אתה לומד כדי להיות מקצועי? ומה עם להיות יהודי מקצועי?

כולם מכירים את הילד שאמור להגשים את חלום אמו או אביו. אם אבא חלם להיות רופא ולא הגשים את משאלתו, הוא ינסה, גם לא במודע, לכוון את בנו ללמוד את המקצוע, ובכך יחוש שהנה הגשים את עצמו. באותה מידה, אם אמא מאיזושהי סיבה לא הצליחה בלימודיה, ובמקביל חלמה להיות עורכת דין, היא לבטח תכוון את בתה או בנה במרץ רב ללימוד משפטים, כדי שיגשימו את חלום ההצלחה.

היום מבינים שאי אפשר לכפות ילד להגשים את חלום הוריו, בפרט כשהוא חולם על תמונת עתיד אחרת בתכלית. מה שכן הורים עושים, ובצדק, הוא להלחיץ את בנם או בתם להתמקצע. אם הם נמשכים לרפואה – יכוונו אותם להתמקצע ולהיות גדולים בתחום; אם הם אוהבים את ילדי החינוך המיוחד – יכוונו אותם להתמקצע כמורים לחינוך מיוחד או כמטפלים רפואיים ומקצועיים; אם הם אוהבים חשבון – יכוונו לייעוץ עסקי. העיקר שהחלום לא יישאר כתחביב, אלא יקרום עור וגידים.

כל זה טוב ויפה, אבל השאלה המטרידה והכואבת היא, האם הם מכוונים אותם להיות יהודים ראויים לשמם? האם יכוונו אותם להתמקצע גם ביהדות?

כשאתם לא ישנים לילות רבים בשנות לימודי המקצוע שבחרתם כי יש לכם מבחני גמר, זה מובן לכל בר דעת. שנתיים-שלוש של מאמץ כדאיים כדי לגרוף ציון גבוה, העיקר לקבל את התעודה הנכספת שהיא משאת הנפש של הצלחה של מקצועיות. למה התשוקה להיות הכי טוב נעצרת כשזה מגיע ליהדות ולהלכות?

*

באחד המתיבתות של בחורי חמד בני 15-16 עמד משגיח אהוב שמבין ויורד לנפש הנערים. היה זה מוסד של נערים מבתים מסורתיים, שבאו ללמוד תורה ולהתחזק בסביבה חרדית, לצד צוות חינוכי. המשגיח, שחשוב היה לו להטעים בתלמידים הליכות והלכות, היה עומד מידי פעם ליד פינת נטילת הידיים ומורה כיצד ליטול כדי שיהיה על פי דין.

באחד הערבים ניגש התלמיד שמעון ליטול את ידיו, אבל עשה זאת כלאחר יד ובפיזור נפש, כך שהנטילה הייתה רחוקה מלהניח את הדעת. ראה זאת המשגיח וידע שזו לא רק הנטילה האומללה, אלא גם בתפילה שמעון חסר שקט. הוא מסיים הכי מהר, וראשו תמיד מונח בכל מקום, רק לא בסידור. ניגש אליו המשגיח ואמר: "שמעון היקר, אני עומד ומביט בך רגעים ארוכים, ואני רוצה לעשות אתך עסק: בפעם הבאה שאתה נוטל ידיים כהלכה – אני מתחייב לתת לך 200 ש"ח מתנה. כמו כן מחר, בתפילת מנחה, כשתוכיח שאתה מתפלל כראוי – תקבל עוד 200".

התבייש הנער וניסה לחמוק מעיני המשגיח, אבל הלה ניגש אליו למחרת לפני תפילת מנחה, ואמר: "אתה זוכר שעשינו עסק. אתה מתפלל כראוי, עם כל הכוונה, ואני מכין לך מאתיים ש"ח. תזכור!".

שמעון החל בתפילתו, אבל הפעם התאמץ כדי שתפילתו תהיה מושלמת. לא, לא בגלל המאתיים ש"ח, אלא כי חש בושה מפני המשגיח. הוא הבין שלא מרוצים ממנו, ומנסים ליישר אותו במתנות. והוא הבין שזו לא הדרך.

באותו ערב, לפני השינה, קרא לו המשגיח לחדרו וצווה עליו לשבת.

"שמעון היקר, אתה יודע למה קראתי לך?".

"לא", השיב שמעון, שהחליט בלבו להתנגד למתנה.

"סיכמנו שאתן לך 200 ש"ח אם תתפלל כראוי, ולשמחתי התפללת כפי שיהודי אמור להתפלל. אז קח זאת ממני". המשגיח הוציא מכיסו שטר של 200 ש"ח, ומסר לשמעון, שסירב לקחת.

"הרי סיכמנו", התפלא המשגיח...

שמעון התנגד נמרצות, וענה: "אני לא מוכן למכור את התפילה בכסף. כל אחד צריך לעשות זאת".

"אני רואה שלא הבנת אותי. אתה חושב שאני נותן לך פרס רק כי התפללת כראוי? אני חייב לך בגלל הזכויות שהענקת לי".

"מה הקשר?".

"הו, הו, יש קשר ועוד איך. בוא ואסביר לך. אני עוקב אחריך הרבה זמן, ואני רואה ומבין שקשה לך מאוד להתפלל ולהתרכז, וזה מעיד על דבר אחד גדול: שהתפילה שלך גדולה לעין ערוך מתפילותיהם של חבריך. בעוד שהם מתפללים בקלות יתר, אתה מתקשה. שמתי לב לפעולות אחרות שלך, כמו שיחות עם חברים, פעילות יזומה כלשהי שאתה מארגן – אתה עושה הכל בהצטיינות. אבל כשזה מגיע לתפילה – אתה משוטט בכל הפינות, מדבר, מביט לכל הכיוונים וצוחק. זה אומר שדווקא תפילתך, אם היא נעשית כראוי, עושה רעש בשמיים. כי אם לא כן, היצר הרע לא היה מתביית עליך בשעת התפילה. אתה צריך להבין שהיצר הרע עובד קשה ומפריע במיוחד לאלה שתפילתם יקרה מאוד בשמיים ויכולה לפעול גדולות ונצורות. לכן תפילת המנחה שלך, שהיום הייתה מושלמת, היא בזכותי, שעמדתי עליך והמרצתי אותך... אז תודה לך על הזכות הגדולה שיש לי בגללך. ואנא, קח זאת מידי", סיים המשגיח את דברו והניח את השטר קרוב לשמעון.

שמעון לא ענה, אבל דמעה בצבצה מעינו. המשגיח המשיך בדיבורו: "אני יודע שיש לך פוטנציאל אדיר. לכן כואב לי לראות כמה זכויות אתה מפספס. למשל – נטילת ידיים, יש בה עניינים חשובים והשגות גדולות שאין אנו יכולים להבין. אילו רק הקדשת חצי ממרצך הרב לעשות מה שכל יהודי חייב...

"תחשוב כמה פעולות אנו עושים ומתאמצים.

"אתה ממלא ספל ליטול ידיים. אל תסתפק בפעולה חלשה או בינונית – תהיה מקצועי.

"אתה עומד בתפילת שמונה עשרה. בבקשה אל תיתן לתפילתך להיות רפויה, חלשה וחולנית. תתמקצע.

"אתה מברך ברכת המזון – אל תהיה ישנוני. אתה עומד לפני לך מלכי המלכים. אל תתנהג כמו תינוק. תבין איך לבקש.

"אתה חולץ נעלים או נועל אותן – תלמד כללי מסחר, ותרוויח. תתעקש לעשות זאת על פי דין.

בחדר האוכל תוותר לאחרים. תלמד לעשות עסקאות של רווח והפסד. תחליף הנאה של רגע בהנאת עולם.

"כשאתה נמצא מחוץ לישיבה, אל תתבייש בחליפה. אל תתפתה ללעוג ולצחוק על אחרים. תלמד להיות נציג נאמן. הרי אתה השגריר של הקדוש ברוך הוא, ואין הרבה כאלה.

"תלמד להבין מי אתה ולמה אתה פה. התורה יקרה מכדי שתיקח אותה בתחביב, והמצוות שציווה אותנו אלוקים אינן פולקלור או המלצה. הדקדוקים בהלכה הם לימודי אקדמיה גבוהים, הם אלה שיהפכו אותך למקצוען אמיתי. הם יזכה אותך בחיי העולם הזה ובעולם הבא. רגע, כמעט שכחתי: למה לא לקחת את השטר של ה-200?".

"עשיתי חשבון של רווח והפסד. התפילה יקרה מכדי שאמכור אותה בזול".

חלק מן הכתוב מובא על סמך הרצאה ששמעתי בעבר מהרב יחיאל יעקבזון.