חוק לישראל - פרשת וזאת הברכה, יום שלישי

תורה

(יא) בָּרֵךְ יְהוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן: בָּרֵךְ יְיָ נִכְסוֹהִי וְקוּרְבַּן יְדוֹהִי תְּקַבֵּל בְּרַעֲוָא תְּבַר חַרְצָא דְסָנְאוֹהִי וּדְבֵעֲלֵי דְבָבוֹהִי דְלָא יְקוּמוּן:
(יב) לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְהוָֹה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן: לְבִנְיָמִן אֲמַר רְחִימָא דַיְיָ יִשְׁרֵי לְרָחְצַן עֲלוֹהִי יְהֵי מָגֵן עֲלוֹהִי כָּל יוֹמַיָא וּבְאַרְעֵהּ תִּשְׁרֵי שְׁכִנְתָּא:
שלישי (יג) וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְהוָֹה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת: וּלְיוֹסֵף אֲמַר מְבָרָכָא מִן קֳדָם יְיָ אַרְעֵהּ עָבְדָא מִגְדָנִין מִטַלָא דִשְׁמַיָא מִלְעֵלָא וּמִמַבּוּעֵי עֵינָוָן וּתְהוֹמִין דְנָגְדָן מִמַעֲמַקֵי אַרְעָא מִלְרָע:
(יד) וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים: וְעָבְדָא מִגְדָנִין וַעֲלָלָן מִיבוּל שִׁמְשָׁא וְעָבְדָא מִגְדָנִין מֵרֵישׁ יְרַח בִּירַח:
(טו) וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם: וּמֵרֵיש טוּרַיָא בַכִּירַיָא וּמִטוּב רָמָן דְלָא פָסְקָן:

נביאים - מלכים א - פרק ח

(סד) בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְהוָה כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים: בְּיוֹמָא הַהוּא קַדִּישׁ מַלְכָּא יַת גּוֹ דַּרְתָּא דִי קֳדָם בֵּית מַקְדְּשָׁא דַייָ אֲרֵי עָבַד תַּמָּן יַת עֲלָתָא וְיַת מִנְחָתָא וְיַת תַּרְבֵּי נִכְסַת קוּדְשַׁיָּא אֲרֵי מַדְבְּחָא דִּנְחָשָׁא דִי קֳדָם יְיָ דָּחִיק מִלְּסוֹבָרָא יַת עֲלָתָא וְיַת מִנְחָתָא וְיָת תַּרְבֵּי נִכְסַת קוּדְשַׁיָּא:
(סה) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם: וַעֲבַד שְׁלֹמֹה בְּעִדָּנָא הַהִיא יַת חַגָא וְכָל יִשְּׂרָאֵל עִמֵּהּ קְהָלָא רַב מִמַּעֲלָנָא דַחֲמַת עַד נַחֲלָא דְּמִצְרַיִם קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא שַׁבְעָא יוֹמִין חֲנוּכַּת בֵּיתָא וְשַׁבְעָא יוֹמִין חַגָּא אַרְבַּעַת עֲשַּׂר יוֹמִין:
(סו) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: בִּיוֹמָא תְמִינָאָה שְׁלַח יַת עַמָּא וּבָרִיכוּ יַת מַלְכָּא וַאֲזָלוּ לְקִרְוֵיהוֹן כַּד חָדָן וְשַׁפִּירָא לִבְּהוֹן עַל כָּל טַבְתָא דַּעֲבַד יְיָ לְדָוִד עַבְדֵיהּ וּלְיִשְּׂרָאֵל עָמֵהּ:
ט (א) וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת: וַהֲוָה כַּד שֵׁיצֵי שְׁלֹמֹה לְמִבְנֵי יַת בֵּית מַקְדְּשָׁא דַיָי וְיַת בֵּית מַלְכָּא וְיַת כָּל רְעוּת שְׁלֹמֹה דְאִתְרְעֵי לְמֶעְבָד:
(ב) וַיֵּרָא יְהוָה אֶל שְׁלֹמֹה שֵׁנִית כַּאֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו בְּגִבְעוֹן: וְאִתְגְלֵי יְיָ לִשְׁלֹמֹה תִּנְיָנוּת כְּמָא דְאִתְגְלֵי לֵיהּ בְּגִבְעוֹן:

כתובים - תהילים - פרק עז

(טז) גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה: פְּרַקְתָּא בִגְבוּרַת אֶדְרְעָךְ עַמָךְ בָּנַיָא דְאוֹלִיד יַעֲקֹב וְזָן יוֹסֵף לְעַלְמִין:
(יז) רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת: חֲמוֹן שְׁכִנְתָּךְ בְּגוֹ יַמָא רְתַתּוּן עַמַיָא לְחוֹד אִתְרַגְזוּן תְּהוֹמַיָא:
(יח) זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ: אָחִיתוּ מַיָא עֲנָנֵי שְׁמַיָא קָלִין יַהֲבוּ שְּׁחָקֵי לְחוֹד כִּפֵי גִרְרָךְ אָזְלִין וּמִשְׁתַּלְהֲבִין:
(יט) קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ: קָל אַכְלְיוּתָךְ בְּגַלְגְלָא אִשְׁתְּמַע אַנְהִירוּ בְרָקִין תֵּבֵל רִגְזַת וְאִתְרְגִיפַת אַרְעָא:
(כ) בַּיָּם דַּרְכֶּךָ (ושביליך) וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ: בְּיַמָא דְסוּף אוֹרְחָךְ וְכִבְשָׁךְ בְּמַיִן סַגִיעִין וְרוּשְׁמַת פְּסִיעָתָךְ לָא אִתְיְדַעוּ:

משנה נדרים פרק ג

א. אַרְבָּעה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים, נִדְרֵי זֵרוּזִין, וְנִדְרֵי הֲבַאי, וְנִדְרֵי שְׁגָגוֹת, וְנִדְרֵי אֹנָסִים. נִדְרֵי זֵרוּזִין כֵּיצַד, הָיָה מוֹכֵר חֵפֶץ וְאָמַר קוֹנָם שֶׁאֵינִי פוֹחֵת לְךָ מִן הַסֶלַע, וְהַלָּה אוֹמֵר קוֹנָם שֶׁאֵינִי מוֹסִיף לְךָ עַל הַשֶּׁקֶל, שְׁנֵיהֶן רוֹצִין בִּשְׁלשָׁה דִינָרִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אַף הָרוֹצֶה לְהַדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, אוֹמֵר, כָּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִדּוֹר הוּא בָטֵל, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר:

ברטנורה (א) ארבעה נדרים. כולהו מפרש להו ואזיל: קונם שאני פוחת לך מן הסלע. קונם ככר זה עלי אם אני פוחת לך מן הסלע. והסלע הוא ד' דינרים: על השקל. הוא חצי סלע: שניהם רוצים בשלשה דינרים. ולא היה בלבם לשם נדר, אלא המוכר נדר לזרז הלוקח שיוסיף דמים, וכן הלוקח כדי שיפחות המוכר בדמי המקח, הלכך לא הוי נדר. ואע''ג דדברים שבלב אינם דברים, היכא דמוכחא מלתא כי הכא שכן דרך כל מוכרין ולוקחין לעשות כן, אזלינן בתר דברים שבלב: ר''א בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חבירו כו'. מפרש בגמרא דחסורי מחסרא והכי קתני, הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומסרב בו ומדירו, נדרי זרוזין הוא. והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה, ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל. ויעמוד בראש השנה לאו דוקא אלא ה''ה בכל עת שירצה ולכל זמן שיקבע: ובלבד שיהיה זכור. מן התנאי בשעת הנדר ודעתו על התנאי שיהיה קיים, אז הנדר בטל. אבל אם לא נזכר מן התנאי בשעת הנדר ולא בתוך כדי דבור משעה שנדר, הנדר קיים. ואין צ''ל אם נזכר מן התנאי בשעת הנדר ודעתו שיהיה התנאי בטל והנדר קיים, דפשיטא שהנדר קיים. ומשפטי השבועות והנדרים שוין לדין זה. והלכה כרבי אליעזר בן עיקב:

ב. נִדְרֵי הֲבַאי, אָמַר קוֹנָם אִם לֹא רָאִיתִי בַדֶּרֶךְ הַזֶּה כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, אִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד. נִדְרֵי שְׁגָגוֹת, אִם אָכַלְתִּי וְאִם שָׁתִיתִי וְנִזְכַּר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה, שֶׁאֲנִי אוֹכֵל וְשֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה וְשָׁכַח וְאָכַל וְשָׁתָה, אָמַר קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי שֶׁגָּנְבָה אֶת כִּיסִי וְשֶׁהִכְּתָה אֶת בְּנִי וְנוֹדַע שֶׁלֹּא הִכַּתּוּ וְנוֹדַע שֶׁלֹּא גְנָבַתּוּ, רָאָה אוֹתָן אוֹכְלִים תְּאֵנִים וְאָמַר הֲרֵי עֲלֵיכֶם קָרְבָּן וְנִמְצְאוּ אָבִיו וְאֶחָיו. (וְ) הָיוּ עִמָהֶם אֲחֵרִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הֵן מֻתָּרִין וּמַה שֶּׁעִמָּהֶן אֲסוּרִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרִין:

ברטנורה (ב) נדרי הבאי. גוזמא ושפת יתר, והוא בעצמו יודע שלא היה כך: קונם אם לא ראיתי. קונם עלי ככר זה אם לא ראיתי וכו': נדרי שגגות. אמר קונם עלי ככר זה: אם אכלתי אם שתיתי ונזכר שאכל ושתה. ובשעת הנדר היה סבור שלא אכל ולא שתה, לא הוי נדר: קונם שאיני אוכל לך ואיני שותה, ושכח ואכל ושתה. דבשעה שהנדר חל שהוא בשעת האכילה והשתיה שכח את הנדר, מותר, דילפינן משבועה דכתיב (ויקרא ה) האדם בשבועה, דבעינן שיהיה אדם בשעה שהשבועה חלה עליו, כלומר שיהיה זכור מן השבועה הדין בנדר: קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי. היינו נדרי שגגות, דכיון שנודע שלא גנבה לו נמצא שלא היה נדר: אלו ואלו מותרין. דנדר שהותר מקצתו הותר כולו דאינו רוצה שיחול נדרו אלא כעין שנדר אותו, וכיון שמקצתו היה שוגג נתבטל כולו:

ג. נִדְרֵי אֹנָסִים, הִדִּירוֹ חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְחָלָה הוּא אוֹ שֶׁחָלָה בְנוֹ אוֹ שֶׁעִכְּבוֹ נָהָר, הֲרֵי אִלּוּ נִדְרֵי אֹנָסִין:

ברטנורה (ג) נדרי אונסין. דמעיקרא לא היה בדעתו שיחול הנדר אם יעכבנו אונס, ובכהאי גוונא שהדברים מוכיחים, דברים שבלב הוו דברים:

ד. נוֹדְרִין לֶהָרָגִין וְלֶחָרָמִין וְלַמּוֹכְסִין שֶׁהִיא תְרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ תְּרוּמָה, שֶׁהֵן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בַּכֹּל נוֹדְרִין, חוּץ מִבִּשְׁבוּעָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף בִּשְׁבוּעָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִפְתַּח לוֹ בְנֶדֶר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף יִפְתַּח לוֹ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בַּמֶּה שֶׁהוּא מַדִּירוֹ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ מַדִּירוֹ. כֵּיצַד, אָמְרוּ לוֹ אֱמוֹר קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי וְאָמַר קוֹנָם אִשְׁתִּי וּבָנַי נֶהֱנִין לִי. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת וּבָנָיו אֲסוּרִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרִין:

ברטנורה (ד) להרגין. לסטים שהורגין האדם ונוטלין את ממונו: ולחרמין. גזלנים שאינם הורגים. ולא זו אף זו קתני: ולמוכסין. במוכס העומד מאליו. אבל מוכס שהעמידו המלך, בין מלך ישראל בין מלך גוי ולוקח דבר קצוב בחוק המלכות דינא דמלכותא דינא ואסור לברוח מן המכס וכל שכן שאסור לידור ולישבע לו לשקר: שהן של תרומה. אע''פ שהורגין וגוזלין, אין אוכלין דבר האסור. אי נמי, תרומה לא חשיבא להו מתוך שאינה נאכלת אלא לכהנים טהורים נמכרת בזול הרבה: לא יפתח לו בנדר. אם לא שאל ממנו האנס שידור לא יתחיל הוא בנדר: במה שהוא מדירו. אם שאל ממנו האנס לידור לא ידור לו אלא במה ששאל בלבד, ולא ידור לו בדבר אחר. וכל הני ארבעה נדרים דתנא במתניתין, דין הנדרים והשבועות שוים, ומה שמותר בנדר מותר בשבועה ואין צריכים התרה, חוץ מנדרי זירוזין בלבד שצריכים התרה מדברי סופרים, לפיכך השבועה אסורה בהם:

ה. הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵלּוּ קָרְבָּן אִם אֵינָן נִקְצָצוֹת, טַלִּית זוֹ קָרְבָּן אִם אֵינָה נִשְׂרֶפֶת, יֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן. הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵלּוּ קָרְבָּן עַד שֶׁיִּקָּצְצוּ, טַלִּית זוֹ קָרְבָּן עַד שֶׁתִּשָּׂרֵף, אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן:

ברטנורה (ה) הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות. ראה רוח סערה באה וירא שמא יקצצו נטיעותיו ואמר הרי אלו קרבן אם אינן נקצצות. או שראה דליקה נפלה בעיר וירא על טליתו שמא תשרף ואומר הרי זו קרבן אם לא תשרף: יש להם פדיון. כשאר הקדשות, ויפדו ויקנה בדמיהן קרבן. דכיון דלא אמר הרי הן עלי כקרבן לאו למיסרינהו עליה כקרבן איכוין אלא שיהיו לקנות בדמיהן קרבן: אין להם פדיון. אלא המעות נתפסין בקדושה והנטיעות חוזרות להיות קדושות, דכיון דאמר עד שיקצצו, הכי קאמר, לכשאפדם יחזרו ויקדשו עד שיקצצו:

ו. הַנּוֹדֵר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם, מֻתָּר בְּיוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה. מִיּוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה, אָסוּר בְּיוֹרְדֵי הַיָּם, שֶׁיּוֹרְדֵי הַיָּם בִּכְלָל יוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה. לֹא כָאֵלּוּ שֶׁהוֹלְכִין מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ, אֶלָּא בְמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְפָרֵשׁ:

ברטנורה (ו) מותר ביושבי יבשה. שאין דרכם לרדת בים: בכלל יושבי יבשה. שסופם לרדת ולישב ביבשה: לא כאלו ההולכים מעכו ליפו. אית דמפרשי לה הכי, הא דתנן ברישא דמתניתין הנודר מיורדי הים מותר ביושבי יבשה דמשמע הא ביורדי הים אסור, לא כאלו שהולכים מעכו ליפו, שהנודר מיורדי הים אינו אסור בהם, דמשום דרך מועט כזה לא מקרו יורדי הים. ואית דמפרשי, לא כאלו ההולכים מעכו ליפו בלבד דבכלל יורדי הים הם ליאסר וגם יושבי יבשה מקרו, אלא אף במי שדרכו לפרש, לפי שסופו לירד ליבשה:

ז. הַנּוֹדֵר מֵרוֹאֵי הַחַמָּה, אָסוּר אַף בַּסוּמִין, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְמִי שֶׁהַחַמָּה רוֹאָה אוֹתוֹ:

ברטנורה (ז) מי שהחמה רואה אותו. מדלא קאמר מן הרואים: אסור בקרחים ובבעלי השיבות. מדלא קאמר בבעלי השער: שאין נקראים שחורי הראש אלא אנשים. לפי שהאנשים פעמים מכסים ראשם ופעמים מגלים ומשחרות ראשם ניכר שהם אנשים, אבל נשים לעולם הולכות וראשם מכוסה. והקטנים בין זכרים בין נקבות הולכין בגילוי הראש ואינם ניכרים בין זכר לנקבה, ומשום הכי לא אקרו שחורי הראש אלא האנשים הגדולים:

ח. הַנּוֹדֵר מִשְּׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ, אָסוּר בַּקֵּרְחִין וּבְבַעֲלֵי שֵׂיבוֹת, וּמֻתָּר בַּנָּשִׁים וּבַקְּטַנִּים, שֶׁאֵין נִקְרָאִין שְׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ אֶלָּא אֲנָשִׁים:

ט. הַנּוֹדֵר מִן הַיִּלּוֹדִים, מֻתָּר בַּנּוֹלָדִים. מִן הַנּוֹלָדִים, אָסוּר בַּיִּלּוֹדִים. רַבִּי מֵאִיר מַתִּיר אַף בַּיִּלּוֹדִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא בְמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְהוֹלִיד:

ברטנורה (ט) מן הילודים. משמע שנולדו כבר: מן הנולדים. משמע העתידין להוולד: מן הנולדים רבי מאיר מתיר אף בילודים. בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני, מן הנולדים אסור בילודים, ר''מ אומר אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים, כי היכי דהנודר מן הילודים מותר בנולדים: אלא ממי שדרכו להוליד. כגון אדם ובהמה, לאפוקי עופות ודגים שאין מולידים אלא מטילים ביצים:

י. הַנּוֹדֵר מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבָּת, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים. מֵאוֹכְלֵי שׁוּם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים. מֵעוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בַּכּוּתִים:

ברטנורה (י) מאוכלי שום. אחד מעשר תקנות שתיקן עזרא שיהיו אוכלים שום לילי שבת, מפני שמרבה הזרע וליל שבת הוא זמן עונה של תלמידי חכמים: ומותר בכותים. שאינן עולים לרגל. ואע''ג דמדאורייתא הוא, מפני שהם שונאים ירושלים ובחרו להם הר גריזים:

יא. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִבְנֵי נֹחַ, מֻתָּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְזְרַע אַבְרָהָם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְיִשְׂרָאֵל, לוֹקֵחַ בְּיוֹתֵר וּמוֹכֵר בְּפָחוֹת. שֶׁיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנִין לִי, לוֹקֵחַ בְּפָחוֹת וּמוֹכֵר בְּיוֹתֵר אִם שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָהֶן וְהֵן לִי, יַהֲנֶה לַנָּכְרִים. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָעֲרֵלִים, מֻתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּמוּלֵי הָאֻמּוֹת. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לַמוּלִים, אָסוּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּמוּלֵי הָאֻמּוֹת, שֶׁאֵין הָעָרְלָה קְרוּיָה אֶלָּא לְשֵׁם הַגּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט) כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב, וְאוֹמֵר (שמואל א. יז) וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, וְאוֹמֵר (שמואל ב. א) פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, מְאוּסָה הָעָרְלָה שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָהּ הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁנִּכְרְתוּ עָלֶיהָ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת הַחֲמוּרָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁלֹּא נִתְלָה לוֹ לְמֹשֶּה הַצַדִּיק עָלֶיהָ מְלֹא שָׁעָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים. רַבִּי אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נִקְרָא שָׁלֵם, עַד שֶׁמָּל, שֶׁנֱּאֱמַר (בראשית יז), הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. דָּבָר אַחֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא הִיא, לֹא בָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג), כֹּה אָמַר יְיָ אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי:

ברטנורה (יא) מותר בישראל. שיצאו מכלל בני נח: ואסור באומות העולם. ואפילו באותם שהם מזרע אברהם: אסור בישראל. וגרים נמי בכלל זרע אברהם נינהו, דכתיב (בראשית י''ז) כי אב המון גוים נתתיך: ומותר באומות העולם. ואפילו באותם שהם מזרע אברהם, דלא אקרו זרע אברהם אלא בני יעקב בלבד, דכתיב (שם כ''א) כי ביצחק יקרא לך זרע, ביצחק ולא כל יצחק: שאיני נהנה לישראל. משל ישראל: שאין ישראל נהנים לי. משלי: ומוכר ביותר אם שומעין לו. גרסינן. כלומר ימכור הדבר ביותר מכדי שויו אם ירצה חבירו לשמוע לו, ולקנות ממנו החפץ ביותר ממה ששוה: לערלים. דעתו על מי שאינו מאמין בברית מילה: למולים. המאמינים בברית מילה: מותר בערלי ישראל. כגון מי שמתו אחיו מחמת מילה: ואסור במולי אומות. כגון ערבי מהול וגבעוני מהול: שלש עשרה בריתות. נאמרו בפרשת מילה שנאמרה לאברהם: שהיא דוחה את השבת. דכתיב (ויקרא יב) וביום השמיני ימול בשר ערלתו, ואפילו בשבת: שהיא דוחה את הנגעים. דדרשינן ימול, ואפילו במקום בהרת, ואין כאן משום קוצץ בהרתו שהוא בלאו דהשמר בנגע הצרעת (דברים כ''ד):

גמרא נדרים דף לב ע''א

וּפְלִיגָא דְּרִבִּי אֱלִעָזָר דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר גְּדוֹלָה תּוֹרָה שֶׁאִלְמָלֵא תּוֹרָה לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג) אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. אָמַר רִבִּי אֲבָהוּ אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מִפְּנֵי מָה נֶעֱנָשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ וְנִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנָיו בְּמִצְרַיִם מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָיא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד) וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר מִפְּנֵי שֶׁהִפְרִיז עַל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (שם טו) בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁהִפְרִישׁ בְּנֵי אָדָם מִלְּהִכָּנֵס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (שם יד) תֵּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכוּשׁ קַח לָךְ. וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ. רַב אָמַר שֶׁהוֹרִיקָן בַּתּוֹרָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר שֶׁהוֹרִיקָן בַּזָּהָב. שְׁמוֹנָה עָשָׂר וּשְׁלש מֵאוֹת אָמַר רִבִּי אָמֵי בַּר אַבָּא אֱלִיעֶזֶר כְּנֶגֶד כֻּלָּם. אִיכָּא דַּאֲמָרֵי אֱלִיעֶזֶר הוּא דְּחוּשְׁבְּנֵיהּ הָכִי הֲוֵי. אָמַר רִבִּי אָמֵי בַּר אַבָּא: בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקוֹלִי. חוּשְׁבְּנֵיהּ מֵאָה וְשַׁבְעִין וּתְרֵין. וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא: הַשָּׂטָן בְּחוּשְׁבָּנֵהּ תְּלַת מֵאָה וְשִׁתִּין וְאַרְבָּעָה. וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא: כְּתִיב אַבְרָם וּכְתִיב אַבְרָהָם. בִּתְחִלָּה הִמְלִיכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל רמ''ג אֵיבָרִים וּלְבַסּוֹף הִמְלִיכוֹ עַל רְמַ''ח אֵיבָרִים וְאֵלּוּ הֵן: שְׁתֵּי עֵינַיִם וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה. וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא מַאי דִּכְתִיב (קהלת ט) עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים וְגוֹ'. עִיר קְטַנָּה זֶה הַגּוּף. וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעַט, אֵלּוּ אֵיבָרִים. וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אוֹתָהּ, זֶה יֵצֶר הָרָע. וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים וַחֲרָמִים, אֵלּוּ עֲוֹנוֹת. וּמָצָא בָּהּ אִישׁ מִסְכֵּן וְחָכָם, זֶה יֵצֶר טוֹב. וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ, זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא דְּבִשְׁעַת יֵצֶר הָרָע לֵית דְּמִדְכַּר לֵהּ לְיֵצֶר טוֹב (שם ז) וְהַחָכְמָה תָּעוֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים שְׁתֵּי עֵינַיִם וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם וּשְׁתֵּי יָדַיִם וּשְׁתֵּי רַגְלַיִם וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה וּפֶה. אָמַר רִבִּי זְכַרְיָה מִשּׁוּם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹצִיא כְּהֻנָּה מִשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד) וְהוּא כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. כֵּיוָן שֶׁהִקְדִּים בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְבִרְכַּת הַמָּקוֹם הוֹצִיאָהּ מֵאַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: וְכִי מַקְדִּימִין בִּרְכַּת עֶבֶד לְבִרְכַּת קוֹנוֹ. מִיָּד נִתְּנָה לְאַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קי) נְאֻם ה' לַאֲדוֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אוֹיְבֶיךָ הֲדוֹם לְרַגְלֶיךָ. וּבַתְרֵיהּ כְּתִיב: נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק עַל דִּבּוּרוֹ שֶׁל מַלְכִּי צֶדֶק וְהַיְנוּ דִּכְתִיב וְהוּא כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. הוּא כֹּהֵן וְאֵין זַרְעוֹ כֹּהֵן:

רש''י הפריז. מתגדל: הוריקן בתורה. הוריק להם דברי תורה:

זוהר אמור דף קג ע''ב

רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר (ירמיה ב) כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרָיִךְ וְגוֹ'. הַאי קְרָא עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְמָר בְּשַׁעְתָּא דַּהֲוָת אָזְלָא בְּמַדְבְּרָא עִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד דָּא עֲנָנָא דְּאַהֲרֹן דְּנָטְלָא בְּחָמֵשׁ אָחֳרָנִין דְּאִתְקַשְּׁרוּ עֲלָךְ וּנְהִירוּ עֲלָךְ. אַהֲבַת כְּלוּלוֹתָיִךְ דְּאִשְׁתַּכְלְלוּ לָךְ (ס''א וְכֻלְּהוּ אִשְׁתַּכְלְלוּ בָּךְ) וְאַעֲטְרוּ לָךְ וְאַתְקִּינוּ לָךְ כְּכַלָּה דְּתַעְדֵּי תַּכְשִׁיטָאָה. וְכָל כָּךְ לָמָּה. בְּגִין לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה תָּא חֲזֵי בְּשַׁעְתָּא דְּבַר נַשׁ יָתִיב בְּמָדוֹרָא דָּא צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא שְׁכִינְתָּא פַּרְסָא גַּדְּפָאָה עֲלֵיהּ מִלְּעֵילָא וְאַבְרָהָם וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקַיָּא אָחֳרָנִין שַׁוְיָן מָדוֹרֵיהוֹן עִמֵּיהּ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב בַּסֻכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. שִׁבְעַת יָמִים כְּתִיב וְלָא בְּשִׁבְעַת הַיָּמִים. כְּגַוְנָא דָּא כְּתִיב (שמות לא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְגוֹ'. וּבָעֵי בַּר נַשׁ לְמֶחֱדֵי בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא בְּאַנְפִּין נְהִירִין בְּאוּשְׁפִּיזִין אִלֵּין דְּשַׁרְיָן עִמֵּיהּ. וְאָמַר רַבִּי אַבָּא כְּתִיב בַּסֻכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים וּלְבָתַר יֵשְׁבוּ בַסֻכֹּת בְּקַדְּמִיתָא תֵּשְׁבוּ וּלְבָתַר יֵשְׁבוּ. אֶלָּא קַדְּמָאָה לְאוּשְׁפִּיזֵי תִּנְיָנָא לִבְנֵי עָלְמָא. קַדְּמָאָה לְאוּשְׁפִּיזֵי כִּי הָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא כַּד הֲוָה עַיִּל לַסֻכָּה הֲוָה חָדֵי וְקָאִים עַל פִּתְחָא דְּסֻכָּה מִלְּגָאו וְאָמַר נְזַמֵּן לְאוּשְׁפִּיזִין מְסַדֵּר (נ''א נְסַדֵּר) פְּתוֹרָא וְקָאִים עַל רַגְלוֹהִי וּמְבָרֵךְ וְאוֹמֵר בַּסֻכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזִין עִלָּאִין תִּיבוּ תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזֵי מְהֵימָנוּתָא תִּיבוּ אָרִים (ס''א אִסְחֵי) יְדוֹי וְחָדֵי וְאָמַר זַכָּאָה חוּלְקָנָא וְזַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב (דברים לב) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ וְגוֹמֵר וַהֲוָה יָתִיב תִּנְיָנָא לִבְנֵי עָלְמָא דְּמַאן דְּאִית לֵיהּ חוּלָקָא בְּעַמָּא וּבְאַרְעָא קַדִּישָׁא יָתִיב בְּצִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא לְקִבְלָא אוּשְׁפִּיזִין לְמֶחֱדֵי בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי וּבָעִי לְמֶחֱדֵי לְמִסְכְּנֵי מַאי טַעֲמָא בְּגִין דְּחוּלָקָא דְּאִנּוּן אוּשְׁפִּיזִין דְּזַמִּין דְּמִסְכְּנֵי הוּא:

תרגום הזוהר
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ וְגוֹ'. מִקְרָא זֶה נֶאֱמַר עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד, זֶהוּ עָנָן שֶׁל אַהֲרֹן, שֶׁנָּסַע בְּחָמֵשׁ עֲנָנִים אֲחֵרִים, שֶׁנִּתְקַשְּׁרוּ עָלֶיךְ וְהֵאִירוּ עָלֶיךְ. אַהֲבַת כְּלוּלוֹתָיִךְ, שֶׁאֵלּוּ הָעֲנָנִים שֶׁכָּלְלוּ אוֹתָךְ, וְהֶעֱטִירוּ אוֹתָךְ וְהִתְקִינוּ אוֹתָךְ כְּכַלָּה תַּעְדֶּה כֵּלֶיהָ. וְכָל כָּךְ לָמָּה. הוּא מִשּׁוּם לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יוֹשֵׁב בַּמָּדוֹר הַזֶּה, בַּסֻּכָּה, שֶׁהוּא צֵל הָאֱמוּנָה, הַשְּׁכִינָה פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפֶיהָ עָלָיו מִלְּמַעְלָה, וְאַבְרָהָם וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקִים אֲחֵרִים עוֹשִׂים מִשְׁכָּנָם עִמּוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּא, אַבְרָהָם וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקִים, וְדָוִד הַמֶּלֶךְ, עוֹשִׂים מִשְׁכָּנָם עִמּוֹ. זֶ''שׁ, בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. שִׁבְעַת יָמִים כָּתוּב וְלֹא בְּשִׁבְעַת יָמִים, כְּעֵין זֶה כָּתוּב, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְגוֹ'. וְצָרִיךְ הָאָדָם לִשְׂמֹחַ בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּפָנִים שְׂמֵחִים בְּאֵלּוּ הָאוֹרְחִים, חג''ת נהי''מ הַשּׁוֹרִים עִמּוֹ. וְאָמַר רַבִּי אַבָּא: כָּתוּב, בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, וְאַחַר כָּךְ יֵשְׁבוּ בַּסֻּכּוֹת, בַּתְּחִלָּה אוֹמֵר תֵּשְׁבוּ וְאַחַר כָּךְ יֵשְׁבוּ. אֶלָּא הָרִאשׁוֹן, הוּא לְהָאוֹרְחִים, תֵּשְׁבוּ. וְהַשֵּׁנִי הוּא לִבְנֵי הָעוֹלָם, יֵשְׁבוּ. הָרִאשׁוֹן הוּא לְהָאוֹרְחִים, כְּמוֹ רַב הַמְּנוּנָא סָבָא, כְּשֶׁנִּכְנָס לַסֻּכָּה, הָיָה שָׂמֵחַ וְעוֹמֵד עַל פֶּתַח הַסֻּכָּה מִבִּפְנִים, וְאָמַר, נְזַמֵּן אֶת הָאוֹרְחִים. וְעָרַךְ הַשֻּׁלְחָן, וְעָמַד עַל רַגְלָיו, וּמְבָרֵךְ לֵישֶׁב בַּסֻּכָּה, וְאוֹמֵר, בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. שְׁבוּ אוֹרְחִים הָעֶלְיוֹנִים, שְׁבוּ. שְׁבוּ אוֹרְחֵי הָאֱמוּנָה, שְׁבוּ. וְהֵרִים יָדָיו וְשָׂמַח וְאָמַר, אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּתוּב, כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ וְגוֹ'. וְהָיָה יוֹשֵׁב. הַשֵּׁנִי, שֶׁהוּא לִבְנֵי הָעוֹלָם. הַיְנוּ כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעָם וּבָאָרֶץ הַקָּדוֹשׁ, יוֹשֵׁב בְּצֵל הָאֱמוּנָה לְקַבֵּל הָאוֹרְחִים, לִשְׂמֹחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וּצְרִיכִים לְשַׂמֵּחַ אֶת הָעֲנִיִּים. מַהוּ הַטַּעַם. הוּא מִשּׁוּם שֶׁחֶלְקָם שֶׁל אֵלּוּ הָאוֹרְחִים שֶׁהִזְמִין לִסְעֻדָּתוֹ, שַׁיָּךְ לַעֲנִיִּים.

הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות ברכות פרק ז

א. אֵין מַנִּיחִין בָּשָׂר חַי עַל הַפַּת. וְאֵין מַעֲבִירִין כּוֹס מָלֵא עַל הַפַּת וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּעָרָה בְּפַת. וְאֵין זוֹרְקִין אֶת הַפַּת. וְלֹא אֶת הַחֲתִיכוֹת וְלֹא הָאוֹכָלִין שֶׁאֵין לָהֶן קְלִיפִין. כְּגוֹן תּוּתִים וַעֲנָבִים וּתְאֵנִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִמְאָסִין. וּמֻתָּר לִמְשֹׁךְ אֶת הַיַּיִן בְּצִנּוֹרוֹת בְּבָתֵּי חֲתָנִים וְזוֹרְקִין לִפְנֵיהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים בִּימוֹת הַחַמָּה אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי שֶׁנִּמְאָסִין וְאֵין נוֹטְלִין יְדֵיהֶן בְּיַיִן בֵּין חַי בֵּין מָזוּג וְכֵן אֵין מַפְסִידִין שְׁאָר אוֹכְלִין וּמַשְׁקִין דֶּרֶךְ בִּזּוּי וּבְעִיטָה: ב. אָסוּר לְאוֹרְחִים לִטֹּל כְּלוּם מִמַּה שֶּׁלִּפְנֵיהֶם וְלִתֵּן בְּיַד בְּנוֹ אוֹ בִּתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת שֶׁמָּא יִתְבַּיֵּשׁ בַּעַל הַסְּעֻדָּה שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁהֵבִיא לִפְנֵיהֶם וְנִמְצְאוּ הַקְּטַנִּים נוֹטְלִים אוֹתָם וְהוֹלְכִים. לֹא יִשְׁלַח אָדָם לַחֲבֵרוֹ חָבִית יַיִן וְשֶׁמֶן צָף עַל פִּיהָ שִׁמֶּא יִשְׁלַח לוֹ אָדָם חָבִית שֶׁכֻּלָּהּ יַיִן וְיִדְמֶה שֶׁהוּא שֶׁמֶן וְשֶׁמֶן הוּא שֶׁעַל פָּנֶיהָ בִּלְבַד וִיזַמֵּן אוֹרְחִים וְיִתְבַּיֵּשׁ וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ הַמְבִיאִים לִידֵי בּוּשָׁה לְבַעֲלֵי הַסְּעֻדָּה אֲסוּרִים:

מוסר
משערי תשובה לרבינו יונה דף ל''ב ע''ד

בַּעַל הַלָּשׁוֹן תְּשׁוּבָתוֹ קָשָׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר לִמַּד לְשׁוֹנוֹ דְּבַר שֶׁקֶר וּפִיו שָׁלֻחַ בְּרָעָה וּמֵרֹב הַהֶרְגֵּל אֵינֶנּוּ שַׁלִּיט בְּרוּחוֹ. וּכְאִלּוּ לְשׁוֹנוֹ גָּרַם הַמַּחֲשָׁבָה כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נב) הַוּוֹת תַּחְשׁוֹב לְשׁוֹנֶךָ. וְנֶאֱמַר (קהלת י) שִׂפְתֵי כְסִילִים תְּבַלְּעֶנוּ וְנֶאֱמַר (משלי יא) פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ מְחִתָּה לְשׁוֹן יִרְאָה וּמָגוֹר רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי הַכְּסִיל יָרֵא וְיָגֹר מִזַּעַם לְשׁוֹנוֹ פֶּן יִוָּקֵשׁ בּוֹ כַּאֲשֶׁר יָרֵא מֵאוֹיְבוֹ כִּי אֵין שְׂפָתָיו בִּרְשׁוּתוֹ. גַּם חֶטְאוֹ נָקֵל בְּעֵינָיו כִּי יֹאמַר אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם הוּא וְלֹא פָּנָה אֶל נְזָקָיו הָרַבִּים עַל כֵּן לֹא יָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְאִם שׁוֹב יָשׁוּב אֵין תְּשׁוּבָתוֹ שְׁלֵמָה כִּי לֹא יַכִּיר גֹּדֶל חֶטְאוֹ כִּי הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמָה לְהִנָּקוֹת מִפֶּשַׁע רַב כִּי יָקֵד יָקוֹד הַיָּגוֹן בְּנַפְשׁוֹ כִּיקוֹד אֵשׁ וְאָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כא) זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן פֵּרוּשׁ הַלֵּץ אֲשֶׁר גָּבַר זְדוֹנוֹ לְהַכּוֹת בִּלְשׁוֹנוֹ בְּגַאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ וְעֶבְרָתוֹ וַחֲרוֹנוֹ אַל תֹּאמַר כִּי בִּלְשׁוֹנוֹ לְבַד יַכֶּה וְלֹא בְּמַעֲשֶׂה כִּי יָדוֹעַ תֵּדַע כִּי הוּא עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי אִם לֹא יוּכַל לְהַכּוֹת אֶת אוֹיְבָיו בִּלְשׁוֹנוֹ וְיוּכַל הַכּוֹת בּוֹ בְּמַעֲשֶׂה יַכֶּה בְּעָבְרָה וְלֹא יַחֲמֹל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן דּוֹאֵג כִּי כַּאֲשֶׁר צִוָּה שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּכֹּהֲנִים וַיִּמָּאֲנוּ אֲנָשָׁיו לְהַכּוֹתָם אָמַר לְדוֹאֵג אַתָּה הִכִּיתָ בַלָּשׁוֹן, אַתָּה תַּכֶּה בַּחֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר (ש''א כב) סוֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים: