הסוף לדחיינות: כך תגרמו למוטיבציה לרדוף אחריכם

"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (ספר החינוך, מצווה ט"ז)

התרגלנו לחשוב שקודם בא הרגש ורק אז אפשר לפעול. אנחנו יושבים ומחכים שמצב הרוח הנכון יגיע - שפתאום יתחשק לנו לסדר את הבית, שנרגיש מספיק טוב כדי לחייך לאנשים, או שתנחת עלינו מוטיבציה לצאת לאימון. אנחנו יכולים לשבת ולחכות ככה המון זמן.

אבל האמת היא שהסדר הפוך לגמרי. הלב נמשך אחרי מה שהגוף עושה. ברגע שעושים את הפעולה, אפילו אם עושים אותה בכוח, באוטומט ובלי שום רצון, משהו בפנים מתחיל להשתנות. המעשה הפיזי מושך אחריו את הרגש.

ניתן לראות זאת גם ביחסים שלנו עם אחרים. כשאנחנו כועסים על מישהו קרוב, האינסטינקט הוא להתרחק ולחכות שהכעס יעבור לפני שנדבר איתו יפה. אבל הכלל הזה אומר בדיוק את ההיפך: דווקא עכשיו, כשאתם טעונים, תעשו בשבילו משהו קטן וטוב. תכינו לו קפה, תעזרו לו במשהו טכני. עצם הפעולה של הנתינה, ממיסה את החומה מבפנים ומרככת את הכעס.

לא צריך יותר להיות תלויים במצב הרוח. במקום לחכות שהחשק יגיע - קמים ועושים. מתחילים את ההליכה גם כשממש לא מתחשק, או מחייכים בכוח למישהו שכרגע ממש מעצבן אותנו. ברגע שזזים, הראש כבר עושה את הסוויץ' ומדביק את הפער.

הרב שניר גואטה - החשיבות של המעשים הקטנים. צפו