"ותשליך במצולות ים כל חטאותם": כל מה שחשוב לדעת על מנהג התשליך בראש השנה

"מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו... ותשליך במצולות ים כל חטאותם...". הפסוקים האלו הם חלק ממנהג התשליך, שכיום הוא חלק בלתי נפרד מראש השנה. 

האזכור הקדום ביותר הידוע למנהג התשליך מופיע בספר "מנהגים" של רבי יעקב בן משה מולין (מהרי"ל), מגדולי חכמי אשכנז במאה החמש-עשרה. המהרי"ל (בערך 1360-1427), שחי בוורמיזא והיה מנהיג יהודי גרמניה ומחבר ספר מנהגים שהשפיע רבות על יהדות אשכנז, מתאר את המנהג בראש השנה: "הולכים אל הנהר לומר פסוקים ותפילות..." (ספר מהרי"ל, הלכות ראש השנה).

בספרי המנהגים הקדומים מופיעים כמה טעמים למנהג. אחד ההסברים הקדומים קושר אותו לסיפור עקדת יצחק. לפי מדרש המובא במפרשים, כאשר אברהם הלך לעקדה ניסה השטן לעכבו והעמיד לפניו מכשולים, ביניהם מים. וכך בספר "מטה משה" לרבי משה מאט (תלמיד המהרש"ל, המאה השש-עשרה) מובא: "והולכים אל הנהר לזכור זכות עקידה...".

כבר בראשית דרכו עורר המנהג ביקורת. הבעיה המרכזית הייתה המנהג שנהגו חלק מהאנשים להביא לחם ולזרוק אותו למים, כדי שיאכלוהו הדגים. רבנים התנגדו לכך משום חששות הלכתיים שונים: חשש חילול יום טוב, משום שאין מאכילים בעלי חיים שאינם עומדים לאכילה ביום טוב; וכן משום שנראה הדבר כמנהג שיש בו יסודות שאינם מתאימים לעבודת היום.

הרמ"א מביא את מנהג התשליך בהגהותיו לשו"ע: "והולכין אל הנהר לומר פסוקים... והטעם משום שאמרו חז"ל שדגים הם סימן טוב שלא ישלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה כדגים" (רמ"א, אורח חיים תקפ"ג, ב'). אך הרמ"א אינו מתיר זריקת מזון לדגים.

אחד המקומות שבהם קיבל המנהג מעמד מרכזי היה פראג. בספרי מנהגים של יהודי פראג מתואר כיצד היו יוצאים אל הנהר הסמוך לעיר. נהר הוולטאבה, שעבר ליד הרובע היהודי בפראג, הפך לאחד המקומות המוכרים שבהם נערך המנהג.

במאה השש-עשרה הגיע המנהג גם לקהילות איטליה. רבי משה פרובנצאלו, מרבני איטליה בתקופה זו, מתייחס למנהגים של ראש השנה בקהילות איטליה ומזכיר מנהגים שהגיעו מאשכנז.

לארץ ישראל הגיע המנהג דרך הקהילות האשכנזיות. בירושלים של המאה התשע-עשרה התקיים התשליך בעיקר אצל העדה האשכנזית, כאשר היו יוצאים אל מקורות מים בסביבת העיר, ואילו יוצאי ספרד לא נהגו בו. בספרי נוסעים יהודיים מתוארים מנהגי ראש השנה בירושלים העתיקה. אחד המקומות המרכזיים היה בריכת הסולטן, וכן מקומות מים סמוכים לחומות העיר.

כאשר הגיעו יהודי מזרח אירופה לארצות הברית בסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים, הם הביאו איתם את מנהג התשליך. בניו יורק הפכו נהר האיסט ריבר ומקומות אחרים סביב מנהטן למוקדי תשליך עבור קהילות יהודיות.

בעיתונות היהודית האמריקנית של תחילת המאה העשרים מופיעים דיווחים על אלפי יהודים שיצאו בראש השנה אל חופי הנהרות. העיתון The Jewish Daily Forward פרסם לאורך השנים כתבות על מנהגי ראש השנה של יהודי ניו יורק, ובהם תיאורים של התאספות יהודים ליד המים.

בתנועת החסידות קיבל התשליך מעמד מיוחד. הבעל שם טוב ותלמידיו הדגישו את משמעות ההתקרבות לבורא דרך הטבע והבריאה. בחצרות חסידיות רבות הפך התשליך למעמד מרכזי שבו השתתפו האדמו"ר והחסידים. ובחצרות שונות היו מנהגים מיוחדים בענייני תשליך.