"תשע שנים המתנתי לילדים – אני מודה על הנס": המפיץ הגדול של עלוני הידברות נחשף

600 עלונים עוברים תחת ידיו של מנחם פרג מדי שבוע, ובסך הכל 2,400 עלונים בחודש. הוא מחלק אותם בעמל רב ברחבי שכונת בית וגן בירושלים, ואף מרחיק לכת ומפיץ חלק מהם בבני ברק.

פרג, אחד המפיצים הוותיקים של עלוני הידברות, רואה מול עיניו את השליחות הגדולה, ולצד זאת מודה באמת: "זה לא קל, יש קשיים, בפרט שאני נכה ונעזר רק ביד אחת לצורך החלוקה. אבל אני יכול להעיד מקרוב: זכיתי לראות ניסים, כאשר נולדו לי שישה ילדים אחרי תשע שנות המתנה, ואני חושב שזו התודה הגדולה ביותר שאני יכול לתת לבורא עולם. רק להודות ולברך על השפע הגדול שהוא העניק לי".

"למקסם את הרווח"

מה הוביל אותך להחלטה להפיץ עלונים?

"זה התחיל מרצון פשוט מאוד – לחזק את הרבים", הוא מסביר. "ניסיתי לחשוב איך אני יכול לתרום ולהשפיע על הכי הרבה אנשים, והגעתי למסקנה שאת עלון הידברות כולם רוצים לקרוא, כי יש שם כתבות מעניינות וגם הרבה דברי חיזוק. ברגע שאנשים יקראו ויתחזקו – הזכויות יהיו שלי. הבנתי שאם אני מחפש למקסם את הרווח – זה כאן. כי כך אקבל הכי הרבה תוצאות".

כשפרג מנסה להיזכר בתקופה בה החל לחלק את העלונים, קשה לו להצביע על תאריך מדויק. "זה היה לפני שנים רבות", הוא מבהיר. "התחלתי עם שלוש חבילות. אחר כך פנו אליי חנויות ממרכז השכונה וביקשו גם כן לקבל חבילות, ואז הצטרפה עוד חנות ועוד אחת. מהר מאוד הפכתי ממפיץ של חבילות בודדות למפיץ המרכזי ביותר בשכונה".

החנויות שמבקשות את העלונים נמנות על מגוון רחב של עסקים – ביגוד והנעלה, מזון, הסעדה ועוד. גם בתי כנסת שונים בשכונה נמנים על לקוחותיו. "אחד הגבאים היקרים בבתי הכנסת הוא אריאל צדיק ז"ל, שבמשך שנים לקח ממני חבילות, עד שנהרג באסון מירון. כעת הבנים שלו עושים זאת במקומו".

איך נראה אצלך יום של חלוקה?

"אני מקבל את העלונים אחת לשבועיים. מניחים לי את הארגזים מחוץ לדלת, ועוד באותו יום אני מקפיד לחלק אותם, פשוט כי לא נעים שיחסמו את המעבר. יש לי עגלה מתקפלת מיוחדת שרכשתי במיוחד לצורך זה, ואני מסתובב בשכונה כדי לחלק את החבילות לחנויות ולבתי הכנסת. אישית, אני מגיע לקרוא את העלונים רק בשבת. זהו זמן שבו אני נמצא עם המשפחה, וכולם אצלנו אוהבים לקרוא. יש לי שישה ילדים, שיהיו בריאים, וכל אחד קורא מדור אחר ומתחבר לכתבות אחרות. זה מעסיק את כולם אצלנו".

מדובר באחריות מאוד כבדה. איך אתה מצליח לא לפספס אף חלוקה?

"ברור שלא תמיד קל", הוא משיב. "עברתי פעם ניתוח, ובדיוק ביום שחזרתי הביתה הגיעו עלונים והייתי צריך לחלק. לא הייתה לי ברירה, ועשיתי את הדרך לאט-לאט, עם העגלה. כמובן שגם בקורונה היה מורכב מאוד לצאת מהבית, ובמלחמה – בין אזעקה לאזעקה – ניצלתי את הזמן כדי לחלק. מה שחיזק אותי הייתה ההבנה, שדווקא בזמנים לא פשוטים אנשים מחפשים יותר מכל את החיזוק הרוחני וצריכים אותו.

"ברוך ה', זכינו לחגוג לא מעט שמחות במשפחה. בכל פעם שיצאנו לאירוע, נתתי הוראה למישהו מהכולל בו אני לומד שיעשה זאת במקומי, והוא חילק. רק במצבים חריגים ממש, כשאני לא יכול לחלק ואין מי שיעשה זאת במקומי, אני מבקש מהמפיצים לבוא לקחת מהבית שלי. הם עושים זאת בשמחה, אך אני מרגיש החמצה – כי הסיפוק הגדול ביותר שלי הוא מכך שאני זה שזוכה להפיץ ולחלק את העלונים".

ויש לו גם סיפור קטן לסיום: "באחד השבועות התברר כי חבילה שהנחתי למישהו מחוץ לבית העסק שלו נעלמה, לא ברור מה עלה בגורלה. הוא התקשר אליי ושאל אם אוכל לבקש מהמשרדים הראשיים שיעבירו לו חבילה חדשה. כמובן שזה היה בלתי אפשרי ברגע האחרון לפני שבת, אך אז התברר הפלא הגדול – בדיוק באותו שבוע שלחו לי בטעות חבילה מיותרת. הרגשתי ממש השגחה פרטית מדויקת".