למד מהעצם כיצד היא בונה את עצמה: סיפורו של גבריאל איליזרוב

גבריאל אברמוביץ' איליזרוב נולד ב-1921 באזרביג'ן. הוא היה מיהודי קווקז, ובצעירותו למד רפואה. בהיותו כבן עשרים, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, שבה גויסו מיליוני רוסים, החלו להגיע למרפאתו פצועי מלחמה עם פציעות עמוקות וקשות: שברים שלא התאחו, זיהומים, עיוותים בגפיים וקיצור עצמות. איליזרוב עבד באזור שבו לא היה די כוח אדם מומחה, ובמידה רבה נאלץ להיות בעצמו הרופא, האורתופד, הממציא והמהנדס.

עד אז ידעו המנתחים להצמיד שני חלקי עצם שבורה זו לזו, וידעו כי הם מתאחים בחזרה. אך איליזרוב לקח את הדברים צעד אחד קדימה: אם העצם יודעת להתאחות, למה שלא תדע גם לבנות את עצמה מחדש?

הוא בדק את השערתו, וראה שאכן העצם יכולה גם לגדול ולהתרחב ולהתאים את עצמה למבנה הנדרש. היא רק צריכה קצת עזרה. וכך נולד "מתקן איליזרוב", המכוון את העצם להתפתחות חדשה. המתקן הורכב מטבעות מתכת, חוטים דקים ומתוחים, מוטות ואומים. המתקן אפשר להחזיק את העצם מבחוץ, לכוון אותה וליצור תנועה הדרגתית בין חלקי העצם.

העיקרון שגילה איליזרוב נקרא "אוסטאוגנזה בהסחה", יצירת עצם חדשה על ידי הפרדה הדרגתית. במקום לדחוס את קצות העצם זה לזה בלבד, הוא גילה כי כאשר מפרידים אותם באיטיות, הגוף ממלא את הרווח ברקמת עצם חדשה. כך ניתן היה לטפל בשברים מורכבים, בחסר עצם, בעיוותים ובקיצור גפיים. עקרונות ההסחה של איליזרוב היו מהפכה בשיקום ובהארכת גפיים, והשיטה שהרחיבה מאוד את יכולת הרופאים להציל גפיים שבעבר היו נחשבות לאבודות.

השימוש במכשיר היה די מפחיד: טבעות סביב הרגל, חוטי מתכת שעוברים דרך העצם, ברגים שניתנים לכיוון. אך השיטה הזו אפשרה יציבות מצד אחד ותיקון הדרגתי מצד שני. מילימטר ועוד מילימטר, יום אחר יום, עד שהעצם עצמה "לומדת" לבנות את החסר.

אולם מה שנראה היום כמעט מובן מאליו לא התקבל מיד. במשך שנים רבות נשארה שיטתו של איליזרוב כמעט כלואה מאחורי מסך הברזל. במערב ידעו עליה מעט, ולעיתים ראו בה שיטה מוזרה, קשה ואפילו ברברית למראה. גם בתוך ברית המועצות לא היה קל לרופא מהפריפריה לשכנע את הממסד. אבל החולים, ובעיקר אלה שלא נותרה להם תקווה אחרת, הפכו לעדות החיה של השיטה, והסובייטים הקימו את "מרכז איליזרוב", שטיפל במקרים כאלו בהכוונתו של איליזרוב.

אחת הפרשיות שפרסמו אותו הייתה הטיפול בספורטאי הסובייטי ואלרי ברומל, אלוף אולימפי בקפיצה לגובה, שסבל משבר קשה ברגלו לאחר תאונת אופנוע. הצלחת הטיפול בברומל בשנות השישים העלתה מאוד את מעמדו של איליזרוב בברית המועצות. אך הפריצה הגדולה אל העולם המערבי באה רק כעבור שנים, כאשר החוקר והמטפס האיטלקי קרלו מאורי הגיע לקורגן לאחר שפציעה ישנה ברגלו לא החלימה למרות טיפולים קודמים.

מאורי טופל אצל איליזרוב בשנת 1980. ההצלחה הדהימה רופאים באיטליה, ובעקבותיה הוזמן איליזרוב להרצות באירופה. כך יצאה השיטה מקצה סיביר אל מרכזי האורתופדיה של המערב. תיאורים היסטוריים של הפצת השיטה מציינים כי הטיפול במאורי היה מהמאורעות שהעבירו את שיטת איליזרוב אל איטליה, ומשם אל מערב אירופה וארצות הברית.

שיטת איליזרוב משמשת כיום ברחבי העולם בתחומים רבים: טיפול בשברים מורכבים, איחוי עצמות שלא התחברו, תיקון עיוותים, הארכת גפיים, טיפול בחסר עצם ובמצבים מסוימים של זיהום עצם. מרכז איליזרוב בקורגן מטפל בפציעות מורכבות, עיוותים מולדים ונרכשים, חסרי עצם, סיבוכי טראומה ואוסטאומיאליטיס, וממשיך לשמש מוקד הכשרה לרופאים מרחבי העולם.

איליזרוב נעשה לאחד מסמלי הרפואה המודרנית: רופא שיצא מהשוליים הגאוגרפיים והמקצועיים, ופתח שער חדש בפני חולים שנחשבו חסרי תקווה. שיטתו נולדה מתוך אימי מלחמת העולם השנייה, אך נעשתה שיטה מרכזית לאיחוי ושחזור עצמות בעולם כולו. מיליונים שהיו נידונים לקטיעת איברים בשיטה הישנה, זכו לשיקום ולחזרה לתפקוד. וכמו במקרים רבים אחרים, אנו לומדים כי הגוף בנוי ויכול לרפא את עצמו, אנו צריכים רק לאפשר לו זאת.