אין לכם דקה לנשום? הרמח״ל מבקש שתפנו זמן גם לעצמכם

"אין לי דקה לנשום". "לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ישבתי". "אני רק רץ ממקום למקום". נשמע מוכר? היומן מלא, הוואטסאפ מפוצץ, ורשימת המשימות לא מסתיימת לעולם.

בתוך כל העומס קל לדחות את השאלה "לאן כל זה מוביל?". היא דורשת רגע של שקט, ובכל פעם שמתפנה רגע כזה, משהו אחר תופס אותו. אנחנו עסוקים בלהספיק, ואת המחשבה על מה שחשוב לנו משאירים לאחר כך. שלושה דברים מקשים עלינו לעצור: הטלפון, עומס המשימות והדחיינות.

הטלפון: ברגע שמתפנה לנו דקה, היד כבר נשלחת לטלפון. הודעה מובילה לסרטון, סרטון לעוד גלילה, ובלי לשים לב עברו עשרים דקות.

אחד ההפסדים הגדולים בכך הוא השקט: כשכל רגע פנוי מתמלא בתוכן ובהתראות, אין מתי לשמוע את המחשבות של עצמנו, להבין מה אנחנו מרגישים ומה היינו רוצים לשנות.

העומס: סימנתם וי על שלוש משימות, וכבר נוספו חמש חדשות. גם כשמתיישבים לרגע, הראש ממשיך לעבוד: מה שכחתי, מה עוד צריך להספיק, מה יקרה אם לא. קשה להקשיב לעצמך כשברקע מתנגנת רשימה שלא נגמרת.

"אחרי ש...": אחרי החגים, אחרי הפרויקט, אחרי שהילדים יגדלו. מבטיחים לעצמנו שכשהכל יירגע, נתפנה לחשוב מה אנחנו רוצים מהחיים. תמיד מגיע משהו חדש, והזמן שהבטחנו נדחה שוב.

וכך השאלה הכי חשובה, מה אנחנו עושים כאן בכלל, יושבת בהמתנה שנים. תמיד, כך נראה, יש משהו דחוף יותר.

את המלכודת הזו תיאר רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל), אחד מגדולי חכמי ישראל, בספרו "מסילת ישרים": "ואולם הנה זאת ... אחת מתחבולות היצר הרע ועורמתו, להכביד עבודתו בתמידות על ליבות בני האדם, עד שלא יישאר להם ריווח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים" (פרק ב').

הרמח"ל משווה זאת לשיטתו של פרעה, שהכביד את העבודה על בני ישראל כדי שלא יישאר להם פנאי לחשוב על מצבם. העומס, הוא מסביר, מונע מאיתנו לבחון לאן אנחנו הולכים.

בפרק הבא (פרק ג') מציע הרמח"ל דרך מעשית: לקבוע זמן להתבוננות, במקום לחכות שיתפנה: "והנני רואה צורך לאדם שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו כסוחרים הגדולים אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו, ויקבע עיתים ושעות לזה שלא יהיה משקלו עראי, אלא בקביעות גדול, כי רב התולדה הוא".

סוחר שלא בודק את הספרים מגלה את הבעיה כשכבר מאוחר. הרמח"ל מבקש מאיתנו אותו דבר: זמן קבוע, יומי, לבדוק מה ראוי להמשיך ומה צריך לתקן.

חמש דקות ביום מספיקות להתחלה. בלי מסך ובלי התראות, עם שלוש שאלות:

• מה עשיתי היום שראוי להמשיך בו?
• היכן יכולתי לנהוג אחרת?
• מה אני רוצה לשנות מחר?

רשימת המשימות לא תתרוקן. אבל בפעם הבאה שמתפנה דקה והיד נשלחת לטלפון, יש לפחות שאלה אחת שמחכה בתור לפניו.