חודש חשוון על פי הקבלה והאסטרולוגיה

מזל חודש חשוון הוא עקרב. בספר יצירה מוסיפים חכמים על הקשר לעקרב, גם קשר לחוש הריח ולמעיים: "המליך אות נ' בריח, עקרב בעולם, וחשון בשנה".

רבי צבי אלימלך מדינוב, ב"מאמרי חודש חשוון" בספרו "בני יששכר", מבאר את הדברים. הוא כותב כי הריח לא נזכר במעשה האכילה מעץ הדעת. העץ היה נחמד למראה ותאווה לעיניים, טעמו היה טעים, אבל ריחו לא מוזכר. הריח הוא תכונה שלא נפגמה, ולכן היא חלק מהתיקון העתידי של העולם, וכפי שנאמר על המשיח "והריחו ביראת ה'". המהות של הריח היא לראות את העתיד. אדם עשוי להריח מקום ממרחקים, ולדעת מה מתרחש בו על פי הריח.

בבית המקדש מקטירים קטורת שריחה מיוחד ומגיע עד יריחו, ובית המקדש שבנה שלמה הושלם בירח בול, שהוא חודש חשוון. לכן כותב ה"בני יששכר" שגם בית המקדש העתיד לבא ייבנה בחודש חשוון, משום שמידת הריח היא מידה שלא נפגמה.

ה"בני יששכר" מוסיף כי "עקרב" בגימטרייה "דוד משיח", ולכן עקרב קשור גם לגאולה, כפי שאמרו חז"ל, שהגאולה ועקרב הם דברים הבאים בהיסח הדעת, ובבית המקדש מעולם לא הזיק עקרב.

הקשר למעיים, לפי ה"בני יששכר", הוא שהמעיים הם אבר שמאחד את כל הגוף. הוא הולך וסובב סביב כל פנים הגוף, מקבל את התזונה ממרכז הגוף ושולח אותה לכל האיברים. זה רמז לאחדות ישראל, האחדות הנצרכת לקראת הגאולה. לכן אין שום חג בחודש חשוון, כי הוא שמור לגאולה העתידה.

אך בצד השלילי של העקרב נמצא החורבן, וה"בני יששכר" דורש את השם "עקרב" מלשון "עקר ב'", עקר את בית השכינה, פעמיים – שני חורבנות בתי המקדש, הראשון והשני. וזה הקשר לאות נ', שמבטאת נפילה, כפי שאומרים חז"ל שלא נאמר נ' באשרי, משום שהיא מציינת נפילה: "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל". אך כפי שאומרים חז"ל, הנ' נרמזת על ידי הסמיכה: "סומך ה' לכל הנופלים". כך החורבן עצמו כבר זרע את זרעי הגאולה. ה' שפך חמתו על עצים ואבנים, כדי להתחיל את התהליך שיביא לבניין מתוקן יותר.

גם מראה העולם בחודש חשוון הוא נפילה לצורך תיקון. חשוון הוא תחילת תקופת הגשמים. העלים נובלים, מתחילה שלכת, מראה הצומח משתנה והגשם עלול להכביד על חיי האדם. אך אותם גשמים מקיימים את האדמה, ומאפשרים לה להצמיח מחדש. ברגעי הגשם הקשים נובט הזרע מתחת לאדמה, שאותו נראה רק באביב. בעל "שם משמואל" משתמש בתהליך הזה כדוגמה להתחדשות המתרחשת בתוך תקופה שמראה החיצוני הוא של דעיכה.

העבודה הנדרשת מהאדם בחודש חשוון היא להפוך את ההתעוררות של תשרי להרגל קבוע. לאחר התפילות והמועדים, מגיע חודש שעיקרו ימי חול. עבודת החודש היא בניין עצמי שלנו: לקבוע זמן לימוד שאפשר להתמיד בו, לחזק תפילה אחת בכוונה ולתת לקבלה שהתקבלה בתשרי מקום מוגדר בסדר היום.

בחודש זה עלינו להתמודד עם ירידה, ולראות את הירידה כהתחלה של תהליך שיצמיח פירות, כמו הזרעים שבאדמה. זוהי תשומת לב לתהליכים פנימיים, כמו חוש הריח המבחין בדבר המכוסה מן העין.

ה"בני יששכר" מדגיש גם את הצורך בחיזוק האחדות: "בזמן התיקון העיקר הוא שיהיו ישראל באחדות", כפי שהסביר את הסמל שבמעיים הקשור לחודש חשוון. המעיים הם סמל לאיחוד כוחות בין כל חלקי הגוף.

מזל עקרב הוא סמל לעקירת הבית, ולבניינו העתידי. עבודת האדם הנלמדת מכך היא לזהות מה בחייו זקוק לתיקון, ולבנות במקומו דבר יציב.