לא עולה שקל: הקישוט שיעשה לכם את חג הסוכות

שרשרת באורך כביש 6. רימונים נוצצים. סכך מסודר למופת. הסוכה מוכנה - אבל הדבר שיכריע איך החג הזה ירגיש עדיין תלוי לגמרי בכם. כי בסופו של דבר, לא מה שתליתם מעל השולחן יישאר בזיכרון, אלא מה שהרגישו סביבו.

נוי הסוכה הוא חלק מהידור המצווה. חז"ל לומדים מהפסוק "זה קלי ואנווהו" שראוי להתנאות במצוות - סוכה נאה, לולב נאה, ציצית נאה (שבת קל"ג ע"ב). בין שרשרת נייר אחת לאחרת, כדאי לבדוק בעיקר את הקישוט שקשה יותר לתלות: האווירה.

חז"ל מלמדים במסכת אבות: "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" (אבות א', ט"ו). לא נאמר לקבל רק את האורח המנומס שמגיע עם מתנה, או את הילד שאינו שופך מיץ על המפה החדשה. "כל האדם" פירושו גם את מי שמדבר קצת יותר מדי ואת מי שהגיע בלי להודיע.

יש קישוט נוסף שמתחיל עוד לפני שהאורחים מגיעים: שלום הבית. אפשר להניח על השולחן כלים חגיגיים ולתלות שרשראות מרהיבות, אבל אם בדרך לסעודה מתווכחים מי שכח לקנות את השתייה ומי ישטוף את הכלים בסוף האירוח - שום נורה צבעונית לא תצליח להסתיר את המתח. ויתור קטן, מילה טובה וקצת סבלנות מכניסים אל הסוכה את האור הנעים ביותר.

חמישה דברים שמשנים את האווירה

מאור פנים הוא הדבר העיקרי באירוח. אפשר להכניס אל הסוכה אווירה אחרת באמצעות כמה מעשים קטנים:

✓ לקבל כל מי שנכנס בחיוך אמיתי, ורק אחר כך "הנעליים בחוץ!"

✓ לפתוח שיחה עם מי שיושב בשקט בקצה השולחן.

✓ להעניק מחמאה מדויקת וכנה, במקום להסתפק ב"איזה יופי שבאתם".

✓ לתת לילדים להשתתף למרות שהתוצאה פחות סימטרית מהתכנון.

✓ להחליט מראש שעל טעות קטנה לא מעירים במהלך הסעודה.

המעשים הקטנים האלה אינם דורשים תקציב, אך הם משנים לחלוטין את התחושה סביב השולחן.

התורה מצווה "ושמחת בחגך". הרמב"ם מלמד ששמחת החג אינה יכולה להישאר בתוך המעגל הפרטי: יש לדאוג לגר, ליתום, לאלמנה ולשאר מי שזקוקים לעזרה. שמחה שמתעלמת מהם אינה "שמחת מצווה", כלשונו (הלכות שביתת יום טוב, פרק ו', הלכה י"ח).

הילדים ישכחו איזו מנורה הייתה תלויה בפינה. האורחים כנראה לא יידעו לומר כמה סוגי דגים היו על השולחן. הם כן יזכרו שהיה להם מקום. שהקשיבו להם. ששמחו כשהגיעו. הסוכה היפה ביותר זו הסוכה שמישהו יצא ממנה כשהלב שלו שמח מעט יותר.

והקישוט הזה, למרבה השמחה, מתאים לכל תקציב.