יש לכם "חור" בשדה הראייה - והמוח מסתיר אותו מכם

אנחנו פוקחים את העיניים ומקבלים תחושה שאנחנו רואים תמונה רציפה ושלמה של העולם. הקיר ממשיך מקצה לקצה, השולחן לא נקטע באמצע ופניהם של האנשים שמולנו נראות שלמות.

אבל מבחינה פיזיולוגית, התמונה שמגיעה מהעיניים שלנו אינה מושלמת כפי שנדמה. למעשה, לכל עין יש "נקודה עיוורת" - אזור בשדה הראייה שבו היא אינה מסוגלת לקלוט תמונה. החלק המפתיע באמת הוא שאנחנו מסתובבים איתה כל החיים וכמעט אף פעם לא מבחינים בה.

בחלק האחורי של העין נמצאת הרשתית, ובה תאים רגישים לאור הנקראים קולטני אור. הם קולטים את האור ומאפשרים למערכת הראייה להעביר מידע אל המוח. יחד עם זאת, יש מקום אחד ברשתית שבו עצב הראייה יוצא מהעין בדרכו אל המוח. באזור הזה אין קולטני אור. אם אור שמגיע מעצם מסוים נופל בדיוק על הנקודה הזאת, אותה עין אינה מקבלת ממנו מידע חזותי. לנקודה הזאת קוראים הדיסק האופטי, והחלק החסר שהיא יוצרת בשדה הראייה מוכר כ"נקודה העיוורת".

אז למה אנחנו לא רואים חור שחור?

אפשר היה לצפות שבכל מקום שאליו נסתכל יהיה לנו כתם שחור קטן בשדה הראייה, אבל זה לא מה שקורה. כאשר שתי העיניים פתוחות, שדות הראייה שלהן חופפים במידה רבה. מידע שמגיע מהעין השנייה יכול לסייע לפצות על האזור החסר. גם כשמשתמשים בעין אחת בלבד, המוח אינו מציג לנו בהכרח כתם שחור במקום שבו חסר מידע.

מערכת הראייה משתמשת במידע שמסביב לנקודה העיוורת כדי ליצור עבורנו תפיסה של תמונה רציפה. אם למשל הנקודה העיוורת נמצאת באמצע רקע לבן, אנחנו עשויים לתפוס גם את האזור החסר כלבן. במילים פשוטות: המוח "משלים את החסר".

רוצים לראות את הנקודה העיוורת שלכם? נסו בעצמכם

אפשר להוכיח את קיומה בתוך כחצי דקה.

על מסך או דף צרו שתי צורות במרחק של כמה סנטימטרים זו מזו:

●　　　　　　　　　✚

עכשיו:

1. עצמו את עין שמאל.
2. הביטו רק בסימן ✚ באמצעות עין ימין.
3. אל תסתכלו ישירות על הנקודה ●.
4. קרבו או הרחיקו באיטיות את הפנים מהמסך.
5. בנקודה מסוימת, אם המרחק והגודל מתאימים, הנקודה השחורה אמורה להיעלם.

באותו מרחק מסוים, התמונה שלה נופלת על אזור הנקודה העיוורת ברשתית של העין הפתוחה, ולכן אינכם קולטים אותה. כדי לבדוק את העין השנייה אפשר להפוך את הסימנים ואת העין הסגורה.

אפשר לבצע גרסה מעניינת אפילו יותר של הניסוי:

במקום נקודה בודדת, אפשר לצייר קו אופקי שבמרכזו רווח קטן. כאשר הרווח ממוקם בדיוק באזור הנקודה העיוורת, במצבים מסוימים המוח עשוי לגרום לנו לתפוס את הקו כאילו הוא ממשיך דרך האזור החסר.

וזה כבר מלמד אותנו משהו הרבה יותר גדול על הראייה. העיניים קולטות והמוח הוא זה שבונה את התמונה. אנחנו נוטים לחשוב על העיניים כעל מצלמות: האור נכנס, נוצרת תמונה ואנחנו פשוט רואים אותה. בפועל, ראייה היא תהליך מורכב בהרבה. העיניים מספקות מידע, אבל המוח מעבד אותו, מפרש אותו ומשלב אותו לכדי החוויה החזותית שאנחנו מכירים. הנקודה העיוורת היא אחת ההדגמות הפשוטות והמפתיעות ביותר לכך. ניתן להסיק כי מה שאנחנו "רואים" אינו רק המידע שהעיניים קלטו, אלא גם הדרך שבה המוח מפרש את המידע הזה.