האם מותר להניח סדינים כדופן לסוכה, ואיך נהיה בשמחה תמיד?

2 הלכות ביום

2 הלכות ביום מתוך "בהלכה ובאגדה", עפ"י פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

היכן צריך לבנות את הסוכה, והאם חובה לקשט אותה?

בונים את הסוכה תחת כיפת השמיים, ואם בנה תחת גג המרפסת וכד' – הסוכה פסולה, וכן יש להיזהר שלא לבנות את הסוכה מתחת לאילן המחובר לקרקע, ובפרט יש להזהיר את בעלי המסעדות הבונים סוכה ברחוב, שלעיתים סוכתם תחת אילן מחמת חוסר מקום, וסוכתם פסולה.

אין לבנות את הסוכה במקום שיש שם ריח לא טוב, כגון בסמוך לפחי אשפה שברחוב, שמא לא יוכל לשבת בה, ויצא מן הסוכה.

אסור לסכך בכל סוגי נייר, והוא הדין לקרטון העשוי מניירות. אין מסככים ביריעות של ניילון ופלסטיק.

יש לשים את הסכך על הסוכה בכמות כזו שצל הסוכה יהיה יותר מחמתה. כלומר, שהסכך יהיה מרובה יותר מהרווחים, אבל אם הרווחים מרובים מהסכך – הסוכה פסולה. לכתחילה יסכך באופן שיראו את הכוכבים דרך הסכך, ובדיעבד שנתן סכך הרבה עד שאפילו הגשמים אינם יכולים לרדת לתוכה – כשרה הסוכה ויכול לברך עליה.

מצוה לעטר ולקשט את הסוכה בקישוטים.

קישוטים, רימונים ואתרוגים שתלה אותם הסוכה לנוי, הרי הם מוקצה מחמת מצוה, ובשבת ויום טוב אסורים בטלטול, אבל בחוה"מ מותר לטלטלם, אך אסור ליהנות מהם כגון לאוכלם, עד לאחר החג. אם יש חשש שירדו גשמים ויקלקלו את הקישוטים, מותר להוציאם מהסוכה.

האם מותר להניח סדינים כדופן לסוכה?

דופן הסוכה צריכה להיות ראויה לעמוד בפני רוח מצויה, ואם הדופן נדה ברוח אף נדנוד קל, אינה נחשבת כמחיצה, והיא פסולה לשמש דופן לסוכה. על כן סדינים המונחים כדופן לסוכה הממוקמת בחוץ, במקום שיש רוח, הרי סוכה זו פסולה, מכיוון שהסדינים נעים ברוח, והאוכל בסוכה זו מברך ברכות לבטלה, ונחשב כאוכל מחוץ לסוכה. על כן יש ליידע את המסעדות שבונות סוכה סמוך לחנות כשהדפנות עשויות מסדינים, ומכשילים את הציבור בברכה לבטלה ובאכילה מחוץ לסוכה.

אולם אם עושה סוכה כזו בתוך חצר המוקפת חומה שאין בה רוח, ומקפיד לקשור את הסדינים היטב באופן שלא ינודו אף אם תימצא שם רוח מצויה, אין לחשוש שמא תינתק הקשירה, הרי שבפועל אין רוח, והסוכה כשרה.

התובנה היומית

אחד מגדולי ישראל חיפש חתן לבתו.

הוא נכנס לאחת מהישיבות המכובדות, ומסר שיעור עמוק באחת ממסכתות התלמוד. השיעור היה מרתק, ובסופו שאל הרב שאלה קשה ואמר לבחורים: "מי שימצא תרוץ לקושיה הזו - יהיה החתן שלי, אתן לו את בתי...".

כל בחורי הישיבה היו, כמובן, נרגשים מאוד, וכל אחד מהם ניסה את כוחו, פתח ספרים, שאל חברים... אך ללא הועיל, הקושיה הייתה קשה ביותר, ולא היה תלמיד אחד שהצליח לפתור אותה...

הרב המתין עוד שעה ארוכה, וכשראה שהבחורים נואשו מלמצוא תירוץ, בירך אותם בברכת "ברכה והצלחה" ויצא מבית המדרש. כשעלה לרכבו והחל לנסוע, הוא שמע צעקות מרחוק "רבנו, רבנו, רק רגע!".

כששמע הרב את הקריאה, הוא עצר את רכבו ושאל את הבחור: "יש לכבודו תירוץ?", ענה לו הבחור: "האמת... לא, תירוץ אין לי". "אם כך", שאל אותו הרב, "לשם מה רצת את כל הדרך הזו אחריי?". אמר לו התלמיד: "כבוד הרב, אמנם, בבתו לא אזכה, אך לפחות אזכה לדעת את התירוץ. אני רוצה לדעת את התשובה לשאלה".

הביט עליו הרב בחיבה ואמר: "אתה תהיה החתן שלי! בחור כמוך חיפשתי, בחור שחפץ בלימוד התורה באמת - שמעוניין בתשובה, ולא בבתי"...

לא תמיד הדבר שאנו עוסקים בו מביא לנו את הפירות הרצויים, לא תמיד אנו מבינים מה שאנו לומדים. כמה פעמים רצינו לעשות מעשה טוב או סתם מצווה קטנה ולא הצלחנו, המשכנו ומעדנו...

אל תחשוב שתמיד חשובה התוצאה. אצל בורא עולם חשובה הדרך, העמל והרצון לעשות טוב.

גם אם לא הצלחת, ניסית שוב וכשלת - אתה יכול לשמוח, כי השכר על עמלך יהיה בדיוק כאילו הצלחת.

החיזוק היומי

הרב שניר גואטה - "אדם מאמין אמיתי צריך להיות בשמחה כל הזמן" - מהי הידיעה שתעזור לנו להיות בשמחה תמיד? צפו