הורים, שימו לב: זו הסיבה שבגללה אתם חייבים לתת לילדים להשתעמם

שעות אחר הצהריים הופכות לא אחת למשימה קשה עבור ההורים. הרצון למנוע מהילדים תחושת שיעמום או תסכול מוביל לכך שהם לוקחים אותם לחוגים, נותנים להם משימות או מאפשרים להם לצפות במסכים. פסיכולוגים מזהירים כי הניסיון למנוע מהילדים מצב של חוסר מעש פוגע בהתפתחותם התקינה, ומדגישים כי דווקא היכולת לחוות רגעים פנויים חיונית לבריאותם הנפשית והקוגניטיבית.

ד"ר איימי קינקיד טודי, פסיכולוגית ילדים, מסבירה כי בזמנים שבהם הילד אינו מוצף בגירויים חיצוניים, מופעלת במוח רשת עצבית מיוחדת האחראית על חשיבה פנימית. "רשת זו פועלת כאשר תשומת הלב מופנית כלפי פנים", היא מציינת. לדבריה, בזמן שילד מביט מהחלון, מטייל בחצר או פשוט יושב ללא תעסוקה מוגדרת, המוח שלו מעבד חוויות, מפתח דמיון, בוחן נקודות מבט של אחרים ומארגן זיכרונות. הסיפוק המהיר של גירויים חיצוניים מונע מהילדים את ההזדמנות להתבוננות פנימית.

ד"ר מרקו-אנטוניו הארטמן, פסיכולוג ילדים במרפאה למרכז רפואי לילדים בפיניקס, מפרט כי השינוי בהורות התרחש בשלושה גלים מרכזיים החל משנת 1979: חששות בנוגע לענייני בטיחות, המרוץ להישגיות שהוביל לצמצום הפסקות ומשחקים חופשיים בבתי הספר, ולבסוף כניסת המסכים החכמים שמילאו כל דקה פנויה. הארטמן מסביר כי השאיפה לאופטימיזציה מתמדת גורמת להורים לראות בזמן ללא פעילות כבזבוז, בעוד שלמעשה מדובר בזמן קריטי לצמיחה.

ד"ר הולי שיף, פסיכולוגית קלינית לילדים, מוסיפה כי התמודדות עם תחושת חוסר מעש היא כלי מרכזי בבניית חוסן נפשי. כאשר הורה פותר מיד כל תחושת אי-נוחות של הילד, הילד אינו מתרגל התמודדות עצמית. לעומת זאת, כשהילד לומד לעבור דרך התחושה הזו בכוחות עצמו, הוא רוכש מיומנויות חיוניות כמו פתרון בעיות, גמישות מחשבתית, ויסות רגשי וקבלת החלטות. המומחים ממליצים להורים להציב גבולות ברורים לגבי שימוש במסכים, לספק בסביבת הילד חומרים פתוחים למשחק כגון ספרים או משחקי הרכבה, ולאפשר לו לפלס את דרכו - גם אם נראה לכם שהוא ישתעמם.