"הגעתי לבית החולים ללדת תינוק, ואז ציפתה לי ההפתעה הגדולה ביותר בחיי"

אם מישהו היה מספר לאביה פלד, כשאובחנה בגיל 20 בטרשת נפוצה, על כך שהיא תתחתן, תקים בית וייוולדו לה חמישה ילדים בתוך ארבע שנים, ייתכן מאוד שהאבחנה הייתה נשמעת פחות מבהילה.

"האמת", היא מודה, "שבאותם ימים בכלל לא הבנתי מהי טרשת נפוצה, ומכיוון שהתסמינים לא באו כלל לביטוי, המשכתי את החיים מבלי להרגיש שזה מאיים עליי. גם לא קראתי על כך באינטרנט, פשוט כי לא ראיתי טעם לקרוא דברים שבשלב זה כלל לא נוגעים לי".

אביה עוסקת באופנה, ובעלת עסק לבגדי וינטג' צנועים. היא מדגישה כי היא באה מבית שבו "הכל עובר בקלות ובאמונה". זו גם הסיבה שלאחר אבחון המחלה, התחושה שלה הייתה: "אם ה' נתן לי את זה – סימן שזה מדויק וטוב עבורי". כך היא האמינה והמשיכה בחיים כרגיל.

רווקות שהתארכה

התפנית הגיעה כשאביה יצאה לשוק השידוכים. "נפגשתי עם בחור והיה נראה שהשידוך מתקדם", היא מספרת. "אך כעבור זמן קצר הוא הודיע לי: 'התייעצתי עם הרב שלי, והוא המליץ לי להתרחק מזה, כי לא בטוח שיש לי כלים להכיל כזו מחלה'. רק אז קלטתי פתאום שאני מצויה בבעיה.

"אחר כך נפגשתי עם עוד כמה בחורים. גם אצלם הכל התקדם מצוין – עד שסיפרתי על המחלה, והם פרחו ונעלמו. הגעתי למסקנה שזה עומד להיות הניסיון שלי בחיים, ושעליי להכין את הכלים כדי להתמודד עם רווקות ממושכת".

הרווקות אכן הייתה לא קצרה. חלפו שש שנים ללא כל שידוך שהתקדם לסגירה. "ואז הגיע יום, בו הציעו לי להתראיין באחד מכלי התקשורת, ולספר על החיים בצל המחלה", היא נזכרת. "לכאורה זה היה בדיוק הדבר ההפוך ממה שיכול להועיל לי, שהרי ראיתי שבכל פעם שאני מדברת על המחלה השידוכים יורדים. אבל אני טיפוס מאוד אמיתי, ואף פעם לא הסתרתי את המחלה שלי, ולכן התראיינתי ושיתפתי בצורה החשופה ביותר בכל מה שעובר עליי. הרגשתי שהדיבור על כך מחזק אחרים, ומחזק גם אותי מבחינה אמונית. התחלתי להפנים את המסר הבא: לא לכל אחד יש את הכלים כדי להכיל את ההתמודדות שלך. מכיוון שאת מחפשת מישהו שיש לו כאלו כלים – הקב"ה נתן לך את אפשרות הסינון הראשונית, כבר בהתחלה, ואם הבחור לא מסוגל להכיל את זה – גם את לא מעוניינת בו.

"זמן קצר אחרי הריאיון פגשתי את בעלי. כבר בפגישה הראשונה סיפרתי לו על המחלה, הבהרתי לו שבשלב זה בחיי היא לא באה כלל לידי ביטוי, ונתתי לו את ההחלטה אם מתאים לו להמשיך. הוא השיב בחיוב, וכך המשכנו להיפגש עד שהתחתנו. כשנה אחרי החתונה נולדה לנו בת בכורה, ואחריה שני בנים. לפני כשלושה חודשים נולדו התאומים שלנו, כך שכיום יש לנו חמישה ילדים צפופים, כולם מתחת לגיל ארבע".

זמן קצר אחרי הריאיון פגשתי את בעלי

"אין גבול לחסדים"

הדבר המפתיע ביותר בסיפורה של אביה הוא התקופה שקדמה להולדת התאומים. מסתבר שעד לרגע הלידה ממש היא כלל לא ידעה על כך שיש לה יותר מתינוק אחד.

"בעלי חסיד נלהב של אחד הרבנים הגדולים בדורנו, שממליץ שלא לעבור כלל בדיקות בהיריון. אני באה מרקע אחר, אך כשבעלי הכיר לי את הגישה הזו לפני החתונה – התחברתי אליה, מתוך מקום של אמונה גדולה בקב"ה. אני יודעת שיש כאלו שסבורים שיש לנהוג אחרת, אך זוהי דרכנו, ואנו מרגישים שכך נכון לנו. אנו סומכים על הקב"ה לגמרי, ולכן לא עוברים את הבדיקות כלל".

אלא שבלידה האחרונה, בשונה מהלידות הקודמות, אביה חשה שייתכן שיש לה יותר מתינוק אחד. "כשהגענו לבית החולים, וביקשו לעשות אולטרסאונד כדי לבדוק את מצג העובר, שאל בעלי את המיילדת: 'ייתכן שיש לנו תאומים?'. היא השיבה לו מיד: 'למה שיהיו? יש לכם במשפחה?'. הוא ענה בשלילה, וגם בבדיקה נראה היה שיש עובר אחד בלבד.

"הלידה התקדמה, ואחרי שהתינוק הראשון יצא הודיעו לנו שנולד בן. שמחנו ושלחנו הודעות לכל המשפחה: 'נולד בן'. לאחר מכן המיילדת אמרה שיש להוציא את השלייה – היא לחצה ולחצה, אך השלייה לא יצאה. כאן התחיל להיות משהו מוזר. המיילדת מיהרה לקרוא לרופא, ופתאום הודיעו לנו בלי שום הכנה שיש עוד תינוק'. הבן השני נולד ארבע דקות אחרי הבן הראשון. בלי שאף אחד ידע על קיומו, בלי שהוא נראה באולטרסאונד, ובלי ששמעו את הדופק שלו.

"אלו ניסים גמורים באופן חד-משמעי", מתרגשת אביה. "אחרי הלידה הצוות בבית החולים הקיף אותי, וכולם הגיעו לחדרי שוב ושוב כדי לשמוע את הסיפור של מי שילדה תאומים בלי שידעה על כך. חזרו וסיפרו לי על כל הסטטיסטיקות ששברתי – תאומים נולדים לרוב בשבוע מוקדם, ואילו אצלי הלידה הייתה במועד; כמעט תמיד יש צורך בניתוח, ואילו אצלי – שניהם היו במצג ראש; והעיקר – יש צורך בהמון מעקבים לאורך ההיריון, בזמן שכפי שציינתי אנחנו לא עקבנו כלל. גם המשקלים שלהם היו תקינים לגמרי – הראשון שקל 2.900 ק"ג, והשני 2.300 ק"ג. אין גבול לחסדים של הקב"ה".

אלו ניסים גמורים באופן חד-משמעי

ואיך הרגשת עם ההלם הגדול?

"האמת? הסתגלתי לכך מהר מאוד. קודם כל – הייתה לי תחושה לאורך כל הדרך שייתכן שאלו שניים. מעבר לכך, אני הולכת עם הקב"ה תמיד, ומאמינה באמונה פשוטה ותמימה בכך שהוא יעשה איתי חסדים גדולים. הילדים אינם שלי, הם שלו, והוא זה שמזכה אותי להביא אותם לעולם. כמובן שלא קל מבחינת העומס, ולכן עברנו דירה והתקרבנו למשפחה. כיום יש לנו ברוך ה' הרבה עזרה, ואני גם שולחת אותם למעון, כך שיש לי אפשרות להמשיך בעיסוקיי ולדאוג לפרנסת הבית. אני מאמינה לגמרי בכך שכאשר אמא שמחה ומרוצה ממה שהיא עושה, גם הילדים מרגישים את זה, והבית שמח, רגוע ויציב".

להכניס את הקב"ה

לסיפור של אביה יש סוף מרגש במיוחד. "יומיים אחרי לידת התאומים, התקשרה אליי גיסתי וסיפרה לי בהתרגשות: 'אני אוהבת לבדוק אלו צדיקים נולדו בתאריכים של הילדים שלי, כי אומרים שהילד שנולד מאיר באורו של הצדיק שנפטר. בדקתי מי מהצדיקים נפטר בתאריך של התאומים שלך, ולא תאמיני מה ראיתי'. ולשאלתי, היא המשיכה: 'על מה את כבר שומרת שנתיים, בהקפדה מלאה?'.

ופתאום הבנתי הכל – הבנים שלי נולדו בתאריך ה' תמוז, יום פטירתו של רבנו תם. אני מקפידה כבר שנתיים להוציא שבת לפי רבינו תם, מתוך אמונה שאני מוסיפה לשבת שהיא מקור הברכה, והקב"ה יוסיף לי ויעשה איתי ניסים. אז הנה, הבנים שלי נולדו בדיוק ביום פטירתו של רבנו תם".

אביה מוסיפה: "גם במבט לאחור אי אפשר שלא להתרגש, כי אני מרגישה בבחינת 'ויריצוהו מן הבור'. אחרי שנים שבהן נדחיתי בשידוכים, והיה נראה ש'מי בכלל ירצה אותי?', זכיתי לקבל מתנות ענקיות כל כך, ובתוך חמש שנים לזכות גם בבעל מדהים וגם בחמישה ילדים. אני מוצאת את עצמי מחזקת רווקות שממתינות זמן רב, או כאלו שמתחזקות בשמירת שבת. כי אסור לנו אף פעם להתייאש, וככל שנמליך את הקב"ה ונכניס אותו לתוך החיים שלנו – כך נזכה בשפע, שבעזרת ה' יהיה אינסופי".