"מי בכלל שאל אותי?": כלים מעשיים מהיהדות שיעזרו לך לא להישבר בעת ניסיון

כשהבן שלי אובחן עם אוטיזם, אמרו לי: "הוא נשמה גבוהה". כשהבת שלי אובחנה עם אוטיזם, אמרו לי: "עכשיו את מנוסה, זה יהיה קל יותר". כשבת הזקונים שלי אובחנה עם אוטיזם, אמרו לי: "את לא מקבלת ניסיון שאת לא יכולה לעמוד בו".

ואני רק שאלתי - מי? מי אמר שאני יכולה לעמוד בו? מי בכלל שאל אותי? הרי לא ביקשתי את זה. בשכל אני מאמינה בכל המשפטים שאנשים אומרים בשביל לנחם: "הכל לטובה", "הכל לפי תוכנית אלוקית" ו"השם לא היה נותן לך יותר ממה שאת יכולה לשאת". כולם יפים ונחמדים, בתיאוריה. הרבה יותר קשה ליישם אותם בזמן אמת.

הניסיון הזה, שהייתי אמורה לעמוד בו, גרם לי להתחיל לשאול שאלות. לא הבנתי למה בורא עולם, שמכיר אותי הכי טוב, קבע שאני מסוגלת להתמודד עם שלושה ילדים על הרצף האוטיסטי. אני לא חזקה מספיק, לא קשוחה מספיק, ובטח שלא אמיצה מספיק. אז למה?

וככה זה בחיים של כולנו. יש רגעים שבהם אנחנו מרגישות שהעולם כפי שאנחנו מכירות - קורס. קיבלנו אבחנה רפואית קשה, אנחנו חוות משבר בזוגיות, הפרנסה מגיעה בקושי רב, הילד מאתגר אותנו או שאיבדנו מישהו קרוב לליבנו. השאלה הראשונה שאנחנו שואלות את עצמנו זה: "איך אני אמורה לעמוד בזה?".

אמרו לי: "את לא מקבלת ניסיון שאת לא יכולה לעמוד בו"

והנה, דווקא ברגעים הכי חשוכים, יש משפט שאמור להאיר לנו את הדרך: "הקב"ה אינו מעמיד אדם בניסיון שהוא אינו מסוגל לעמוד בו". זה נשמע כמו משפט השראה קלאסי, כזה שאומרים לאחרים ולא לעצמנו. אבל עלינו להבין שבורא עולם, מי שברא אותנו ומכיר אותנו יותר טוב משאנחנו מכירות את עצמנו, באמת מאמין שאנחנו יכולות לעבור את הניסיון הזה. או במילים אחרות: זה אמור להיות קטן עלינו. השאלה היא איך מרגישים את זה, כשבפועל זה לא מרגיש קטן בכלל.

גם נר קטן יכול להאיר את החושך

מהו המקור של המשפט?

חז"ל התייחסו לרעיון הזה במקומות שונים. אחד הביטויים הידועים לכך הוא "לפום גמלא שיחנא" שפירושו המילולי הוא "לפי הגמל – המשא". כלומר, המטען שמעמיסים על הגמל מותאם ליכולת הנשיאה שלו; גמל חזק וגדול נושא משא כבד יותר, וחמור נושא משא קל יותר, בהתאם ליכולתו. כך גם ביחס לאדם. הבורא, שהוא זה שברא את נפשנו ויודע בדיוק מהם גבולות הכוח שלנו, אינו מטיל עלינו נטל שאין בנו את היכולת הפנימית לשאת אותו.

זהו רעיון שמלווה גם דמויות מרכזיות בתורה. שרה אמנו, רחל אמנו, חנה – כל אחת מהן עברה ניסיונות עמוקים של געגוע, אובדן וציפייה ארוכה, ודווקא מתוך הניסיון הזה צמחה גדולתן. לא במקרה נשים אלו הפכו לדוגמה ולמופת עבור נשות ישראל לדורות.

מקור מפתיע נוסף עולה דווקא מסיפורו של פרעה. במעמד הסנה, ה' מצווה את משה לבקש מפרעה לשחרר את בני ישראל לשלושה ימים בלבד. פרעה אכן הבין שמדובר בשחרור זמני, ורק לאחר יציאת מצרים, כשבני ישראל אינם שבים, התברר לו שרומה. עולה השאלה: הכיצד ציווה הקב"ה, שחותמו אמת, למסור לפרעה מצג לא מלא?

ה"אלשיך הקדוש" מסביר כי אילו נדרש פרעה לשחרר את העם לחלוטין ומיד, זו הייתה דרישה שהוא כלל לא מסוגל לעמוד בה. ויתור מוחלט על שישים ריבוא עבדים היה מעבר ליכולתו ולמידותיו. במצב כזה, סירובו לא היה יכול להצדיק עונש, שהרי אי אפשר להעניש על אי-עמידה בדרישה בלתי אפשרית מלכתחילה. לכן ביקש ממנו הקב"ה בקשה מצומצמת וסבירה, שהיה ביכולתו של פרעה לעמוד בה – שחרור לשלושה ימים בלבד. וכשפרעה, מתוך רוע לב, סירב גם לבקשה המצומצמת הזו, הגיעה התגובה האלוקית של עשרת המכות.

אם אפילו לפרעה הרשע לא הציב הקב"ה דרישה שהוא לא מסוגל לעמוד בה, קל וחומר ביחס אלינו, בניו ובנותיו האהובים.

אף אחד לא אמר שזה יהיה קל

אם כן, ה' לא נותן לך ניסיון שלא תוכלי לעמוד בו, אבל אף אחד לא הבטיח שהניסיון יהיה קל או נעים. לפעמים הניסיון כואב מאוד, נמשך זמן רב, ומלווה בדמעות ובלילות ללא שינה. אבל גם בתוך כל הצער, חשוב שתזכרי שבתוך תוכך, גם אם את לא מרגישה את זה כרגע, קיים הכוח הנפשי, הרוחני והפנימי להתמודד. הניסיון לא נשלח כדי לשבור אותך, אלא מתוך ידיעה עמוקה שאת מסוגלת לצמוח ממנו.

זה דומה למאמן כושר טוב, שלעולם לא יעמיס על מתאמן משקל שיפצע אותו, אבל בהחלט יעמיס עליו משקל שיאתגר אותו ויחזק אותו. הבורא, מכיר אותנו טוב הרבה יותר מכל מאמן. הוא יודע בדיוק היכן הגבולות שלנו, ומעולם לא חוצה אותן.

הדרך לא תמיד ישרה, אבל היא תמיד מובילה קדימה

איך זוכרים את זה ברגע האמת?

בזמן משבר, קשה מאוד לזכור את המשפט הזה וליישם אותו באופן מעשי. לכן חשוב לתרגם את העיקרון הזה לכלים מעשיים:

מבט לאחור

ברוב המקרים, כשאנחנו מסתכלות לאחור על ניסיונות עבר, אנחנו מגלות שהתמודדנו איתם. לפעמים לא בצורה מושלמת, לפעמים תוך כדי נפילות ולפעמים בבכי, אבל תמיד עברנו אותם. ברגעי משבר, קחי את הזיכרון הזה כעוגן והאמיני שאין משהו שלא עמדת בו.

את לא לבד בניסיון

חלק מהכוח שניתן לנו כולל גם משפחה, חברות, קהילה, ולעיתים גם אנשי מקצוע. הכוח הפנימי שניתן לנו לא פוסל פנייה לעזרה. את לא צריכה להתמודד עם הקושי לבד, ובטח שלא להתבייש לבקש סיוע מאחרים.

תפילה

פנייה לבורא בשעת צרה היא עצמה חלק מהכלים שניתנו לנו להתמודד. תפילה היא לא רק בקשה לישועה, אלא דרך לפרוק את הכאב, להביע אותו במילים, ולהזכיר לעצמנו שאנחנו לא לבד מול הניסיון. חנה, שהתפללה שנים ארוכות מתוך צער עמוק על עקרותה, היא דוגמה מובהקת לכך. היא לא קיבלה תשובה מיידית, אך דווקא בתפילתה האישית, היא מצאה את הכוח להמשיך לקוות ולא להישבר.

תני לזה זמן

לפעמים הכוח הפנימי לא מתגלה מיד ברגע הראשון, אלא מתפתח בהדרגה, ככל שמתמודדים עם הניסיון. בהתחלה נדמה שהעולם קורס, אבל אחר כך הכל נהיה קל יותר. לנפש שלנו יש כוח הסתגלות מדהים.

הגל מכה בכל עוצמתו – והסלע נשאר במקומו

האמיני בעצמך, ובבורא שיצר אותך

המשפט "לא ניתן לך ניסיון שלא תוכלי לעמוד בו" הוא בעצם הזמנה לאמון: אמון בבורא, שיודע בדיוק מה מוטל עלייך ולמה את מסוגלת, ואמון בעצמך, בכוחות שטרם גילית שקיימים בך.

קל לתת לתחושת חוסר האונים להשתלט עלינו כשהקרקע מתחתינו נשמטת. אבל נסי להזכיר לעצמך בפעם הבאה שאת עומדת מול ניסיון, שאם הוא הגיע אליך - סימן שיש בך את הכוחות להתמודד איתו. אולי לא לבד, אולי בעזרת אחרים, אולי באמצעות תפילה, אולי עם כל הדמעות בעולם. אבל בסופו של דבר, את תעברי את זה. כפי שעברת עד היום. הבורא מאמין בך, הגיע זמן שתאמיני בעצמך.

נקודת אור

"גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי" (תהלים כ"ג, ד'). האמיני בביטחון מלא בה', גם בזמנים החשוכים והמפחידים ביותר. יש מי ששומר עליך, ויש לך אותך.