מה קרה לטייסים האיראנים? התעלומה שמסעירה את טהראן וקטאר

תעלומה הולכת ומעמיקה סביב גורלם של שלושה טייסי קרב איראנים שנעדרים מאז ששני מטוסי Su-24 של חיל האוויר האיראני הופלו מעל קטאר ב-2 במרץ. במשך חודשים הודתה טהראן כי אינה יודעת מה עלה בגורלם, אלא שכעת היא מציגה גרסה שונה לחלוטין: לטענתה, השלושה שרדו את הפלת המטוסים ומוחזקים כבר כחצי שנה בשבי הקטארי. בדוחא דוחים את הדברים בתוקף וטוענים כי לאחר ההתרסקות אותרו שרידיו של טייס אחד בלבד.

את הטענה החדשה העלה מוחמד באגרזאדה, העומד בראש הוועדה לאיתור נעדרים במטה הכללי של הכוחות המזוינים באיראן. לדבריו, שלושת הנעדרים הם ג'וואד סאלחי, עבדולמג'יד דשתיאן ועומראן בהרוואשיאן. איש הצוות הרביעי, מג'יד כאזמי, נהרג בוודאות: שרידיו זוהו באמצעות בדיקת DNA, הושבו לאיראן והוא הובא לקבורה בסוף חודש יולי.

משרד החוץ הקטארי מסר כי לאחר הפלת המטוסים ביצעו הכוחות המקומיים חיפושים בזירת ההתרסקות, שבמהלכם אותרו שרידים של הטייס ההרוג. לאחר מכן פעלה קטאר מול איראן כדי לתאם את העברתם. לפי הקטארים, טהראן אף הוזמנה לשלוח גורמים מטעמה כדי לבחון את פעולות החיפוש, אולם האיראנים סירבו. בעקבות ההאשמות החדשות הביעו בדוחא פליאה ודחו את הטענה כי הטייסים מוחזקים במדינה.

איראן, מנגד, מנסה כעת להעביר את הפרשה לזירה הבין-לאומית. לפי הטענה שפורסמה בסוף השבוע בטהראן, היא פנתה לוועד הבין-לאומי של הצלב האדום בדרישה להתערב ולפעול לשחרור שלושת הטייסים.

האירוע שהוביל לתעלומה התרחש במהלך המלחמה בין איראן, ארה״ב וישראל. שני מטוסי Su-24 איראניים יצאו מאזור אירביל שבעיראק, חדרו למרחב האווירי של קטאר והתקדמו לעבר בסיס אל עודייד, שבו נמצאות המפקדה הקדמית של סנטקום ונוכחות אמריקנית משמעותית. לפי דיווחים, המטוסים נועדו לתקוף גם את אזור ראס לאפאן.

מקורות שצוטטו ב-CNN טענו כי שני המטוסים טסו בגובה נמוך במיוחד, כ-24 מטרים בלבד מעל פני הקרקע והים, בניסיון להתקרב ליעדיהם. לפי אותם דיווחים, הם היו במרחק של כשתי דקות מהיעדים כאשר זוהו על ידי מערך ההגנה האווירית של קטאר. מטוסי F-15QA של חיל האוויר הקטארי הוזנקו לעברם והפילו אותם. דוחא אישרה רשמית את דבר ההפלה.

מכאן נולדה השאלה שמלווה את הפרשה מאז: האם שלושת אנשי הצוות הנעדרים הצליחו לנטוש את המטוסים ולשרוד? מבחינה טכנית, נטישה בגובה שבו טסו המטוסים אינה בלתי אפשרית. ל-Su-24 מערכת מושבי מפלט המאפשרת נטישת חירום גם בגובה אפס, ולכן עצם הטיסה בגובה של כ-24 מטרים אינה מוכיחה שכל אנשי הצוות נהרגו בהתרסקות.

עם זאת, התנאים שבהם בוצעה ההפלה עשויים היו להקשות מאוד על הישרדותם. אם המטוסים אכן טסו בגובה נמוך במיוחד ובמהירות גבוהה, ואולי אף היו בעיצומו של תמרון לקראת התקיפה, חלון הזמן שעמד לרשות הטייסים כדי לנטוש היה זעיר. לכך מצטרף גילם של מטוסי ה-Su-24, מטוסים מיושנים בני עשרות שנים שככל הידוע לא צוידו בכיסאות מפלט מודרניים.

נכון לעכשיו, אין הוכחה פומבית לכך ששלושת הטייסים בחיים, אך גם אין הוכחה שמאפשרת לקבוע מעבר לכל ספק כי נהרגו. זיהויו של אחד מארבעת אנשי הצוות כהרוג, לצד חוסר הוודאות באשר לשלושת האחרים, הוא שמותיר את התעלומה פתוחה.