוק י"ב, "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹוקים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי", נאמר שבע פעמים בקידוש לבנה, לפי נוסח עדות המזרח.

3. פסוק י"ג, "אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קׇדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי", נאמר בשינוי מועט, כחלק מתפילת שמע קולנו הנאמרת בראש השנה וביום כיפור.

4. פסוק י"ז, "ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ", משמש כפתיחה לתפילת העמידה.

5. פסוק כ', "הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת-צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם", נאמר בעת הוצאת ספר תורה, בשבת בנוסח אשכנז וספרד.