איך נראתה השנה שלי? תלוי איך מסתכלים (או: למה כדאי להכין אלבום תמונות משפחתי)

לאחרונה הכנתי אלבום תמונות שכלל תמונות מהשנה הקודמת (מתמוז עד תמוז, ליתר דיוק). מדובר באלבום דיגיטלי מודפס בכריכה קשה, ממש ספר תמונות משפחתי. הילדים מעיינים בו בכל שבת, מראים לחברים ולבני דודים. הוא מונח על הספרייה מול העיניים של כולם, וממש משמח את הלב להסתכל בתמונות ולדפדף.

בשבת האחרונה זכינו לאורחים, ואחת האורחות אמרה בחיוך שזה נראה כמו פיד ברשת חברתית: רק תמונות של רגעים טובים, רק מה שמוצלח בחיים. הסתכלתי והבנתי שהיא צודקת. כשמסתכלים בתמונות האלו מהשנה שחלפה, רואים רק רגעים טובים, ברוך השם. טקסי סיום, יום כיף עם אמא, חופשה, חתונה, בת מצווה. המון רגעי חסד מהשם יתברך.

מה לא רואים? דמעות, צער, רגל שנשברה לאחת הבנות שעה לפני שבת והלחץ שבא בעקבות זה. לא רואים את רגעי המתח, את הביקור מדי שבועיים בבית החולים, את הצער והאכזבה שחוויתי בכל אחד ממבחני הנהיגה שבהם נכשלתי השנה. לא רואים כאבי שיניים, טיפולי שיניים, כאבי ראש, ויכוחים, דאגות. ובקיצור, רואים מה שבחרתי לראות ולהראות.

מה אני בוחרת לראות בשנה שעברה עליי? את כל הכישלונות שהיו לי במבחני הנהיגה (והיו לא מעט), או את זה שברוך השם חגגתי בת מצווה לבת? זה לא מבטל את הקושי, והשם יודע כמה קשה היה לי - ועדיין קשה לי - עם מבחני הנהיגה, אבל זה משנה את ההרגשה הפנימית. אני בוחרת להסתכל על הטוב, והלוואי שאזכה תמיד לראות אותו.

מסקנה לשנה החדשה: לראות את הטוב, להפיץ טוב מסביב ולהכין אלבומי תמונות כאלו בכל שנה. זה נכס של ממש לשנים הבאות, ויוצר המון זיכרונות טובים.

מה אני בוחרת לראות בשנה שעברה עליי?

להכניס צבע לחיים זה מאסט

אף פעם לא הסתדרתי עם יומנים (אם לא מחשיבים את שנות בית הספר). זאת אומרת, תמיד קניתי אותם, השתמשתי בהם לכמה ימים ועזבתי, כדי לגלות כעבור שנה שהם נותרו ריקים. לאחרונה גיליתי את הבולט ג'ורנל (Bullet Journal), סוג של יומן שמכינים לבד: מאיירים מראש את טבלת הימים והחודשים, והופכים אותו לפרויקט צבעוני.

חשבתי על זה והבנתי שהיומנים הקלאסיים והמשעממים ממש גורמים לי לא לעבוד איתם. המוח שלי משתעמם מהר ומחפש צבע ועניין. לקחתי את זה למקום אישי. קניתי יומן צבעוני מאוד, שחלקו כבר מאויר, חיפשתי הרבה עד שמצאתי. כדי להתמיד בכתיבה קניתי המון מדבקות צבעוניות של איורי פרחים, ספרים וחפצים יפים, וכך הפכתי את היומן לצבעוני וכיפי, כזה שמשמח אותי להשתמש בו מדי יום.

מסקנה לשנה הקרובה: להכניס יותר יצירתיות לחיים. גם משימה משעממת כמו תכנון כדאי להפוך למשימה כיפית, כדי שהמוח יישאר מרוכז בה.

לאחרונה גיליתי את הבולט ג'ורנל, (Bullet Journal) סוג של יומן שמכינים לבד

איך פותחים שקיות אצלכם בבית?

לפני כמה ימים הקטנה שלי, בת הארבע, פתחה שקית ניילון בקריעה, תוך כדי שהיא מכריזה בקול: "ככה פותחים אצלנו שקיות בבית, נכון?".

ובכן, נכון. אנחנו מאותם חסרי סבלנות שלא פותחים שקיות אגוזים, למשל, בצורה נקייה ומסודרת. זה יכול לחרפן אנשים מסודרים מאוד, כמו בעלי (וכמו חלק מהקוראות שבטח מרימות גבה). הנ"ל פותח בעדינות ובצורה מחושבת את השקית, כך שאפשר יהיה בקלות לסגור אותה אחר כך.

נוֹט טוּ סֶלְף (תזכורת לעצמי): כל מה שעושים בבית, הילדים מחקים. אני יכולה להסביר לבת הארבע כמה חשוב לפתוח שקית בצורה נכונה כדי שהתכולה לא תישפך, אבל הדוגמה (הלא מוצלחת) שהיא רואה בבית, והשקיות הקרועות שאחר כך אני מנסה לסגור בעזרת כל מיני אטבים, מעידות ומלמדות יותר מהכול.

אנחנו מאותם חסרי סבלנות שלא פותחים שקיות אגוזים, למשל, בצורה נקייה ומסודרת

מצד שני, אני רואה את זה, לשמחתי, גם בדברים חיוביים: הבנות שלי יוצרות כי אני יוצרת. הן מציירות, גוזרות ומדביקות כי זה מה שהן רואות בבית. גם אני ראיתי את זה אצל אמא שלי, כי גדלתי עם אמא שהיא אמנית בנשמתה. זה נתן לי המון סקרנות לחיים ופיתח בי יצירתיות.

הכלל פשוט: את רוצה שהילדים יתפללו? תתפללי. את רוצה שיברכו ברכת המזון בקול? תברכי בקול. רוצה שהם יקומו מוקדם? תקומי. זה לא תמיד ניכר לעין מיד, אגב, בטח שלא בגיל ההתבגרות, אבל אני מאמינה שזה נוטע זרעים טובים באדמה הרכה של הנפש, ומשהו טוב בטוח יצמח.

מסקנה לשנה החדשה: להיות דוגמה טובה לילדים. לפחות לנסות :)

ויש עוד מקום שבו אני מסכמת שנה, והוא חלק גדול מאוד מהחיים שלי: אתר הידברות.

כמו כל מי שעובד באתר, אני חיה את התוכן מדי יום. כתבות, כותרות, רעיונות, סיפורים, תמונות, התלבטויות, שינויים של הרגע האחרון, ימים עמוסים וימים עמוסים אפילו יותר. בתוך כל המרוץ הזה, קל לפעמים לשכוח מה עומד מאחורי הכול.

כשאני עוצרת לרגע ומסתכלת על השנה שחלפה, אני נזכרת בזכות העצומה שיש כאן: זיכוי הרבים. הידיעה שמאחורי כל כתבה, סרטון או משפט שאנחנו מעלים, נמצא יהודי שאולי קורא עכשיו, מתחזק, מחליט לקיים עוד מצווה, מקבל תשובה לשאלה ומבין עד כמה השם יתברך אוהב אותו.

אנחנו לא תמיד יודעים לאן המילים מגיעות ומה הן פועלות. לפעמים כתבה שנראית לנו שגרתית יכולה להיות נקודת חיבור עבור מישהו אחר - זו מחשבה שמרגשת אותי בכל פעם מחדש.

מסקנה לשנה החדשה: לא לשכוח שכל מילה טובה יכולה לקרב עוד יהודי להשם יתברך. שנזכה.