הורסת כל מחמאה תוך שנייה וחצי? ההסבר היהודי מפתיע

מישהי מחמיאה לך ואומרת "איזו שמלה יפה". ואת? תוך שנייה וחצי כבר הספקת להסביר שהיא מ-2017, שקנית אותה בהנחה, שהיא לא באמת מחמיאה, ושיש כתם קטן מאחור שאולי לא רואים. המחמאה נמסרה, נבדקה, נדחתה והוחזרה לשולח. שיא עולמי חדש.

את לא לבד. יש לנו מערכת הגנה שמסווגת מחמאות כאיום, ומפעילה יירוט אוטומטי. המשפט "עשית עבודה מצוינת" נתקל מיד ברשימת שלושת הדברים שהשתבשו, ו"את אמא מדהימה" מקבל את הסיפור המלא על מה שקרה אתמול בערב.

הבעיה היא שהיירוט הזה פוגע במישהו. מי שהחמיא לך התכוון לתת לך משהו, ובמקום זה קיבל הודעה שהוא טעה. עכשיו הוא זה שצריך להתגונן.

יש מחשבה שקבלת מחמאה היא סוג של יוהרה. אבל התורה מעידה על משה שהיה עניו מכל האדם, והוא עצמו כתב את המשפט הזה מפי הגבורה. הענווה שלו לא חייבה אותו למחוק את מה שנכתב עליו.

רבי שמחה בונים מפשיסחא נתן לזה כלי מעשי. הוא הסביר שלכל אדם צריכים להיות שני כיסים: באחד פתק שכתוב בו "בשבילי נברא העולם", ובשני פתק שכתוב בו "ואנכי עפר ואפר". ואז הוא הוסיף את המשפט החשוב מכולם - שרבים טועים ומשתמשים דווקא בכיס ההפוך.

איז איך מקבלים מחמאה בלי ליירט? הנה ארבעה שלבים. הם קצרים, והם עובדים.

שלב 1: שנייה וחצי של שקט. זה כל הזמן שיש לך, וזה גם כל מה שצריך. הרפלקס נורה בדיוק שם, ואם לא פתחת את הפה הוא מפספס. ספרי עד שתיים לפני שאת עונה. זה ירגיש לך כמו נצח, וזה ייראה כמו אישה ששוקלת את דבריה.

שלב 2: תודה. נקודה. מילה אחת ואחריה סימן פיסוק, לא פסיק. "תודה" היא תשובה שלמה, ואילו "תודה, אבל" היא פתיח לוויכוח שאף אחד לא ביקש.

שלב 3: אל תוסיפי את הפגם. אף אחד לא ראה את הכתם, לא ידע מאיזו שנה השמלה, ולא שם לב שהמנה יצאה קצת מלוחה. עד שסיפרת. עכשיו כולם יודעים, וגם שכחו את המחמאה.

שלב 4: אל תחזירי מחמאה כרפלקס. "את נראית מעולה", ומיד "גם את" - זה לא נימוס אלא החזרת סחורה, ואם שתיכן עושות את זה אתן עלולות להיתקע שם עד הערב. תני למחמאה שלה לנחות, ואם יש לך מה לומר לה אמרי את זה בעוד עשר דקות. זה יישמע אמיתי במקום אוטומטי.

המחמאה הבאה כבר בדרך אלייך. יש לך שנייה וחצי ושני כיסים, ורק אחד מהם מתאים לרגע הזה.

והכיס השני? הוא לא הולך לשום מקום. יהיו לו עוד הזדמנויות היום, תאמיני לי. הרבה.