שורד השבי שלומי זיו: "בעזה ביקשתי 'תן לי את הזכות לחזור להניח תפילין'"

שורד השבי שלומי זיו, שחולץ ב'מבצע ארנון' לאחר 246 ימי שבי בעזה, שוחח עם אליהו ליבמן בפודקאסט "צומחים בדרך". הוא תיאר בגילוי לב את הרגעים הקשים ביותר בשבי, ואת האמונה, שלדבריו נבנתה מחדש דווקא בתוך הגיהנום.

זיו סיפר כי הוא מתמודד עם פוסט-טראומה מאז הפיגוע בציר המתפללים בחברון בנובמבר 2002, שהתרחש בעת ששירת כלוחם מג"ב. הוא שיתף כי לאחר אותו אירוע אמונתו נסדקה, והוא אף הפסיק להניח תפילין. בעזה, לעומת זאת, קרה תהליך הפוך ואמונתו התחזקה.

במהלך השבי, בכל בוקר הודה זיו על עצם העובדה שקם בחיים: "מודה אני שקמתי ולא רצחו אותי או שאיזה טיל נפל עלינו". לצד זאת, הייתה לו בקשה אחת שחזרה מדי יום: "תן לי את הזכות לחזור להניח תפילין. זה מה שביקשתי ממנו". מאז שחולץ, הוא מספר, "בוקר-בוקר, ברוך השם, ניתנה לי הזכות, ואני כל בוקר מניח תפילין".

בחודשיים הראשונים של השבי, סיפר זיו, הוא נשבר. "היו חודשיים של משבר… חודשיים של בכי כמו תינוק, ממש תחתית של תחתית". רק לאחר מכן הגיעה "התרוממות רוח של קבלה… לבטוח בהשם, אמונה, תקווה".

"הראו לנו בטלוויזיה רק התקפות על ישראל ופגיעה בחיילי צה"ל. עשו הכול כדי לשבור אותנו מנטלית - שנחשוב שחמאס מנצחים במלחמה. בתור אדם שמתמודד עם פוסט טראומה, אני יכול לומר שהיא למעשה נתנה לי את הכלים להתמודד עם כל מה שעברתי בעזה. אמרתי לעצמי: 'שלומי, אתה מעל זה. יש דברים שלא בשליטתך, תנשום. אלה הכלים ששמרו עליי בתוך עזה'".

זיו תיאר גם שיחות עם שוביו שבהן ניסה להבין מה הם רוצים ליום שאחרי. לדבריו, התשובות היו חדות: "או שתלכו מפה מאיפה שבאתם, או שתתאסלמו, או שאתם מתים". אחד מהם אף אמר לו: "ב-7 באוקטובר הבא, שלומי, אנחנו נגיע לגליל… ובפעם הבאה לא נחטוף אותך, בפעם הבאה אתה מת".

אחרי 246 ימים שבהם לא ידע אם ישוב הביתה, הגיע בוקר שבת שנראה בתחילה כמו עוד בוקר בשבי. ואז נשמע הפיצוץ. "אחרי רגע זה כבר ירי בתוך הבית, אז אתה מבין שזה כוחות הביטחון שלנו". בתוך שניות שמע זיו מילים שלא שמע שמונה חודשים: "עברית! עברית! שם! שם!".

הקרב בתוך הבית נמשך דקות ארוכות. "איבדנו את גיבור ישראל, גיבור אישי שלנו, ארנון זמורה, השם יקום דמו, שנפל כשהוא פרץ ראשון", שיתף זיו. עוד הוסיף כי תחושת האשמה ליוותה אותו, אך משפחת זמורה חיזקה אותו: "אתה מבין שזה לא משנה אם זה היה שלומי זיו או כל מישהו אחר מהחטופים - ארנון לא היה מהסס לרגע".

החזרה לישראל לא מחקה את השבי. "פתאום ריח מחזיר אותך לעזה", אמר שלומי בכנות. הוא סיפר כי ביקש מאשתו לזרוק את סבון הידיים שהביאה מפני שהריח שלו היה זהה לריח של המגבונים שחילקו להם בשבי, וכך גם ריח של פיתה עם שמן זית וזעתר שהחזיר אותו לעזה. "יש פלאשבקים, יש ריחות".

"אל תפחד להיות יהודי", סיכם זיו. "אל תפחד להתגאות מאיפה שבאת ולאן אתה הולך".