לפני הגוגל והוויקיפדיה: כך הכנו עבודות לבית הספר

לפני שהקלדנו שאלה במחשב וקיבלנו תשובה בתוך שניות, הכנת עבודה לבית הספר התחילה מול מדף הספרים. היינו עומדים מול המדף, שולפים כרך כבד, מדפדפים לפי סדר הא"ב ומניחים לידו דף ועיפרון. ידענו שיש לפנינו משימת מחקר רצינית. 

האנציקלופדיות שימשו אותנו רבות כחלק בלתי נפרד מהלימודים בבית הספר. על המדף בסלון חיכו כרכים של "מכלל", "אביב", "תרבות", "האנציקלופדיה העברית" ועוד. בכל פעם שקיבלנו עבודת בית, מצאנו עצמנו מעיינים באנציקלופדיות ומחפשים תשובות לשאלות. את העבודה הגשנו לרוב בכתב יד על דף, כאשר טעות אחת הייתה יכולה להסתיים בטיפקס - או בכתיבת העבודה מחדש, אם רצינו להגיש דף נקי במיוחד. היו יחידי סגולה שהדפיסו את העבודות שלהם בפונט גדול ומרשים.

הספרייה העירונית הנוסטלגית

מי שלא מצא מספיק חומר הלך לספרייה העירונית. ניגשנו לספרנים, הסברנו על מה העבודה וחזרנו לשולחן עם ערמת ספרים. היינו יושבים בספרייה כמה שעות ומכינים את העבודה. לעיתים נסחפנו לקרוא ספרים או פרטים שבכלל לא היו קשורים למטרה שלשמה הגענו.

המשפחה נרתמה לעבודת השורשים

כשקיבלנו עבודת שורשים, את תולדות המשפחה לא מצאנו באנציקלופדיה. בשבילן פתחנו אלבומים, חיפשנו מסמכים ושאלנו את ההורים והסבים: איפה נולדתם? איך נראה הבית? ומי הילד בתמונה בשחור-לבן?

על דף גדול ציירנו אילן יוחסין, ניסינו להשאיר מקום לכל הדודים, ורשמנו שמות בגודל שהלך והצטמצם ככל שהענפים התרבו. תמונות משפחתיות עתיקות יומין הוכנסו לעבודה, ולצידן סיפורי דורות מרתקים ששמענו לראשונה. את הכריכה עיצבנו בכתב מושקע ומקושט, כותרות מובלטות ותמונות מודבקות.

לבסוף אספנו את הדפים, בדקנו שלא שכחנו את השם על הכריכה והכנסנו לתיק בזהירות, שהפינות לא יתקמטו. כשהעבודה חזרה עם ציון והערה בעט אדום, יכולנו סוף סוף לנשום לרווחה. חלק מהעבודות נעלמו עם השנים, אחרות עוד מחכות בארון אצל ההורים ומזכירות לנו ילדות מתוקה.