אלול מלחיץ אתכם? האר"י הקדוש אומר בדיוק ההיפך

יש אנשים שמחכים לאלול. ויש כאלה שהיו מעדיפים להיכנס למיטה ביום חמישי ולהתעורר בסוכות, כשהכול כבר מאחוריהם והלולב ביד.

אם אתם בקבוצה השנייה, כדאי לכם לקרוא מה כתב האר"י הקדוש על החודש הזה: "אז נהפך הקב"ה לידיד ואוהב אל האדם השב בתשובה".

ומי שקורא את המשפט הזה בהקשרו המלא, מגלה שהוא רק החלק האחרון של דבר גדול יותר:

"ועיקר התשובה הזו להיותה מקובלת בראש חודש אלול, הנקרא 'ירח הימים הנוראים', כי אז תפילתך נשמעת ושערי תשובה פתוחים, כמו שכתוב 'דרשו השם בהימצאו' ובסוד 'אני לדודי ודודי לי' ראשי תיבות אלול, כי אז נהפך הקב"ה לידיד ואוהב אל האדם השב בתשובה".

(האר"י הקדוש, עץ הדעת טוב)

הסבר קצר:

"ירח הימים הנוראים" - החודש שמוביל אל הימים הנוראים, לא הימים עצמם. זה ההבדל בין ללמוד למבחן שבוע מראש לבין להיכנס לכיתה ולקוות שהשאלות יהיו על מה שדפדפתם בהסעה.

"דרשו השם בהימצאו" - ישעיהו הנביא אומר שיש זמנים שבהם הקִרבה פשוט זמינה יותר. לא שהיא נעלמת בשאר השנה, אלא שכאן היא לא דורשת מאמץ מיוחד. הדלת לא נפתחת, היא כבר פתוחה.

"אני לדודי ודודי לי" - ראשי תיבות אלול. ושימו לב לבחירה: מכל הפסוקים בתנ"ך, האר"י הצביע דווקא על פסוק אהבה משיר השירים. לא על פסוק של יראה, לא על פסוק של דין.

חשבו על ההבדל בין להיכנס למשרד של מנהל לבין להיפגש עם חבר ותיק בבית קפה. אותה שיחה בדיוק, אותם דברים שצריך לומר - אבל הגוף מגיב אחרת לגמרי.

זה בדיוק מה שהאר"י מתאר. הוא לא כתב שאין דין, ולא כתב שאין מה לתקן. הוא כתב שכלפי מי שפונה לתקן, היחס משתנה כבר מהצעד הראשון, לא מהתוצאה.

קחו לרגע את החבר הכי ותיק שלכם. אתם לא מכינים נקודות לפני שאתם מתקשרים אליו, לא בודקים אם השעה מתאימה, ולא פותחים ב"סליחה שאני מפריע". אתם פשוט מתקשרים, ולפעמים בלי שום סיבה מיוחדת.

וזה כל ההבדל. אל מנהל באים עם בקשה מנוסחת ועם תיקייה מסודרת. אל ידיד באים כמו שאתם, והוא ממילא מכיר אתכם גם בגרסה הפחות מחמיאה. זה מעולם לא הפריע לו.

רבי שניאור זלמן מלאדי המשיל את החודש הזה למלך שיצא מארמונו אל השדה. אין שם שומרים, אין תור ואין צורך באישור כניסה - כל אחד ניגש, אומר את שלו, והמלך מחייך אליו.

הדבר הכי מפתיע באלול הוא שההזמנה איננה להגיע מתוקנים. ההזמנה היא פשוט להגיע. ומי שמחכה להיות מוכן - ימצא את עצמו מחכה גם בכסלו.

תאריך זה לא נבחר באקראי. בראש חודש אלול לפני אלפי שנים עלה משה רבנו להר סיני בפעם השלישית, כדי להביא את הלוחות השניים - אחרי חטא העגל, אחרי השבירה, אחרי שהכול כבר נראה אבוד.

ובאותו יום העבירו שופר במחנה כדי לומר לעם שלם: אפשר להתחיל שוב.

בבוקר יום שישי הקרוב, א' באלול, יישמע שוב אותו צליל. אותה תקיעת שופר המבשרת על האפשרות לשוב הביתה. השופר הוא לא הודעת אזעקה. הוא הזמנה.

ואם השנה הזו הייתה קשה יותר ממה שציפיתם, דעו שהחודש הזה נבנה בדיוק בשביל שנים כאלה. הוא לא נועד למי שהצליח. הוא נועד למי שנפל וקם.

האר"י כתב "ידיד". וידידים לא מבקשים שתגיעו מתוקנים. הם מבקשים שתגיעו.