הביא את סודות הפיוט מרומא לאשכנז: מי היה רבנו משולם?

בשלהי המאה העשירית ובראשית המאה האחת-עשרה יצאה מאיטליה דמות ששינתה את פני התרבות היהודית הרוחנית באירופה. רבי משולם בן קלונימוס, מהפייטנים הגדולים של תקופת הגאונים, היה תלמיד חכם, פייטן ומנהיג רוחני, שעבר מאיטליה אל מרכזי התורה של אשכנז. סביב דמותו נרקמו מסורות רבות: על חוכמתו יוצאת הדופן, על שליחותו מאיטליה לאשכנז, על קשריו עם גדולי הדור ועל מעמדו כאחד ממניחי היסוד של עולם הפיוט האשכנזי.

רבי משולם בן קלונימוס השתייך למשפחת קלונימוס, אחת המשפחות היהודיות החשובות באיטליה ובאשכנז בראשית ימי הביניים. על פי מסורות מאוחרות, מוצאה של המשפחה היה בארץ ישראל, ומשם עברה לבבל, לאיטליה ולבסוף לאשכנז. בני משפחת קלונימוס היו מרכזיים בהתפתחות מרכז התורה האשכנזי הקדום. צאצאי המשפחה היו בין מייסדי מסורת חסידי אשכנז, וביניהם רבי קלונימוס בן יצחק הזקן ורבי יהודה החסיד.

אך רבי משולם לא נולד באשכנז, אלא באיטליה, בעיר לוקא. כיצד נעשה הנער האיטלקי לאחד מגדולי הדור ובקי בתורת גאוני בבל? רבי שמואל בן דנאן, מחכמי פאס בדור השני שלאחר גירוש ספרד, מספר על מסורת המתארת את הגעתו של משולם הנער ללימוד בישיבת פומבדיתא, ולא בדרך הרגילה. כשהיה רבי משולם בן ארבע עשרה, נחטף מעיר הולדתו על ידי סוחרים, שמכרו אותו למשרת בבבל, שם התגלגל עד שנעשה משרת במטבח הישיבה. בלילות היה הנער החריף מתגנב לחדרו של ראש הישיבה, רב האי גאון, עובר על כתביו וכותב עליהם הגהות, בהתאם לדברי תורה שלמד מאביו. כאשר התגלה הדבר, גילו גאוני בבל כי הנער הצעיר העובד כמשרת הוא חריף ובקי וגדול בתורה, וגם מחזיק במסורות ארץ ישראליות מחכמי איטליה. ראש הישיבה הציע לו את בתו, אך משולם טען כי הופרד מאביו בכוח, ואינו יכול לעשות דבר נגד רצון אביו. חכמי בבל שלחו אותו בכבוד רב לאיטליה, ושם נעשה מחכמי העיר.

הקיסר אוטו הראשון (912–973), קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שהקים ערים חדשות בגרמניה לאורך נהר הריין, ביקש להביא אליו חכמים יהודים מאיטליה, כדי שישפיעו לטובה על הקמת העיר והמסחר. הקיסר הבין שאם יהיו שם חכמים יהודיים, יבואו גם סוחרים יהודיים לחסות בצילם, ואכן כך היה. רבי משולם היה לאבי שושלת קלונימוס באשכנז, ששמה נישא ברעדה על ידי הדורות המאוחרים. רש"י מכנה אותו "רבנו משולם בר"ק גאון".

רבי משולם בן קלונימוס חיבר פיוטים רבים, במיוחד לתפילות הימים הנוראים. שנים עשר פיוטים שלו שרדו, החשוב מכולם הוא סדר העבודה "אמיץ כח כביר ורב אונים", שנאמר עד היום במנהג אשכנז במוסף של יום הכיפורים. בפיוט מופלא זה הוא עובר על סדר העבודה, בגדי הכהן, הפייסות, הכניסה לקודש הקודשים, הקטורת, הדם והווידוי, ובונה מכל אלה רצף פיוטי ארוך. הקטע המעניין ביותר ב"אמיץ כח" מגיע דווקא לאחר שהעבודה מסתיימת. הפייטן עוזב את תיאור הפעולות במקדש, ועובר לתיאור התוצאה. הכהן הגדול יוצא מהקודש, והעולם כולו מקבל את הבשורה שהעבודה התקבלה. רבי משולם מתאר את ישראל ואת הטבע כולו כמי שמגיבים לכך. הוא כותב: "תַּמָּה תְּלַוֶּה צִיר נֶאֱמָן לַבַּיִת / תָּגֵל בְּהִתְבַּשֵּׂר הָשְׁלַג אֹדֶם תּוֹלָע / תַּעְדֶּה יֶשַׁע, תַּעְטֶה מְעִיל צֶדֶק / תָּפִיק צָהֳלָה, תַּבִּיעַ דִּיץ וְחֶדְוָה", בהמשך הוא מתאר את השדות המקבלים את הטל, את האדמה הרוויה ואת אוספי התבואה.

בנוסף חיבר רבי משולם את הקרובה לשחרית יום הכיפורים, הפותחת "אימיך נשאתי חין בערכי" ("קרובה" הוא סוג פיוט שנאמר בחזרת הש"ץ. יש שכינו אותו "קרוב"ץ", ראשי תיבות: קול רינה וישועה באהלי צדיקים). הוא גם חיבר סדר עבודה נוסף, "אשוחח נפלאותיך", שהיה נהוג בימי הביניים בחלק מקהילות אשכנז. בנוסף, חיבר רבי משולם מערכת יוצר גדולה לפסח, "אפיק רנן ושירים", שתי זולתות העוסקות בשעבוד מלכויות ופיוטים נוספים.

הקרובה של רבי משולם, "אימיך נשאתי", מעניינת במיוחד, מפני שמדובר ביצירה גדולה מאוד, שנכתבה לשחרית של יום הכיפורים. הקרובה התקבלה בכל מנהגי אשכנז וצרפת, והיא כוללת עשרות פיוטים מסוגים שונים. רובה הייתה עדיין נדפסת במחזורי יום הכיפורים הגדולים, אף שבמחזורים המודפסים המקובלים כיום הושמטו חלקים רבים, מפני שמנהג אמירת הקרובות התקצר עם הדורות.

אחד החידושים המעניינים המיוחסים לרבי משולם הוא השימוש הנרחב ב"רהיטים". ה"רהיט" הוא פיוט שבנוי משורות קצרות, בדרך כלל על פי סדר האלף בית, ובו מילה או ביטוי החוזרים בכל שורה. במנהג הקדום היה החזן אומר אותם לעיתים בנעימה מהירה, ומכאן כנראה שמם, רהיט – לרוץ, בארמית.

רבי יהודה החסיד, שחי בסוף המאה השתים-עשרה, הכיר את הקרובה של רבי משולם והעיר על אחת משורותיה. בנוסח שהיה לפניו נאמר: "כגדולתך כן בריותיך". רבי יהודה החסיד התקשה בניסוח הזה: כיצד אפשר לומר "כגדולתך כן בריותיך", שהרי יש בכך לכאורה השוואה בין הבריות לבין גדולת הבורא? רבי יהודה החסיד לא מיהר להאשים את רבי משולם. הוא הציע שהנוסח השתבש בהעתקה. לדעתו, ייתכן שרבי משולם כתב במקור "כגדולתך כן בריאתך", כלומר בריאת העולם כולה היא כפי גדולת הבורא, ואילו המעתיקים שינו את המילה.

לצד יצירותיו לימים הנוראים ולפסח, השתמרו גם פיוטים נוספים שלו. "על ישראל אמונתו" הוא אחד מהם, והוא השתלב בקרובה של יום הכיפורים. "ברח דודי אל מכון" הוא פיוט נוסף שלו, שבו הוא מבקש את שיבת השכינה למקדש ומחבר את הבקשה ללשון שיר השירים: "ברח דודי אל מכון לשבתך".

רבי משולם נחשב כבקי בסודות התורה וכנושא מסורות עתיקות יומין מחכמי ארץ ישראל, כאשר כל אלו משוקעים בפיוטיו.

משפחת קלונימוס המשיכה להיות אחת המשפחות החשובות בעולם התורה האשכנזי. ממנה יצאו גדולי חסידי אשכנז, ובראשם רבי יהודה החסיד ורבי אלעזר מוורמייזא, בעל "הרוקח". הפיוטים שנכתבו באיטליה ונישאו לאשכנז הפכו לחלק מהנוסח של קהילות רבות.

אחת הדמויות הקשורות אליו היא רבי שמעון בן יצחק ממגנצא, המכונה "רבי שמעון הגדול", אף הוא מגדולי פייטני אשכנז. השניים פעלו באותה תקופה, והיו חלק מהדור הראשון של הפייטנים האשכנזים. מסורות שונות מספרות על קשרי תורה ביניהם ועל ויכוחים בענייני הלכה ופיוט. רבי שמעון הגדול נחשב למי שהמשיך את מסורת הפיוט שהגיעה מאיטליה, ורבי משולם היה אחד ממקורות ההשראה המרכזיים של עולם זה.