האם הצבע האדום באמת מכעיס שוורים? התשובה תפתיע אתכם

בד אדום המתנופף מול שור זועם הפך לאחד הדימויים המוכרים ביותר בעולם. אך למעשה, שוורים אינם שונאים אדום, והצבע עצמו לא גורם להם להתעצבן. מה שמושך את תשומת לבם ומעורר את תגובתם הוא בעיקר תנועת הבד, נוכחותו של האדם מולם והמצב המאיים והמלחיץ שבו הם נמצאים.

חשוב להדגיש כי מלחמת שוורים אינה מופע תמים, אלא תחרות אכזרית שבמהלכה בעל החיים נתון להפחדה, לפציעה ולסבל, ולעיתים אף מומת לעיני הקהל. התנהלות כזו כרוכה בצער בעלי חיים ואינה יכולה להיחשב לבידור ראוי. על פי היהדות, אסור בתכלית להסב צער לבעלי חיים ויש לנהוג ברחמים בכל בריותיו של הקדוש ברוך הוא. צפייה במופע, המבוסס על עידוד התעללות משוועת בבעל חיים, אינה עולה בקנה אחד עם ערכי התורה.

השור אינו רואה אדום כמונו

בני אדם בעלי ראיית צבעים תקינה מבחינים במגוון רחב של צבעים באמצעות שלושה סוגים עיקריים של תאים קולטי צבע בעין. לבקר, ובכלל זה לשוורים, יש ראייה דו-צבעית הנשענת על שני סוגים עיקריים של קולטנים.

משמעות הדבר אינה שהשור רואה את העולם רק בשחור ולבן. הוא מסוגל להבחין בצבעים, אך מפת הצבעים שלו שונה משלנו. הוא מבחין טוב יותר בגוונים הקשורים לכחול ולצהוב, ואילו ההפרדה בין אדום לירוק מוגבלת הרבה יותר. לכן הבד האדום אינו נראה לו בוהק ומרגיז כפי שהוא נראה לעין האנושית. מבחינת השור, הוא עשוי להיראות כגוון עמום יותר של צהוב, חום או אפור.

אז מה באמת גורם לו להסתער?

הגורם המרכזי שמושך את תשומת לבו של השור הוא התנועה. כאשר מנופפים מולו בבד, מזיזים אותו במהירות ומתקרבים למרחב שלו, הוא מגיב לעצם הנוכחות ולתנועה המאיימת, ולא לצבע.

גם בד כחול, לבן או ירוק המתנופף באותה צורה עשוי לעורר תגובה דומה. למעשה, בתחילת מופעי מלחמת השוורים משתמשים גם בגלימות בצבעים אחרים, והשור מגיב גם אליהן. ההתנהגות מושפעת גם מהסביבה, מלחץ, מגירויים קודמים, מהתקרבות של אנשים, מהאופן שבו גודל ומהמזג האישי שלו.

למה משתמשים דווקא בבד אדום?

אם השור אינו מתרגז מהאדום, מדוע הצבע הזה הפך לחלק בלתי נפרד מהדימוי המוכר?

בשלב האחרון של מלחמת השוורים המסורתית משתמשים בבד קטן המכונה "מולטה", שצבעו בדרך כלל אדום. השימוש באדום קשור בעיקר למסורת, לנראות החזקה מול הקהל ולכך שהוא מסתיר טוב יותר כתמי דם. עבור הצופים, האדום הוא צבע דרמטי ובולט. עם הזמן נוצר החיבור השגוי בין צבע הבד לבין התנהגות השור, והמיתוס השתרש ברחבי העולם.

האם שוורים הם חיות תוקפניות מטבעם?

השור עלול להיות מסוכן מאוד, גם כאשר אינו נראה כועס. עם זאת, לא כל השוורים מתנהגים באותה צורה. המזג שלהם מושפע מהגזע, מהגנטיקה, מהגיל, מהסביבה, מהניסיון הקודם ומהאופן שבו בני אדם מטפלים בהם. יש שוורים רגועים יותר, ואחרים עשויים להגיב במהירות לתנועה, לחדירה למרחב שלהם או לאיום שהם מזהים. התנהגותו של השור לא צפויה, ולכן אין לפרש שקט כחוסר סכנה. שור יכול לשנות את התנהגותו בתוך זמן קצר, ולכן אין להתקרב אליו ללא ידע, ציוד והגנה מתאימה.

לשוורים יש שדה ראייה רחב מאוד

עיניהם של השוורים, בדומה לשאר הבקר, ממוקמות בצדי הראש. מיקום זה מעניק להם שדה ראייה רחב ומאפשר להם להבחין בתנועה המגיעה מכיוונים רבים. היתרון הזה חשוב לבעלי חיים שצריכים לזהות סכנה במהירות. מנגד, קיימת מאחוריהם נקודה שאותה הם מתקשים לראות. התקרבות שקטה ומפתיעה מאחור עלולה להבהיל אותם ולעורר בעיטה או הסתובבות פתאומית.

הראייה הרחבה אינה אומרת שהם מעריכים עומק ומרחק בדיוק כפי שאנחנו מעריכים אותם. לכן צללים, מעברים חדים בין אור לחושך, חפצים מתנופפים ושינויים פתאומיים בסביבה עלולים לגרום להם להסס או להיבהל.

רגישות מוגברת לתנועה וצלילים

לבקר יש יכולת טובה לזהות תנועה, ולכן תנועה מהירה ולא צפויה יכולה לעורר תגובה חזקה. צעקות, רעשים פתאומיים או התנהגות לחוצה של בני אדם עלולים גם הם להגביר את המתח. זו אחת הסיבות שמטפלים מנוסים משתדלים לנוע ליד בקר באופן רגוע, יציב וצפוי. ככל שהסביבה רועשת ומלחיצה יותר, כך גדל הסיכוי שבעל החיים יגיב בבהלה.

לא כל בעל קרניים הוא שור

רבים מזהים שור לפי הקרניים, אבל זו אינה דרך אמינה לקבוע אם מדובר בזכר או בנקבה. בגזעי בקר מסוימים גם לזכרים וגם לנקבות יש קרניים, ובגזעים אחרים הן עשויות שלא להתפתח כלל. לעיתים מסירים את ניצני הקרניים בגיל צעיר מטעמי בטיחות.

לשוורים אין באמת ארבע קיבות

אחת העובדות המפורסמות על בקר היא שיש לו ארבע קיבות, אבל זה לא מדויק. לבקר יש קיבה אחת המחולקת לארבעה מדורים. המערכת המיוחדת מאפשרת לו לפרק מזון צמחי וסיבי בעזרת אוכלוסייה עצומה של מיקרואורגניזמים. לאחר הבליעה, חלק מהמזון חוזר אל הפה ללעיסה נוספת – התהליך המוכר כהעלאת גירה.

השור יכול לשקול הרבה יותר מאדם

משקל השור משתנה מאוד בין גזעים ובין פרטים, אך שוורים בוגרים רבים שוקלים מאות קילוגרמים, ובגזעים גדולים הם עשויים להגיע למשקל של יותר מטונה. לכוח הזה מתווספים גוף שרירי, מהירות תגובה ויכולת להאיץ למרחק קצר. לכן גם שור שאינו מתכוון לתקוף עלול לגרום לפגיעה קשה רק בגלל תנועה פתאומית או מגע בגופו.

שוורים הם חלק מעדר

בקר הוא בעל חיים חברתי שחי במסגרת עדר. בתוך הקבוצה יכולים להיווצר קשרים, העדפות חברתיות וסדר היררכי. הפרדה מהעדר או הכנסת בעל חיים לסביבה לא מוכרת עלולות ליצור מתח. גם שוורים מבחינים בפרטים אחרים ומגיבים לשינויים בקבוצה ובסביבה. ההתנהגות שלהם אינה מנוהלת רק בידי כעס או תוקפנות, אלא גם בידי פחד, סקרנות, הרגלים וקשרים חברתיים.

הם זוכרים יותר ממה שנדמה לנו

בקר מסוגל ללמוד מסלולים, לזהות מקומות ולזכור חוויות קודמות. טיפול שלילי או אירוע מפחיד עלולים להשפיע על תגובתו בעתיד, בעוד שסביבה מוכרת ושגרת טיפול רגועה עשויות להפחית מתח. למעשה, ההתנהגות של שור ברגע מסוים אינה נובעת רק ממה שנמצא מול עיניו עכשיו. היא יכולה להיות מושפעת גם ממה שלמד וחווה בעבר.