"הן לא רצו לשחרר": התאומות נולדו מחובקות - ומסרבות להיפרד

כאשר שדלין פייר לואי נכנסה לחדר הניתוח בבית החולים בניוארק שבמדינת ניו ג'רזי, היא ידעה שההיריון שלה אינו שגרתי. הרופאים ליוו אותה חודשים ארוכים במעקב צמוד, לאחר שאובחנה עם היריון נדיר במיוחד של תאומות מסוג MoMo - מצב שבו שתי העוברות חולקות שליה אחת וגם שק מי שפיר אחד.

מדובר באחד מסוגי ההיריון הנדירים ביותר בעולם, המופיע באחד מכל כ-10,000 הריונות. הסיכון העיקרי במצב כזה הוא שחבלי הטבור עלולים להסתבך זה בזה ולפגוע באספקת הדם והחמצן, לאחד מהעוברים או לשניהם. "ממש פחדתי שמשהו יסתבך במהלך ההיריון", סיפרה האם בת ה-22, שעובדת כסייעת סיעודית מוסמכת. לדבריה, מה שעזר לה לאורך כל התקופה הזו היא העובדה שהיא "שמה את אלוקים במקום הראשון, ורק אחר כך את הרופאים". 

בשבוע ה-26 להיריון אושפזה האם בבית החולים לצורך השגחה רצופה. מדי יום נערכו בדיקות כדי לוודא שהתאומות ממשיכות להתפתח כראוי ושלא נוצרת סכנה לחייהן. ד"ר אלכסנדר יוסלה, מומחה לרפואת האם והעובר שניהל את הלידה, הסביר כי בהריונות מסוג זה קיימים סיכונים שונים, בהם האטה בגדילת העוברים ורעלת היריון אצל האם. אולם הסכנה המשמעותית ביותר היא הסתבכות של חבלי הטבור, מצב שאכן התרחש גם במקרה הזה.

לדבריו, כאשר חבלי הטבור מתהדקים יתר על המידה, הם עלולים לחסום את זרימת הדם לעוברים ולסכן את חייהם עוד ברחם. בשל כך, נדרש מעקב צמוד ולעיתים גם לידה מוקדמת.

רגע יוצא דופן בחדר הניתוח

הרופאים קיוו למשוך את ההיריון עד לשבוע ה-34, אך כאשר הבחינו שאחת התאומות אינה גדלה בקצב הרצוי, הוחלט לבצע ניתוח קיסרי בשבוע ה-32. בחדר הניתוח נרשם רגע מרגש במיוחד, כפי שסיפר אבי התאומות:  "שתי התינוקות הוצאו כשהן עדיין בתוך אותו שק מי שפיר, ובמשך כמה שניות הן נותרו מחוברות לשליה וקיבלו ממנה חמצן. כאשר הרופאים פתחו את השק, הם הבחינו במראה נדיר במיוחד: שתי האחיות הקטנות היו כרוכות זו בזו ונראו כאילו הן מחבקות אחת את השנייה". 

"גם אחרי שפתחנו את שק מי השפיר הן לא רצו לשחרר אחת את השנייה", אומר ד"ר יוסלה בחיוך. "זה היה רגע מתוק ומרגש מאוד". מאחר שנולדו מוקדם מהצפוי, נזקקו התאומות לטיפול אינטנסיבי בפגייה. הרופאים העניקו להן סטרואידים להבשלת הריאות, תמיכה נשימתית באמצעות חמצן והשגחה רפואית צמודה.

במשך קרוב לחודשיים חזרו ההורים לביתם בכל ערב בלי בנותיהם שנשארו בבית החולים. רק לאחר שהרופאים השתכנעו שהתינוקות מסוגלות לנשום ולאכול בכוחות עצמן, הן שוחררו לביתן. כבר עכשיו ההורים מבחינים בהבדלים בין האחיות: שדנהי מאבדת סבלנות במהירות כאשר היא רעבה וממהרת לבכות כדי לקבל תשומת לב, בעוד שקליידי רגועה יותר וממתינה בשקט לתורה.

"למרות ההבדלים באופי, דבר אחד בולט במיוחד, הן כל הזמן מחפשות זו את קרבתה של זו", מחייך האב. "הן פשוט אוהבות להיות יחד".