"אמרתי לבעלי: 'ככה נראה גן עדן'. ואז החיים התהפכו ברגע"

שום דבר לא היה יכול להכין את בני משפחת אריה לדרמה הקשה שהתחוללה לפני כשבוע, כאשר שבו מנופש משפחתי בצפון. בדרכם חזרה הביתה אירעה תאונת דרכים קשה ששינתה את חייהם ברגע אחד. בנם אלעד, שנהג ברכב, נפצע באורח קל, ואילו בתם נועה בת ה-22 נפצעה קשה מאוד. ברכב היו גם שתי טרמפיסטיות, שבחסדי שמיים נפצעו קל בלבד.

נס על הכביש

"נועה היא בחורה מדהימה ומלאת שמחת חיים", מספרת דודתה מאיה כהן. "היא לוחמת אמיתית. היא נולדה כפגה קטנטנה במשקל 500 גרם, אך שרדה כנגד כל הסיכויים הרפואיים. מאז היא מתמודדת עם שיתוק בצד שמאל ובחוסר שמיעה באותה אוזן, אך לא מוותרת על כלום. היא צלחה את המכשולים הללו בגבורה, סיימה שנתיים של שירות לאומי בגנים של ילדים מיוחדים, ואף זכתה בהצטיינות על לימודיה בהתמדה ב'רמב"ם היומי'. היא בחורה אהובה, תורנית ומלאת כוחות נפש, שמבחינתה רק השמיים הם הגבול. זה לא פלא שגם הפעם ברור לכולנו שהיא בעזרת ה' תצא מזה, ותהיה חזקה עוד יותר מאי פעם".

נועה בפגייה. נולדה כפגה קטנטנה במשקל 500 גרם

אלא שהפעם המערכה קשה מתמיד.

"נועה ישבה בסמוך לנהג ברכב שהתהפך, והיא נפצעה הכי קשה מכל מי שהיה ברכב", ממשיכה הדודה לספר. "אנחנו מסתכלים שוב ושוב על התמונות של הרכב ההפוך והמרוסק, והמומים מגודל הנס ומכך שאלעד יצא שלם והשתחרר מבית החולים למחרת. לפי כל הסימנים כרגע, לנועה אין פגיעה מוחית. מדובר בניסי ניסים גמורים".

הבשורה הקשה על התאונה הגיעה אל ההורים, אורית ויוגב, בעודם נוסעים ברכב שלפני הרכב הפגוע. אורית משחזרת את הדקות הדרמטיות שבהן התהפך עולמה: "נסענו הביתה דרך בקעת הירדן. בשלב כלשהו, באזור גיתית, בעלי שם לב שהוא לא רואה את הרכב של אלעד. חשבנו שאולי הם מתעכבים כי הורידו טרמפיסטיות. עצרנו בצד כדי לחכות להם, וזה כשלעצמו חסד גדול, שלא התרחקנו. התקשרנו והם לא ענו. חשבנו שזו בעיית קליטה, ואז אחרי דקה התקשר מישהו וסיפר שאלעד עבר תאונת דרכים. שאלנו מה עם הבת שלנו, והוא ניסה להתחמק ואמר שהוא לא יודע. הבנו מיד שהמצב לא טוב.

"נסענו בחזרה לאזור התאונה, ליד חמרה. אלו היו דקות טראומטיות, שבהן אנחנו מנסים עדיין לעכל. ראינו את הרכבים ההרוסים, והבנו כמה שהתאונה הייתה קשה. ראינו שאלעד מדבר ובהכרה וזה הרגיע אותנו, אבל את נועה לא נתנו לנו לראות, ואף אחד לא הסכים לומר לנו כלום. הייתה שם שוטרת, והתחננתי בפניה שתגיד לי את האמת. היא אמרה שהמצב קשה מאוד ושצריכים הרבה תפילות".

השעות הבאות הפכו לדרמטיות ומלחיצות: נועה הוטסה במסוק לבית החולים הדסה עין כרם כשהיא מחוסרת הכרה ומונשמת, לאחר שקיבלה מנות דם בשטח. בבית החולים נאבקו הרופאים על חייה במשך שעות ארוכות, עד שהצליחו לייצב את מצבה. מאז היא מונשמת ומורדמת בבית החולים. "נכון לעכשיו אין שינוי משמעותי במצבה, שגם זה טוב", אומרת האם. "אנחנו מחכים שהאנטיביוטיקה תפעל את פעולתה, ובינתיים מתפללים".

שליחים טובים בדרך

מאחורי הפציעה הקשה, אורית בוחרת להסתכל על החסדים העצומים שליוו אותם צעד אחר צעד, ומסרבת לתת לייאוש להשתלט: "מיום ראשון עד חמישי היינו בחופשה משפחתית בצפון", היא משחזרת. "הייתה חופשה מושלמת ושמחה, מלאה רגעים טובים של יחד. הגענו לתאונה כשאנחנו מלאים באנרגיה טובה, שמחים, טעונים בכוחות ומחוברים מאוד. ביום חמישי, שבו התרחשה התאונה, חגגתי יום הולדת. ערב קודם ישבנו כל המשפחה, ניגנו ושרנו. אמרתי לבעלי שזה יום ההולדת הכי מדהים שהיה לי בחיים. בחמישי נסענו לכינרת, אמרתי ליוגב שככה נראה גן עדן.

"יצאנו משם בסביבות ארבע. אלעד נסע עם נועה, ולפני שנסע הוא חזר במיוחד אלינו לחוף כדי לעזור להעמיס דברים. מי שמכיר את אלעד יודע שהוא נשמה טהורה וטובה, כמה נתינה יש בו ואיזה לב ענק יש לו. צעקתי לו מרחוק בפעם המיליון כמה שהוא מתנה, ובירכתי אותו שהילדים שלו יהיו כמותו. זה המשפט האחרון שאמרתי לו לפני התאונה".

אתם נשמעים חזקים מאוד בתוך כל הסיוט הזה. איך אתם מצליחים?

"הקב"ה מאתגר אותנו, אבל הוא גם נטע בנו כוחות ונתן לנו כל כך הרבה שליחים טובים בדרך", אומרת אורית. "רבים מהאחים שלנו שהיו קרובים לאזור התאונה, העובדה שעצרנו בצד כדי לחכות ולא התרחקנו, השחרור המפתיע של אלעד כבר למחרת מבית החולים עם פציעה קלה בלבד, כמו גם הפרטים של התאונה שהתבררו, מהם ניתן להבין עד כמה שהוא לא היה אשם וחסכו לו המון נקיפות מצפון, וכמובן אנשי הרפואה המדהימים שהצילו את נועה בשניות הקריטיות – כל אלו אינם דברים מובנים מאליהם. אנחנו מבינים שיש לפנינו דרך ארוכה וקשה, אבל אנחנו מרגישים מושגחים, שמורים ועטופים. נעבור את זה יחד – עם המשפחה, עם החברים ועם עם ישראל שמחזיק לנו את הידיים".

"אנחנו מרגישים עטופים בצורה בלתי רגילה", מוסיפה הדודה מאיה בהתרגשות. "אנשים מכל העולם שולחים אלינו הודעות מחזקות, מתפללים עליה בכל קברי הצדיקים ובכל הישיבות. אנחנו ממש מרגישים שזה עוזר.

פרויקט 'מזמור לתודה'

"בנוסף, יצאנו בפרויקט של 'מזמור לתודה', בו אנחנו פונים לעם ישראל ומבקשים לקרוא מדי יום במשך ארבעים יום ברצף 'מזמור לתודה'. זה מגיע מתוך הצורך הגדול של הוריה של נועה להודות על כך שהיא ניצלה ויצאה בחיים מהתאונה, ולאחל לכולנו להשתתף בסעודת ההודיה שלה. אנחנו אנשים מאמינים, ולכולנו ברור שבעזרת ה' עוד נזכה ונשמח כולנו בסעודת ההודיה של נועה בקרוב".

אנא הרבו בתפילות לרפואתה השלמה של נועה בת אורית, בתוך שאר חולי ישראל.