מזוזה מתוך האש: הסיפור המצמרר מאחורי העצים השרופים של בארי

בית הכנסת של קיבוץ בארי ראה לא מעט חוויות משמחות, ולמרבה הצער גם רגעים מצמררים. הוא שרד כמעט ללא פגע את התקפת הטרור בשמחת תורה תשפ"ד, והפך מאז למוקד של התחדשות, שמחות וטקסים מרגשים. בימים אלו יוצא לפועל מבין כתליו פרויקט יוצא דופן, שהופך את צלקות השכול והחורבן שחוו תושבי המקום לסמל של תקומה.

על היוזמה הזו אחראים צביעז קלכהיים, אומן עץ צעיר ותושב הר ברכה, ורחל פריקר, הגבאית של בית הכנסת בבארי. השניים עובדים יחד על ייצור ארבעים מזוזות, העשויות מעצים שנשרפו או הושחתו בעוטף עזה במהלך המלחמה.

"כל מי שאני מספרת לו על הפרויקט הזה מתרגש עד דמעות", משתפת רחל. "המחשבה על כך שלוקחים גזעים ועצים שנפלו, והופכים אותם למזוזות שנתלות בפתח בתיהם של אנשים שבחרו לשוב לבארי ולהמשיך בחיים אחרי שבתיהם נשרפו – זה בלתי נתפס. זה מוכיח עד כמה שעם ישראל ממשיך לצמוח, וגם אם נראה שהכל שרוף ושבור, הוא מפיח חיים חדשים מתוך השבר הגדול". 

לצמוח מחדש

רעיון המזוזות החל להיטוות עוד בתחילת המלחמה. צביעז מספר על כך: "כמו רבים, גם אני הוקפצתי למלחמה בעיצומה של שמחת תורה. החטיבה שלי קיבלה גזרה שקרובה לבארי, וכך יצא שעברנו דרך בארי והיה לנו ממשק עם הקיבוץ. מדי פעם נכנסנו לשם כדי לנוח, ובין היתר התפללנו בבית הכנסת של הקיבוץ.

"כשנכנסתי בפעם הראשונה לבית הכנסת, ראיתי שבפתח תלויה מזוזה אומנותית בצורה של עץ. נראה היה שגדעו את העץ, אך הוא פורץ מחדש עם ענפים רעננים, ותחתיו מופיע הכיתוב: 'עם ישראל מחובר לשורשים וצומח מחדש'.

"מכיוון שאני אומן ומתעסק בגילוף פריטי יודאיקה מעצים נדירים, התפעלתי מאוד מהיצירה. זה כל כך ריגש אותי, ואמרתי לעצמי שאני חייב לייצר סט של מזוזות בהשראה של היצירה. באותו זמן לא יכולתי ליצור, כיוון שהיינו עסוקים בלחימה. אך בין סבב לסבב, כשהיו לי כמה דקות פנויות, ניצלתי את הזמן לצורך משימה אחרת – גילוף אצבע לספר תורה העשויה מאחד העצים שנפלו באזור במהלך הפעילות הצבאית סביב בארי. כאב לי על העצים שנזרקים לפח, ומכיוון שאני משתדל, מאז תחילת שירותי הצבאי, להשאיר אצבע של ספר תורה בכל בסיס צבאי שאני נמצא בו – הרגשתי טבעי לעשות זאת גם בבארי. לאחר מכן עזבתי את המקום, ואפילו לא טרחתי לבדוק אם קיבלו את המתנה ומה עשו בה".

בשלב זה נכנסה לתמונה רחל פריקר. כאשר גילתה את האצבע, היא התרגשה מאוד, וביקשה לברר מי גילף אותה. בעקבות כך, היא צילמה סרטון בו רואים אותה מקבלת את המתנה המיוחדת ואומרת: "אני לא יודעת ממי זה, אך אם אתה רואה את הסרטון – נשמח להכיר אותך".

באותו זמן צביעז היה בלחימה, כך שהוא כלל לא ראה את הסרטון ולא היה באפשרותו לפגוש את רחל. "רק כעבור שנה נפגשנו", הוא מספר.

"זו הייתה פגישה מיוחדת", משלימה אותו רחל. "הדבר המדהים כאן, הוא שממש באותם ימים עמדנו לפני השלמת כתיבת ספר תורה. זהו ספר תורה שכל עם ישראל כתב, והרגשתי שהדבר הנכון ביותר הוא להשתמש לצורך הקריאה באצבע כזו. הרי אין דבר שמוכיח יותר על נצחיות עם ישראל".

בפגישה ביניהם שיתף צביעז על התפעלותו מהמזוזה שבפתח בית הכנסת, וביקש לשמוע את הסיפור שמסתתר מאחוריה. התברר שלרחל יש קשר ישיר לאותה מזוזה. "יוצר המזוזה הוא שמוליק אבני ז"ל", היא מסבירה. "הוא היה ממקימי קיבוץ בארי, ואף שימש כראש המועצה במשך שתי קדנציות. הכרתי אותו כשעבדתי כאחות בבית אבות, והייתי איתו בימיו האחרונים, לפני שנפטר. היו לנו שיחות מעמיקות על החיים, ובאותה הזדמנות הוא גם הראה לי את המזוזה שיצר, ואז הפתיע אותי כשביקש ממני באופן אישי שאזכה אותו בהנחת תפילין. זו הייתה הפעם הראשונה בחייו בה הניח תפילין. מרוב התרגשות אפילו לא צילמתי. זה האיש שעומד מאחורי ייצור המזוזה".

באותם רגעים כבר לא היה לצביעז ספק כי הוא בכוונתו ליצור סדרת מזוזות בהשראת אותה מזוזה. כשסיפר על כך לרחל, עלה לראשונה הרעיון שהמזוזות הללו יחולקו לתושבים החוזרים לבתים שייבנו מחדש בקיבוץ.

"זה ריגש אותי כל כך", מעידה רחל. "בקיבוץ שלנו נבנות שתי שכונות חדשות, וממש בימים אלו עומדים התושבים שפונו מהבתים שנשרפו לעבור להתגורר בהן. זו מתנה מדהימה ומיוחדת, שיש בה כל כך הרבה משמעות. מכיוון שהיה ברור שיש צורך בתקציב לשם כך, פניתי לרב שלמה רענן מארגון 'איילת השחר'. הוא סייע לנו במימון של 40 מזוזות, והתנה זאת בדבר אחד: לכתוב על המזוזות את המילים 'ואומר לך בדמייך חיי'".

 

דם, חיים ותקומה

צביעז יצא לדרך, והחל במימוש הפרויקט. "התלבטתי על האופן שבו יש לעצב את המזוזות", הוא משחזר. "היה לי חשוב לשלב את הפסוק הנדרש, אך גם רציתי להתבסס על העיצוב של המזוזה המקורית. בסופו של דבר לקחתי את הענף מהעיצוב המקורי, והפכתי אותו לצמח שפורח מהאות ל'. גם הגדלתי את המילה 'חיי', וכך נוצרה מזוזה עם הכיתוב המתבקש. הרגשתי שיש בכך שילוב מנצח – מצד אחד דם וכאב, ומן הצד האחר חיים, פריחה ותקומה, בלי להתעלם מהקושי שעם ישראל עובר".

מהיכן השגת את העצים לייצור המזוזות?

"כאן הייתה לי סייעתא דשמיא גדולה, כי כפי שציינתי הרעיון הוא ליצור את המזוזות דווקא מעצים שנפלו בעוטף. כשניסיתי לבדוק איך לעשות זאת, התברר שיש עצים שנשמרים במיוחד עבור אומנים ואינם נזרקים לפח. עד כה עיצבתי עשרים מזוזות, ואני מתכוון להמשיך עד לסיום הפרויקט בעזרת ה'".

בכנות, לא קשה לך להתעסק בעצים שנפלו באופן כה טרגי?

"יש אנשים ששומעים על כך שאני משתמש בעצים מהעוטף, ושואלים אותי 'איך אפשר?'. הגישה שלי הפוכה לחלוטין. הרי ידוע שהבן איש חי תלה על יד המזוזה בפתח ביתו בבגדאד אבן מארץ ישראל, והסביר שהוא עושה זאת כדי שיהודי בגדאד ינשקו ביחד עם המזוזה גם את ארץ ישראל.

"אני יכול להעיד על עצמי, שאני מקפיד לייצר את מוצרי היודאיקה שאני מגלף אך ורק מעצים מישראל. אני לא מזמין עצים מעלי אקספרס, וגם לא ממקומות בלתי ידועים אחרים. המטרה שלי היא בדיוק כמו של הבן איש חי – שאנשים ינשקו את המזוזה ויאהבו את הארץ. כפי שנאמר: 'כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יכוננו'.

"כעת, כשהמזוזות מעוצבות באופן שמחבר אותנו לשורשים, זה משלים בעיניי את המסר וסוגר מעגל. זה מראה לנו בדיוק את מה ששמוליק אבני כתב על המזוזה: עם ישראל צומח מחדש, והשורשים ממשיכים להיות נטועים עמוק בתוך הקרקע".