חוק לישראל

חוק לישראל - פרשת כי תצא, יום חמישי

חוק לישראל לקריאה נוחה וברורה - פרשת כי תצא, יום חמישי בשבוע. כולל חלקי תורה, נביאים, כתובים, משנה, גמרא, זוהר, מוסר והלכה

הידברותלמעקב
ז' אלול התשפ"ו|20.08.26|18:12

אא

תורה
שלישי (ח) כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ: אֲרֵי תִבְנֵי בֵּיתָא חַדְתָּא וְתַעְבֵּד תְּיָקָא לְאִגְרָךְ וְלָא תְשַׁוִי חוֹבַת דִין דִקְטוֹל בְּבֵיתָךְ אֲרֵי יִפֵּל דְנָפֵל מִנֵהּ:
(ט) לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם: לָא תִזְרַע כַּרְמָךְ עֵרוּבִין דִילְמָא תִסְתָּאַב דִמְעַת זַרְעָא דִי תִזְרַע וַעֲלָלַת כַּרְמָא:
(י) לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו: לָא תִרְדֵי בְתוֹרָא וּבַחֲמָרָא כַּחֲדָא:
(יא) לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו: לָא תִלְבַּשּׁ שַׁעַטְנֵזָא עֲמַר וְכִתָּן מְחֻבַּר כַּחֲדָא:
(יב) גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ: כְּרֻסְפְּדִין תַּעְבֶּד לָךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפֵי כְסוּתָךְ דִי תְכַסֵי בַהּ:
נביאים - שמואל א - פרק יז
(כב) וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם: וּשְׁבַק דָּוִד יַת מָנַיָּא דִי עֲלוֹהִי עַל דִי נָטִיר מָנַיָּא דִי עֲלוֹהִי עַל דִּי נָטִיר מָנַיָּא וּרְהַט לְסִדְרָא וַאֲתָא וּשְׁאַל לַאֲחוֹהִי בִּשְׁלָם:(כג) וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת (ממערות) מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמַע דָּוִד: וְהוּא מְמַלֵּיל עִמְּהוֹן וְהָא גַבְרָא מִבֵּינֵיהוֹן סְלִיק גָּלְיָת פְּלִשְׁתָּאָה שְׁמֵהּ מִגָּת מִסִּדְרֵי פְּלִשְׁתָּאֵי וּמַלֵּיל כְּפִתְגָּמַיָּא הָאִלֵּין וּשְׁמַע דָּוִד:
(כד) וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד: וְכָל אֱנָשׁ יִשְּׂרָאֵל בְּמֶחֱזֵיהוֹן יַת גַּבְרָא וְאַפִּיכוּ מִן קֳדָמוֹהִי וּדְחִילוּ לַחֲדָא:
(כה) וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל: וַאֲמַר אֱנַשׁ יִשְּׂרָאֵל הַחֲזִיתוּן גַּבְרָא דְסָלִיק הָדֵין אֲרֵי לְחַסָדָא יַת יִשְּׂרָאֵל סְלִיק וִיהֵי גַבְרָא דְיַקְטְלִינֵיהּ יַעְתְּרִינֵיהּ מַלְכָּא עוֹתַר סַגִי וְיַת בְּרַתֵיהּ יִתֶּן לֵהּ וְיַת אֲבוּהִי יַעְבֵּיד חוֹרִין רַבְרְבִין בְּיִשְּׂרָאֵל:
(כו) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים: וַאֲמַר דָּוִד לְגַבְרַיָּא דְקַיְמִין עִמֵּהּ לְמֵימַר מַה יִתְעֲבֵיד לְגַבְרָא דְיִקְטוֹל יַת פְּלִשְׁתָּאָה דֵיכִי וְיַעְדֵי חִסּוּדָא מֵעַל יִשְּׂרָאֵל אֲרֵי מַן פְּלִשְׁתָּאָה עֲרֵלָא הָדֵין אֲרֵי חֲסַד סִדְרֵי עָבְדֵי קְרָבָא דְעַמֵּהּ דַיָי קַיָּמָא:
כתובים - תהילים - פרק קט
(ט) יִהְיוּ בָנָיו יְתוֹמִים וְאִשְׁתּוֹ אַלְמָנָה: יְהוֹן בְּנוֹי יַתְמֵי וְאִתְּתֵיהּ אַרְמַלְתָּא:
(י) וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ וְדָרְשׁוּ מֵחָרְבוֹתֵיהֶם: וְאִטַלְטְלָא יְטַלְטְלוּן בְּנוֹי וְשַׁאֲלוּן וְתִבְעוּן מִדְהֲוָת צָרַתְהוֹן:
(יא) יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ: יְגַבֵּב מְזוֹפָא לְכָל דִילֵיהּ וְיִבְזוּן נֻכְרָאִין לֵיעוּתֵיהּ:
(יב) אַל יְהִי לוֹ מֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו: לָא יְהֵי לֵיהּ נָגֵיד חִסְדָא וְלאָ יְהֵי לֵיהּ חָיֵס עַל יַתְמוֹי:
(יג) יְהִי אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית בְּדוֹר אַחֵר יִמַּח שְׁמָם: יְהִי סוֹפֵיהּ לְאִשְׁתֵּצָיָא בְּדָר אוֹחֲרָן יִתְמְחֵי שִׁמְהוֹן:
משנה ערכין פרק א
א. הַכֹּל מַעֲרִיכִין, וְנֶעֱרָכִין, נוֹדְרִים, וְנִדָּרִים, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, נָשִׁים וַעֲבָדִים. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, נוֹדְרִים וְנִדָּרִים וּמַעֲרִיכִין, אֲבָל לֹא נֶעֱרָכִין, שֶׁאֵינוֹ נֶעֱרָךְ אֶלָּא זָכָר וַדַּאי ונְקֵבָה וַדָּאִית. חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, נִדָּרִין וְנֶעֱרָכִין, אֲבָל לֹא נוֹדְרִין וְלֹא מַעֲרִיכִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם דָּעַת. פָּחוּת מִבֶּן חֹדֶשׁ, נִדָּר אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְ:

ברטנורה (א) הכל מעריכין. הכל, לאתויי בן שלש עשרה שנה ויום אחד ולא הביא שתי שערות, שהוא מעריך. והוא מופלא הסמוך לאיש. ומופלא אקרי ליה, לפי שבודקים אותו אם יודע להפלות ולפרש לשם מי נדר ולשם מי הקדיש. אע''ג דאיש כי יפליא כתיב (ויקרא כז), כשהוא סמוך לפרקו קרוי איש לענין זה. והכל דקאי נמי על נערכים, לאתויי מנוול ומוכה שחין שאין שוין דמים. דסלקא דעתך אמינא נדר בערכך כתיב (שם), כל שישנו בדמים ישנו בערכין, כל שאינו בדמים אינו בערכין, קמשמע לן והכל דקאי על נודרים, משום נידרים נקט יה. ונידרים גופיה אצטריך, לאתויי פחות מבן חודש שהוא נידר אע''פ שאינו נערך: מעריכין. אם אמר על אחד, ערך פלוני עלי, נותן ערך אותו פלוני כפי שניו כמו שקצוב בפרשת ערכין, שהערך נותן לפי שנים של נערכין: ונערכין. אם אמר אחר עליו, ערך פלוני זה עלי. או אמר הוא עצמו, ערכי עלי: נודרים. אמר, דמי פלוני עלי, צריך שיתן כמו שהוא יפה למכור בשוק: ונידרים. אמר אחר עליו, דמי פלוני עלי. או אמר הוא עצמו, דמי עלי: כהנים ולוים. כהנים אצטריכא ליה לאשמועינן דנערכין, דסלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב (שם) והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן ישראל לפני כהן ולא כהן לפני כהן, הלכך כהן ליתיה בערכין דאי עני הוא לא קרינא ביה והעמידו לפני הכהן, קמשמע לן דכהנים איתנהו בתורת ערכין. ואיידי דתנן כהנים, תנן לויים וישראלים: נשים ועבדים. והאשה משלמת כשתתאלמן או תתגרש, והעבד כשישתחרר: טומטום ואנדרוגינוס נודרים ונידרים. שהרי יש להם דמים: ומעריכין. את אחרים. אם אמרו ערך פלוני עלי, נותנים ערך אותו פלוני: אבל לא נערכין. אם אמר ערכי עלי, או אמר אחר עליהם ערך פלוני עלי, לא אמר כלום. דזכר ונקבה אמורים בפרשת ערכין, עד שיהיה זכר ודאי או נקבה ודאית: פחות מבן חודש נידר. אם אמר, דמיו עלי. שהרי שוה דמים כל שהן: אבל לא נערך. שלא נאמר ערך בפרשה אלא מבן חודש ומעלה:

ב. הַנָּכְרִי, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר נֶעֱרָךְ אֲבָל לֹא מַעֲרִיךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַעֲרִיךְ אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְ. זֶה וָזֶה מוֹדִים, שֶׁנּוֹדְרִין וְנִדָּרִין:

ברטנורה (ב) נכרי, ר' מאיר אומר נערך. תרי קראי כתיבי בפרשת ערכין, חד ריבוי וחד מיעוט. בני ישראל, מיעט את הנכרי. איש כי יפליא, ריבה כל איש ואפילו נכרי במשמע. ר' מאיר סבר, נכרי נערך ולא מעריך, שכן מצינו שריבה הכתוב בנערכים יותר מבמעריכים שהרי חרש שוטה וקטן נערכין אבל לא מעריכין, הלכך שדי מיעוטא למעריך, וריבויא לנערך: ר' יהודה אומר נכרי מעריך ולא נערך. שכן מצינו טומטום ואנדרוגינוס מעריכים ולא נערכים. והלכה כר' יהודה הלכך נכרי שאמר ערך ישראל פלוני עלי, חייב ליתן כפי שניו הערך הקצוב בפרשה. וישראל שאמר ערך נכרי פלוני עלי, או נכרי שאמר ערכי עלי, לא אמר כלום:

ג. הַגּוֹסֵס, וְהַיּוֹצֵא לֵהָרֵג, לֹא נִדָּר וְלֹא נֶעֱרָךְ. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא אוֹמֵר, נֶעֱרָךְ, מִפְּנֵי שֶׁדָּמָיו קְצוּבִין (אֲבָל אֵינוֹ נִדָּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין דָּמָיו קְצוּבִין). רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נוֹדֵר וּמַעֲרִיךְ וּמַקְדִּישׁ. וְאִם הִזִּיק, חַיָּב בַּתַּשְׁלוּמִין:

ברטנורה (ג) הגוסס לא נידר. דלאו בר דמים הוא, דלמיתה הוא עומד: ולא נערך. דכתיב והעמידו והעריכו, והאי לאו בר העמדה והערכה הוא: והיוצא ליהרג. שנגמר דינו בבית דין של ישראל אבל יוצא ליהרג על פי המלכות, לא שנא מלכי ישראל ולא שנא מלכות של נכרים דברי הכל מעריך ונערך: לא נידר. דלאו בר דמים הוא: ולא נערך. דכתיב (ויקרא כז) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה ור' חנינא בן עקביא דאמר נערך, מוקי להאי קרא דכל חרם אשר יחרם לדרשא אחריתי: ר' יוסי אומר כו'. ר' יוסי ותנא קמא לא פליגי בנודר ומעריך ומקדיש. כי פליגי באם הזיק תנא קמא סבר, אם הזיק פטור מן התשלומים. ואע''פ שמזיק חייב בתשלומין מן התורה, מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא, אלא כמלוה על פה, ומלוה על פה אינו גובה מן היורשים. ורבי יוסי סבר, מלוה הכתובה בתורה כמלוה הכתובה בשטר דמיא וגובה מן היורשים. והלכה כתנא קמא. אבל לאחר שתקנו דמלוה על פה גובה מן היורשים בית דין גובין מממונו ומשלמים מה שהזיק:

ד. הָאִשָּׁה שֶׁהִיא יוֹצְאָה לֵהָרֵג, אֵין מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. יָשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר, מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. הָאִשָּׁה שֶׁנֶּהֶרְגָה, נֶהֱנִין בִּשְׂעָרָהּ. בְּהֵמָה שֶׁנֶּהֶרְגָּה, אֲסוּרָה בַהֲנָיָה:

ברטנורה (ד) אין ממתינין לה עד שתלד. דמהו דתימא ולדות ממונא דבעל הן כדכתיב (שמות כא) כאשר ישית עליו בעל האשה, ולא נפסדינהו מיניה, קמשמע לן דכתיב (דברים כב) ומתו גם שניהם, גם לרבות את הולד: ישבה על המשבר. מקום מושב האשה היולדת קרוי משבר: ממתינין לה עד שתלד. דכיון דנעקר לצאת, גופא אחרינא הוא ואינו כגוף אמו: נהנין בשערה. לאו שערה ממש קאמר, אלא פאה שהיתה לה משער אשה אחרת קשורה לשערה. ודוקא כשאמרה תנו אותה לבתי או לפלונית, דכיון דאמרה תנו גליא דעתה דלא ניחא לה דתהוי כגופה לאתסורי, וכנטולה מחיים דמיא. אבל בענין אחר אסור, שנויי המת אסורים בהנאה: בהמה שנהרגה אסורה בהנאה. אפילו שערה:

גמרא ערכין דף ו ע''א

תָּנוּ רַבָּנָן: סֶלַע זוֹ לִצְדָקָה עַד שֶׁלֹּא בָּאתָה לְיַד גַּבַּאי מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ. מִשֶּׁבָּאתָה לְיַד גַּבַּאי אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ אֵינִי וְהָא רִבִּי יַנַּאי יַזִּיף וּפָרַע שַׁאֲנֵי רִבִּי יַנַּאי דְּנִיחָא לְהוּ לַעֲנִיִּים דְּכַמָּה דְּמַשְׁהֵי מַעֲשֶׂה וּמַיְיתִי לְהוּ. תָּנוּ רַבָּנָן: יִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְנַדֵּב מְנוֹרָה אוֹ נֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ סָבַר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְמֵימָר לֹא שְׁנָא לִדְבַר הָרְשׁוּת וְלֹא שְׁנָא לִדְבַר מִצְוָה. אָמַר לֵהּ רַב אָמֵי: הָכִי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִדְבַר הָרְשׁוּת אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ מִדְּאָמַר רִבִּי אָסֵי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן: נָכְרִי שֶׁהִתְנַדֵּב מְנוֹרָה אוֹ נֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּקַּע שֵׁם בְּעָלֶיהָ אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ מִשֶּׁנִּשְׁתַּקַּע שֵׁם בְּעָלֶיהָ מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ. לְמַאי, אִלֵימָא לִדְבַר הָרְשׁוּת מַאי אִירְיָא נָכְרִי אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל נָמֵי אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה וְטַעֲמָא דְּנָכְרִי הוּא דְּפָעֵי, אֲבָל יִשְׂרָאֵל דְּלֹא פָעֵי שַׁפִּיר דָּמֵי. שַׁעְזְרַק טַיְיעָא אִינְדַב שְׁרַגָּא לְבֵית כְּנִישְׁתָּא דְּרַב יְהוּדָה. שַׁנְיֵיהּ רְחָבָא. וְאִיקְפַּד רָבָא. אִיכָּא דַּאֲמָרֵי שַׁנְיֵיהּ רָבָא וְאִיקְפַּד רְחָבָא. וְאִיכָּא דַּאֲמָרֵי שְׁנַיְיוּהָ חַזְנֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא וְאִיקְפַּד רְחָבָא וְאִיקְפַּד רָבָא. מָאן דְּשַׁנְיֵיהּ סָבַר דְּלֹא שְׁכִיחַ וּמָאן דְּאִיקְפַּד סָבַר זִמְנִין דְּמִקְרֵי וְאָתֵי:

רש''י רבי ינאי. גבאי הוה ויזיף מעות הצדקה לצורכו ופורע: דכמה דמשהי. רבי ינאי דלית ליה זוזי למיפרע ניחא להו לעניים: דמעשה. רבי ינאי לצבורא ואמר דלית ליה מעות לחלק לעניים וכופה אותם לצדקה ואיכא רווח' לעניי': מנורה. כמשמעה: נר. קרוי''שול של כסף או של זהב: מדאמר רב אסי וכו'. כלומר מדנקט רב אסי נכרי דפעי וצועק למה שניתן מה שנתתי מכלל דישראל דלא פעי שרי לשנויי לדבר מצוה דאי בישראל אסור למה ליה למנקט נכרי: שלא נשתקע שם בעליה ממנה. שעדיין אומר זו היא נדבתו של פ' נכרי אסור לשנית' דפעי: ולמאי. קאמר רב אסי דאסור לשניתה אלימא וכו': שעזרק. נכרי היהן: לא שכיח. שעזרק במתא דליפעי שסוחר היה ומחזר בעיירות:

זוהר נשא דף קכ''ב ע''א

רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה הֲווּ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה (נ''א יִצְחָק) נֵימָא מִלִּין דְּאוֹרַיְתָא וְנֵיזִיל. פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה (יִצְחָק) וְאָמַר (שמות כא) כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹמֵר. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹמֵר וּמַה עַל דָּא כָּךְ מַאן דְּגָרִים לַאֲבְאָשָׁא עָלְמָא בְּחוֹבוֹי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אֶלָּא תַּוַּהְנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאַבְאִישׁ עָלְמָא אַמַּאי אִית לֵיהּ תְּשׁוּבָה כְּמָה דִּכְתִיב אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹמֵר וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב. אֶלָּא וַדַּאי דָּא מְהַנְיָא לְהוּ בְּגִין דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה כִּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ מַמָּשׁ דְּהָא מַה דְּפָגִים לְעֵילָא אַתְקִּין לֵיהּ וּבַמֶּה בִּתְשׁוּבָה דִּכְתִיב אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹמֵר וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב תְּשׁוּבָה אַתְקִּין כֹּלָא אַתְקִּין לְעֵילָא אַתְקִּין לְתַתָּא אַתְקִּין לְגַרְמֵיהּ אַתְקִּין לְכָל עָלְמָא. פָּתַח רַבִּי יִצְחָק (יְהוּדָה) אַבַּתְרֵיהּ וְאָמַר (דברים ד) בַּצַר לְךָ וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹמֵר בַּצַר לְךָ מִכָּאן דִּתְשׁוּבָה מַעֲלְיָא מִכֹּלָּא עַד לָא יִשְׁרֵי דִּינָא בְּעָלְמָא דְּבָתַר דְּשָׁרֵי דִּינָא תַּקִּיף חֵילֵיהּ מַאן יַעֲבַר לֵיהּ מֵעָלְמָא וִיסַלַּק לֵיהּ. דְּהָא כֵּיוָן דְּשָׁארֵי דִּינָא לָא יִסְתַּלַּק עַד דְּיִשְׁתְּלִים בָּתַר דְּאִשְׁתְּלִים וְעָבַד תְּשׁוּבָה אַתְקִּין עָלְמִין כֻּלְּהוּ. מַשְׁמַע דִּכְתִיב וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וּכְתִיב וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹמֵר כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹמֵר. בְּאַחֲרִית הַיָּמִים מַאי אִכָּא הָכָא אֶלָּא לַאֲכְלָלָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא וְאִשְׁתַּכְּחַת בְּעָאקוּ דִּלְהוֹן וְלָא שָׁבְקָת לוֹן לְעָלְמִין וּבְגִין כָּךְ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַף עַל גַּב דְּשָׁארֵי דִּינָא בְּעָלְמָא בָּעֵי דִּיהַדְּרוּן יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה לְאוֹטָבָא לְהוּ בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי וְלֵית לָךְ מַאן דְּקָאִים קַמֵּי תְּשׁוּבָה. תָּא חֲזֵי אֲפִלּוּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל תְּשׁוּבָה אִקְּרֵי וְאִי תֵּימָא (תְּשׁוּבָה) עִלָּעָא. (ס''א מַעֲלְיָא) (ג''א עִלָּאָה) בְּכָל אֲתַר לָא שְׁכִיחַ אֶלָּא דָּא אִקְּרֵי תְּשׁוּבָה כַּד אַהֲדַר רַחֲמֵי לְקַבְּלָהָא וְאִי תָּבָת עַל כָּל אִנּוּן אוֹכְלוּסִין וְיַנְּקָא לוֹן וּתְשׁוּבָה מַעֲלְיָא כַּד אִתְמְסָר נַפְשָׁא לְגַבָּהּ וְנָטִיל לָהּ בְּזִמְנָא דְּאִיהִי בִּתְשׁוּבָה כְּדֵין כֹּלָּא אִתְתַּקַּן לְעֵילָא וְתַתָּא וְאִתְתַּקַּן הוּא וְכָל עָלְמָא. חַיָּבָא חַד בְּעָלְמָא קִלְקוּלָא דְּכַמָּה אָחֳרָנִין בְּגִנֵּיהּ וַוי לְחַיָּבָא וַוי לִשְׁבִיבֵיהּ תָּא חֲזֵי יוֹנָה בְּגִין דְּלָא בָּעָא לְמֵיהָךְ בִּשְׁלִיחוּתָא דְּמָארֵיהּ כַּמָּה בְּנֵי נְשָׁא הֲווּ אִתְאֲבִידוּ בְּגִנֵּיהּ בְּיַמָּא עַד דְּכֻלְּהוּ אַהֲדְרוּ עֲלוֹי וְדָאִינוּ לֵיהּ בְּדִינָא בְּיַמָּא וּכְדֵין אִשְׁתְּזִיבוּ כֻּלְּהוּ וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָס עֲלֵיהּ לְבָתַר וְשָׁזִיב כַּמָּה אָכְלוּסִין בְּעָלְמָא. אֵימָתַי כַּד אַהֲדַר לְמָאֵריהּ מִגּוֹ עַקְתֵיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יונה ג) קָרָאתִי מִצָרָה לִי אֶל יְיָ וַיַּעֲנֵנִי. וּכְתִיב (תהלים קי''ח) מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ וְגוֹמֵר:

תרגום הזוהר
רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ הוֹלְכִים מֵאוּשָׁא לְלֹד. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, נֹאמַר דִּבְרֵי תּוֹרָה וְנֵלֶךְ. פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹ', מַה כָּתוּב אַחֲרָיו בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ', וּמַה עַל זֶה כָּךְ, מִי שֶׁגָּרַם לְהָרַע לָעוֹלָם בַּחַטָּאָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא תָּמֵהַ אֲנִי, כֵּיוָן שֶׁהֵרַע לָעוֹלָם, לָמָּה מוֹעִיל לוֹ הַתְּשׁוּבָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וְגוֹ' וְהִתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתָם וְהֵשִׁיב. אֶלָּא וַדַּאי זֶה מוֹעִיל לָהֶם מִשּׁוּם כֵּיוָן שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה כִּבְיָכוֹל הוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ מַמָּשׁ. כִּי תְּשׁוּבָה מְשִׁיבָה ה' אֶל הַו', כִּי מַה שֶּׁפָּגַם לְמַעְלָה תִּקֵּן אוֹתוֹ, וּבַמֶּה בִּתְשׁוּבָה. שֶׁכָּתוּב, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב וְגוֹ'. וּתְשׁוּבָה מְתַקֶּנֶת הַכֹּל, מְתַקֶּנֶת לְמַעְלָה וּמְתַקֶּנֶת לְמַטָּה מְתַקֶּנֶת אֶת עַצְמוֹ, וּמְתַקֶּנֶת לְכָל הָעוֹלָם. פָּתַח רַבִּי יִצְחָק, וְאָמַר, בַּצַר לְךְ וּמְצָאוּךְ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ', בַּצַר לְךְ מִכָּאן שֶׁתְּשׁוּבָה טוֹבָה מִכֹּל, בְּטֶרֶם שֶׁיִּשְׁרֶה הַדִּין בָּעוֹלָם. כִּי אַחַר שֶׁכְּבָר שָׁרָה הַדִּין, נִתְחַזֵּק כֹּחוֹ, מִי יַעֲבִירוֹ מִן הָעוֹלָם וִיסַלְּקוֹ. כִּי כֵּיוָן שֶׁכְּבָר שָׁרָה הַדִּין אֵינוֹ מִסְתַּלֵּק עַד שֶׁיֻּשְׁלָם. אַחַר שֶׁנִּשְׁלָם הַדִּין, וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, מְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָמוֹת. זֶה מַשְׁמָע, מִשֶּׁכָּתוּב, וּמְצָאוּךְ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וְכָתוּב, וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹקֶיךְ וְגוֹ', כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹקֶיךְ. בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, מַה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, מַה עִנְיָן לְכָאן. שֶׁהוּא לִכְלוֹל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הַנִּקְרֵאת אַחֲרִית הַיָּמִים, שֶׁהִיא בַּגָּלוּת, וְנִמְצֵאת עִמָּהֶם בַּצָרָה, וְאֵינָהּ עוֹזֶבֶת לְעוֹלָם. וּמִשּׁוּם זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁרָה דִּין בָּעוֹלָם, רוֹצֶה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה לְהֵטִיב לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵין לְךְ דָּבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי תְּשׁוּבָה. בֹּא וּרְאֵה, אֲפִלּוּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מַלְכוּת, נִקְרֵאת תְּשׁוּבָה. וְאִם תֹּאמַר, תְּשׁוּבָה עֶלְיוֹנָה, הִיא אֵינָהּ מְצוּיָה בְּכָל מָקוֹם. אֶלָּא זוֹ, הַמַּלְכוּת, נִקְרֵאת תְּשׁוּבָה, כְּשֶׁחָזְרוּ הָרַחֲמִים, כְּנֶגְדָהּ, וְהוּא שָׁבָה לְהַנִּיק כָּל אֵלּוּ הָהֲמוֹנִים שֶׁלָּהּ. וּתְשׁוּבָה הֲכִי טוֹבָה הִיא, כְּשֶׁהַחוֹטֵא מוֹסֵר נַפְשׁוֹ אֵלֶיהָ, וְהִיא לוֹקַחַת אוֹתָהּ בַּזְּמָן שֶׁהוּא בִּתְשׁוּבָה, אָז מִתְתַּקֵּן הַכֹּל לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְהוּא נִתְתַּקֵּן וְכָל הָעוֹלָם. רָשָׁע אֶחָד בָּעוֹלָם, כַּמָּה אֲחֵרִים נִזּוֹקִים בִּשְׁבִילוֹ. אוֹי לָרָשָׁע אוֹי לִשְׁכֵנוֹ. בֹּא וּרְאֵה, יוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָצָה לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּת אֲדוֹנוֹ, כַּמָּה בְּנֵי אָדָם הָיוּ נֶאֱבָדִים בִּשְׁבִילוֹ בַּיָּם עַד שֶׁכֻּלָּם חָזְרוּ עָלָיו וְדָנוּ אוֹתוֹ בַּדִּין לְהַשְּׁלִיכוֹ לַיָּם. וְאָז נִצְלוּ כֻּלָּם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס עָלָיו אַחַר כָּךְ, וְהִצִיל כַּמָּה הֲמוֹנִים בָּעוֹלָם, דְּהַיְנוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה, מָתַי הָיָה זֶה. הוּא כְּשֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה לַאֲדוֹנוֹ מִתּוֹךְ צָרָתוֹ. זֶה שֶׁכָּתוּב, קָרָאתִי מִצָרָה לִי אֶל יְיָ וַיַּעֲנֵנִי. וְכָתוּב, מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ, וְגוֹ'.

הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות ברכות פרק ד

א. בֵּרֵךְ עַל הַפַּת פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁאוֹכְלִין בָּהֶם הַפַּת מִמִּינֵי תַּבְשִׁיל וּפֵירוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֲבָל אִם בֵּרֵךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת לֹא פָּטַר אֶת הַפַּת. בֵּרֵךְ עַל מַעֲשֵה קְדֵרָה פָּטַר אֶת הַתַּבְשִׁיל. בֵּרֵךְ עַל הַתַּבְשִׁיל לֹא פָּטַר אֶת מַעֲשֵׂה קְדֵרָה: ב. גָּמַר בְּלִבּוֹ מִלֶּאֱכֹל אוֹ מִלִּשְׁתּוֹת וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁנָּה מְקוֹמוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. וְאִם לֹא גָּמַר בְּלִבּוֹ אֶלָּא דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת אֲפִלּוּ פָּסַק כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ שְׁנִיָּה:

מוסר
ספר חסידים סימן רכב רכג

יֵשׁ שֶׁנֶּהֱרָג עַל קִדּוּשׁ ה' וְיֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁאֵינָם נֶהֱרָגִים עַל קִדּוּשׁ ה' אֶלָּא מֵתִים בִּידֵי שָׁמַיִם עַל מִטּוֹתֵיהֶם וְאִלּוּ הָיָה בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה הָיוּ נֶהֱרָגִים וְלֹא יַפְסִידוּ אֶלָּא שֶׁפּוֹחֲתִים לָהֶם מִן הַשְּׂכַר טוֹבַת הֲנָאָה שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי כֵּן כְּדֵי שֶׁיִּחְיוּ וְיוֹלִידוּ בָנִים וְאוֹתָן הַנֶּהֱרָגִים עוֹדְפִים עֲלֵיהֶם שָׂכָר כְּנֶגֶד חַיֵּי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁלֹּא קִבְּלוּ וְעוֹלֶה מִדַּת הַדִּין לִטְעֹן כְּנֶגֶד הָרְשָׁעִים אִם הָיָה מְבִיאָן לִידֵי מַחֲשָׁבָה וְנִסָּיוֹן שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד וּלְקַבֵּל פֻּרְעָנוּת כְּנֶגֶד הַנִּסָּיוֹן שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לַעֲמֹד. וִיכוֹלִים לוֹמַר הַצַדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר שֶׁגָּלוּי וְיָדוּעַ לָךְ אִם הָיִינוּ בָּאִים לִידֵי נִסָּיוֹן הָיִינוּ יְכוֹלִין לַעֲמֹד וְלֹא הָיִינוּ חוֹטְאִים. הַרְבֵּה יְהוּדִים נֶהֱרָגִים בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה. וְהַרְבֵּה גָּמְרוּ לֵהָרֵג וְנִצוֹלוּ וְרָאָה יְהוּדִי אֶחָד שְׁמוֹ רִבִּי שַׁבְּתַי בַּחֲלוֹם הָרוּג אֶחָד שְׁמוֹ רִבִּי שַׁבְּתָאי אָמַר רִבִּי שַׁבְּתַאי הֶהָרוּג כָּל אוֹתָם שֶׁגָּמְרוּ בְּלִבָּם לֵהָרֵג עַל קִדּוּשׁ ה' חֶלְקָם עִמָּנוּ בְּגַן עֵדֶן: רָשָׁע אֶחָד הָיָה קָבוּר בֵּין הַהֲרוּגִים בָּאוּ בַּחֲלוֹם לְאָדָם חָשׁוּב חַי שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ מִבֵּינֵיהֶם שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם בְּיוֹתֵר: