סמל לדמותו המופלאה: חג הסוכות האחרון של הגר"א

בערב חג הסוכות של שנת תקנ"ח (1797), ישב רבי אליהו בן רבי שלמה זלמן, הגאון מווילנא, בסוכתו בעיר וילנא. הוא היה אז בן שבעים ושבע שנים, לאחר חיים של עמל תורה שאין לו כמעט אח ורע: עשרות אלפי שעות לימוד, חיבורי תורה רבים, הנהגת תלמידים וקשרים עם גדולי הדור ברחבי אירופה. אולם באותה שעה היה לבו נתון לדבר אחד: ארץ ישראל.

שנים רבות חלם הגר"א לעלות לארץ הקודש. הוא ראה ביישוב הארץ שלב מרכזי בתהליך הגאולה. בספר "קול התור", המיוחס לתלמידו, רבי הלל משקלוב, מובאים רעיונות רבים הקשורים לעבודת הגר"א בענייני גאולה וארץ ישראל, ובהם המרכזיות של המצוות התלויות בארץ, ובמיוחד יישובה.

עשרים שנה לפני פטירתו, בשנת תקל"ח, החליט הגר"א לנסות להגשים את שאיפתו הישנה ולעלות לארץ ישראל. ההחלטה הייתה דרמטית. הגר"א היה אז זקן מופלג, מנהיג רוחני של יהדות ליטא, ומרכז התורה בעיר וילנא היה קשור אליו באופן עמוק. למרות זאת, הוא החליט לעזוב הכול. הוא כתב מכתב פרידה לתלמידיו ולבני משפחתו, שבו ביטא את רצונו לקיים את מצוות יישוב הארץ בעצמו. תחילה נסע דרך פולין וגרמניה, בדרכו לנמל שממנו התכוון להפליג לארץ ישראל, אולם המסע לא הצליח. הגר"א הגיע לעיר קניגסברג, ומשם המשיך בדרכו. בשלב מסוים, מסיבות שאינן ברורות לגמרי, החליט לחזור. במסורת תלמידיו מסופר כי מן השמיים לא אפשרו לו להשלים את עלייתו, וכי הדבר היה קשור לכך שתפקידו היה להמשיך לפעול מתוך וילנא, ולהשפיע על הדורות הבאים.

הגר"א לא זכה לעלות לארץ הקודש. חג הסוכות של שנת תקנ"ח היה החג האחרון שבו ישב הגר"א בסוכה בעיר הולדתו ובמקום שבו פעל במשך רוב חייו, ובחג זה נפטר מן העולם.

למצוות סוכה היה מקום מיוחד בעולמו הרוחני של הגר"א. תלמידיו מסרו כי הגר"א הפליג מאוד במעלת הישיבה בסוכה, והסביר כי האדם מוקף במצווה מכל צדדיו - הסוכה מקיפה את כל גופו של האדם, בניגוד למצוות רבות שבהן האדם עושה מעשה מסוים באיבר אחד.

בספר "מעשה רב", שנכתב על ידי תלמידו רבי יששכר בער בן רבי תנחום, מתוארות הנהגותיו של הגר"א במצוות. בין השאר מובא שם: "היה נזהר מאד במצוות סוכה, והיה יושב בה כל זמן שהיה יכול". הגר"א לא ראה בסוכה רק זכר היסטורי ליציאת מצרים. מבחינתו הייתה הסוכה מציאות רוחנית ממשית, כניסה תחת צילו של הקדוש ברוך הוא.

ביום י"ט בתשרי תקנ"ח (9 באוקטובר 1797), בחול המועד סוכות, נפטר רבנו אליהו מווילנא. לפי מה שתיארו תלמידיו, רגעיו האחרונים היו קשורים למצוות ציצית. הם סיפרו כי אחז בציציותיו ואמר בצער כי בעולם הזה ניתן לקיים מצוות כה רבות במעשה קטן, ואילו בעולם הבא אין אפשרות לזכות במצוות מעשיות כפי שזוכים בעולם הזה.

דבריו האחרונים הפכו לאחד המשפטים המפורסמים ביותר שנמסרו בשם הגר"א: "כמה קשה להיפרד מהעולם הזה, שבו אפשר לקנות בפרוטה אחת מצוות ציצית, ובעולם הבא אין אפשרות לכך".

חג הסוכות האחרון של הגר"א נעשה סמל לדמותו כולה. כל חייו היו מסע אחר שלמות רוחנית. הוא לא ביקש כבוד, משרה או מעמד, אלא ביקש להגיע אל המקום שבו יוכל לעבוד את ה' בשלמות הגדולה ביותר. הסוכה, שהיא מבנה זמני, התאימה במידה רבה לדרכו של הגר"א: האדם בעולם הזה הוא אורח, וכל חייו הם הכנה לייעוד נצחי.